יום השנה השמיני לשחרור חצי האי קרים צוין אתמול (שישי) בהפגנות, מופעים ומחוות ברחבי רוסיה. בסנט פטרבורג הוארו הגשרים המפורסמים של העיר בצבעי הדגל הלאומי; ובפרברי מוסקבה מאות תושבים התקבצו ליצירת האות Z, המציינת את "המבצע המיוחד" של רוסיה באוקראינה.

מפגן תמיכה ב"מבצע המיוחד" של רוסיה באוקראינה במסגרת יום השנה לשחרור האי קרים (צילום מסך)

שיאו של האירוע היה באצטדיון "לוז'ניקי" במוסקבה, שהיה מלא עד אפס מקום: 200 אלף צופים (על פי המארגנים) בפנים, ומאות אלפים רבים נוספים שצפו במופע על מסכי ענק ליד האצטדיון ובנקודות התכנסות נוספות ברחבי המדינה.

מחוץ לאצטדיון, נער צעיר אמר למצלמות שמה שקורה באוקראינה הוא פצע פתוח מימי מלחמת העולם השנייה, שהגיע הזמן לסיים לרפא.

"אלו ימים קשים מאוד", אמר שדר הערוץ הראשון, אנטון ורנציקי, שדיווח מהמופע. "בימים אלו צבא רוסיה והכוחות של הרפובליקות של דונצק ולוהנסק נאבקים מול הנאציזם המתפשט באוקראינה. על כן, כל כך חשובה התמיכה הזאת כאן במוסקבה עבור אלו שנלחמים שם עכשיו".

"הבחורים שלנו נלחמים בגבורה במבצע הזה"

הנשיא פוטין נאם, תחת מסך ענק שהקרין את הסיסמה "עבור עולם ללא נאציזם, עבור רוסיה, עבור הנשיא", והאשים את האוקראינים במדיניות תוקפנית נגד תושבי חצי האי קרים וחבל דונבאס, שאותה הגדיר כרצח עם. "הסיבה שבגללה יצאנו למבצע הזה", אמר, "היא כדי להושיע  את תושבי דונבאס מרצח העם הזה. הסיבה הזו היא המוטיבציה והמטרה שלנו".

"עבור עולם ללא נאציזם, עבור רוסיה, עבור הנשיא" (צילום מסך)

החיצים בדבריו של פוטין, ובהמשך של שאר המשתתפים, כוונו בעיקר נגד המערב "הצבוע". ולדימיר מאשקוב, המנהל האומנותי של תאטרון מוסקבה ומבכירי אושיות התרבות ברוסיה, ציטט את המשורר הלאומי בן המאה ה-19 ,פידור טוצ'יב: "המאמץ חסר תועלת, אי אפשר לשכנע אותם. כמה שהם יותר ליברלים – ככה יותר נוכלים". טוצ'יב כיוון את דבריו לשליטי בריטניה וצרפת של שנות ה-60 של המאה ה-19, ומאשקוב הדגיש שהם נכונים כיום יותר מתמיד. "כמה שלא נתכופף בפניה, לעולם לא נזכה בהכרתה של אירופה, בעיניה לעולם לא נהיה משרתי הנאורות, אלא צמיתים".

משתתפת באירוע יום השנה לשחרור חצי האי קרים באצטדיון "לוז'ניקי" במוסקבה. "כל כך חשובה התמיכה הזאת כאן במוסקבה עבור אלו שנלחמים שם עכשיו" (צילום מסך)

פוטין המשיך להדהד את מסריו על המאבק בשלטון הנאצי שאחז באוקראינה, שאותו הבטיח למגר עד היסוד. הבמה הייתה מוגנת בזכוכית חסינת כדורים, ופוטין, לבוש במעיל איטלקי יקר, בשיאו של משבר כלכלי עמוק, אמר: "בכתבי הקודש הנוצריים שלנו כתוב שאין אהבה גדולה יותר מאשר אלו שמוכנים לתת את נשמתם עבור חבריהם. הבחורים שלנו נלחמים בגבורה במבצע הזה".

דבריו נענו בצעקות רמות מצד הקהל: "רוסיה! רוסיה!".

