למתבונן מהצד קשה להבין. חילונים (כמוני) מסתכלים על הלוויית הרב חיים קנייבסקי, ומשתאים מגודל האירוע, מהעוצמות והכוח הבלתי אמצעי של אדם אחד על רבים כל כך. לרב קנייבסקי לא היה תפקיד פורמלי. אישיותו ודבקותו בלימוד התורה הפכו אותו לסמכות רוחנית על ציבור ענק.
אפשר לפטור את ההתכנסות הגדולה ביותר שהולכת להיות בישראל ב״ככה זה אצל החרדים״, אבל זה מפספס משהו. מה מושך בכל זאת מיליון בני אדם להגיע לחלוק כבוד אחרון לאדם אחד גדול בתורה?
הרב קנייבסקי לא כבש את החלל כמו אילון מאסק; הוא לא שבר שיאי הון כמו ביל גייט וג׳ף בזוס; לא קיבל אלפי לייקים לציוצים מושחזים, ולא דחף את עצמו לפרסומים בתקשורת או לתוכניות ריאליטי. הוא למד תורה, אירח אנשים בביתו הצנוע בבני ברק, ובירך את ״פשוטי העם״.
תורים גדולים השתרכו לעתים מחוץ לדלתו. אנשים רצו את ברכתו. רצו חיזוק ברגעים קשים בחיים, והוא נתן להם. ״הוא היה אדם מיוחד, הוא עונה לכולם״, אמר חסיד ויזניץ׳, שהגיע לבית הרב ערב ההלוויה, ״אפילו לילדים״.
***
הרב קנייבסקי נפטר בן 94, ומספרים שבכל שנה קרא את התורה כולה על כל ספריה, כולל הזוהר, הגמרא, המשנה, התלמוד והתוספות. הוא היה מצליח לעשות זאת על פי תכנון מדוקדק של מה יקרא בכל שעה ושעה במהלך כל יום.
בשנים האחרונות, כדי לקצר את משך הברכות למבקשים ולהספיק לקרוא בתורה, הוא קיצר את הברכה לראשי תיבות. במקום ״ברכה והצלחה״, אמר רק בו״ה. הוא רצה לקבל את כולם.
***
בתקופת הקורונה נמתחה על הרב ביקורת. עם פרוץ המגיפה הוא פסק שלימוד תורה חשוב מההגבלות נגדה, וכי מוסדות הלימוד צריכים להישאר פתוחים. לאחר עשרה ימים, עם התפרצות הנגיף, חזר בו. בהמשך הורה לכל אדם להתחסן.
הימים חלפו, ומערכת החינוך הישראלית, העתיקה מקביעתו – הלימוד חשוב וקריטי. שרת החינוך וממשלת ישראל דרשו להשאיר את בתי הספר פתוחים במשך כל שנת הלימודים, גם כשגל האומיקרון עלה.
***
הרב קנייבסקי לא ניצל את מעמדו לצבירת רכוש ועושר. מספרים שעד יומו האחרון ישן על מיטת עץ פשוטה. גשר מחבר בין ביתו לבין בית המדרש שבו למד. הצניעות הזו היא אולי המרד הכי גדול של האדם החרדי בכלכלה ובתרבות השולטות כיום.
לצופה הקפיטליסטי מהצד, ויתור על חיים חומריים כדי ללמוד תורה, נראה כחידה, דבר שקשה להאמין שאפשרי. אבל הרב קנייבסקי, אהוב החברה החרדית, אדם שהיה לסמל גם עבור רבים מחוצה לה, עשה זאת דווקא באורח חייו הצנוע.
