מי מכיר את דון יצחק אברבנאל? כן, כן, ההוא שעל שמו בית החולים אברבנאל בבת ים?
תנציחו את עצמכם לדעת. תריבו על זה, אם אתם רוצים. תחליפו את שער הגיא בגנדי, את נתיבי איילון לנתיבי שמעון פרס. זה לא חשוב. מרגע ההנצחה, המקום המונצח מתנתק מהאיש המונצח, וסופח אליו עולמות חדשים של אסוציאציות.
מבחן קטן. מה אומרים לכם השמות הבאים: סורוקה, סוזן דלאל, הלל יפה, רנה קאסן, פרישמן, אלנבי, איכילוב? שמות או מקומות? נתניה, על שם איזה נתן היא קרויה? האם הדר יוסף, רמת יוסף ונווה יוסף קרויים על שם אותו יוסף? רחוב וייצמן – הוא חיים או עזר? ומה עם שדה דב? מי זה דב? זה דב הוז. ומי זה דב הוז? מי זוכר?
מרגע הסרת הלוט על שמו החדש של רחוב, שכונה או מוסד ציבורי, הוא מפסיק לשאת את שמו בפועל. הוא זוכה לעצמאות, וזה טבעי. גדולי סופרנו, מנהיגינו ומצביאינו יהיו תמיד חלשים יותר מהיומיום. משפחות פרס וזאבי צריכות לדעת כי הכבוד הרב בהנצחת יקירם הוא בעירבון מוגבל. מעתה שמם ייקשר בפקקי תנועה ותאונות דרכים. תשאלו את הבגינים, שיקירם הפך למושא תלאות הבוקר של ירושלמים ותל אביבים רבים, גם טדי קולק האגדי, הוא בסך הכל מגרש כדורגל בשכונת מלחה.
גם כסף לא יעזור. פילנתרופים ומיליונרים יסבלו מההיפרדות האסוציאטיבית הזו באותה המידה. עתידו של סמי עופר דומה לזה של האחים בלומפילד, מקום. רק מקום, כמו כל ספסל באוניברסיטה, וכל פנימית ג' בבית החולים, שלט ריק על שם מישהו עם הרבה שטרות ולב יהודי גדול. לב כמו של לב לבייב ממכון הלב בתל השומר.
דון יצחק אברבנאל היה שר האוצר של פורטוגל, קסטיליה ונפולי, מדינאי יהודי שפעל להצלת יהודי ספרד בזמן האינקוויזיציה. הוא היה אינטלקטואל, פרשן מקרא ופילוסוף. כדי להגיע לבית החולים הקרוי על שמו יש לנסוע בדרך פרס דרום, ולפנות במחלף דב הוז לשכונת רמת יוסף.
נסיעה נעימה.