"אם צריך, חיילנו מוכנים להגן בגופם על חבריהם מכדורי האויב, אחדות כזו לא הייתה אצלנו מזה שנים ואנחנו נוציא לפועל את כל התוכניות שלנו".

"עכשיו, כשהחזרנו, סוף סוף, אש לנאצים, העולם המערבי התעורר"

ארטיום ז'וגה, תושב דונבאס, שלדברי מארגני העצרת, שכל את בנו בקרבות ב-2014 בדונצק, סיפר שהמלחמה בקרים מתנהלת מול כוחות נאציים רצחניים: "שמונה שנים אנשים פשוטים ושוחרי שלום; כורי פחם, פועלי בניין ומורים נעמדים להגנת בתיהם", אמר זו'גה, לצלילי מחיאות כפיים סוערות של הקהל. "הלאומנים האוקראינים הרסו דירות וגני ילדים, והמערב בשתיקתו אפשר את כל המהלכים האלו. עכשיו כשהחזרנו, סוף סוף, אש לנאצים, העולם המערבי התעורר. היום יש לנו רק משאלה אחת – לסיים את מה שהתחלנו".

חגיגת יום השנה השמיני לשחרור חצי האי קרים באצטדיון "לוז'ניקי" במוסקבה. "היום יש לנו רק משאלה אחת – לסיים את מה שהתחלנו" (צילום מסך)

אחריו עלתה לבמה מרגריטה סימוניאן, העורכת הראשית של ערוץ הטלוויזיה RT. היא ובני משפחתה מחזיקים הון רב באירופה, והוטלו עליהם סנקציות מחמירות בגלל תפקידה בתקשורת הרוסית. "לפני שנה בדונצק אמרתי: 'אמא רוסיה, השיבי את דונבאס אליך'. בתמורה, באוקראינה הוציאו נגדי צו מעצר, ועכשיו כל המערב הטיל עלי ועל ילדיי סנקציות. זה קורה כי המערב מפחד להגיד את האמת הזו".

"אי אפשר למחוק אותנו כמו חשבון ברשתות החברתיות", צעקה טינה קאנדלקי, ממנחות הבידור המפורסמת במדינה, במשפט שקיבל הד עצום ברשתות החברתיות הרוסיות – אלו שעדיין לא נסגרו.

טינה קאנדלקי. "אי אפשר למחוק אותנו כמו חשבון ברשתות החברתיות" (צילום מסך)

"אני נולדתי בגאורגיה", אמרה בתגובה לטענות האוקראיניות על כך שרוסיה מנסה לרמוס את תרבותה, "אנחנו אומה של הרבה שפות ולאומים, ומה שמאחד אותנו זה שרוסיה תמיד קיבלה ואהבה אותנו, נתנה לנו אפשרות להגשים כל שאיפה עצמאית. מעולם לא דחקה שום תרבות מתוכה".

התעלמות מוחלטת מהנופלים בקרבות

המסיבה הצבעונית באצטדיון, בהשתתפות מיטב אמני רוסיה, היא אירוע יוצא דופן, במיוחד אם לוקחים בחשבון את אלפי החיילים הרוסים שנהרגו ונהרגים על אדמת אוקראינה (על פי הערכות המודיעין המערביות). האוקראינים טוענים שהרגו יותר מ-13 אלף חיילים רוסים. התקשורת הרוסית לא מפרסמת נתונים אודות הנופלים, פרט לכתבות מבוימות היטב על הלוויות יחידניות; ועל מרקעי החדשות הרוסיים מופיעות מתחילת המלחמה רק תמונות משדות הקרב בחבל דונבס.

ניתן להסתייג, ולפרש את האירוע החגיגי כ"הסחת דעת" מהכישלון הצבאי, שאותו מייחס המערב לרוסים. אך ההתייחסות כמעט רק לשחרור דונבאס, נותנת לפוטין מרחב תמרון. בדונבאס יש לרוסים עליונות צבאית ברורה ותמיכה אזרחית רחבה, ופוטין יוכל, בכל רגע נתון, להכריז שהחבל "טוהר מנאצים", וכך לסיים את הלחימה, לפחות בינתיים.