הפחד מנשק גרעיני לא תופס מקום מרכזי בסיקור המלחמה באוקראינה, למרות הצהרות יוצאות דופן בנושא, והשפעתו של האיום על המערכה והעולם.

"נשק גרעיני ממלא במלחמה באוקראינה את התפקיד הגדול ביותר מאז משבר הטילים בקובה ב-1962", אומר ד"ר אבנר כהן, פרופסור ללימודי הפצת נשק גרעיני וחוקר בכיר במרכז למניעת הפצת נשק בלתי קונבנציונלי במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי, קליפורניה.

בימי המלחמה הראשונים, במפגש עם בכיריו, הורה פוטין לשר ההגנה ולרמטכ"ל הרוסי להעביר את הנשק הגרעיני היבשתי ל"משטר מיוחד של מוכנות לקרב". ההחלטה פורסמה וזכתה לגינויים רבים. היו שהעריכו שזו תגובתו של נשיא רוסיה לסנקציות החריפות שהוטלו על המדינה.

בשבוע האחרון חזר הנושא לסדר היום. בכירים בפנטגון אמרו שככל שמצבו של צבא רוסיה ידרדר והלחץ על הכלכלה יגבר, סביר להניח שפוטין ירבה להשתמש בקלף הגרעיני, כדי "לאותת למערב, ולהקרין עוצמה החוצה ופנימה".

האימה מהשמדה גרעינית, שליוותה את העולם במשך כמה עשורים, נעלמה מחייהם של בני הדורות שגדלו אחרי המלחמה הקרה. אך העימות עם רוסיה מזכיר שמתחת לפני השטח, עדיין נמצא כוח גרעיני בעוצמות דמיוניות, שיכולות להשמיד, פשוטו כמשמעו, את המין האנושי.

"פוטין הצליח לכפות שיתוק על מדינות המערב"

הכלכלה של רוסיה אינה מובילה בעולם, הצבא שלה מפתיע לרעה בעימות עם אוקראינה, והטכנולוגיה של המדינה, ששיגרה לראשונה אדם לחלל, מפגרת מאחור. אבל בנושא הגרעיני, רוסיה היא עדיין המעצמה המובילה בעולם.

בובה של פוטין בהפגנה נגד נשק אטומי. ברלין, יולי 2020 (צילום: Fabian Sommer/picture alliance via Getty Images)

על פי האיגוד לשליטה ובקרה על נשק, לרוסיה יש 6,257 ראשי נפץ גרעיניים, לעומת 5,550 לארה"ב; 290 לצרפת; ו-225 לבריטניה. כך שגם אם מחברים את כל ראשי הנפץ במדינות נאט"ו, רוסיה מובילה.

אוקראינה איננה אחת מ-9 המדינות בעולם שמחזיקות נשק גרעיני (בשלוש השנים שאחרי התפרקות בריה"מ, אוקראינה הייתה מעצמה גרעינית, בגלל אלפי ראשי נפץ שנשארו בשטחה. אך ב-1994, בהסכם בודפשט, היא ויתרה עליהם).

עוצמת הפצצות הגרעיניות גדולה כיום פי עשרות מונים מעוצמת הפצצה שהטילה ארה"ב בהירושימה  באוגוסט 1945. "ילד קטן" נקראה הפצצה שעוצמתה הייתה 15 קילו טון. הפצצה הגדולה ביותר שמחזיקה רוסיה כיום היא בעוצמה של 800 קילו טון.

כוח גרעיני זה מעצב את חרדות וגבולות המלחמה הקונבנציונלית באוקראינה, עוד לפני בחינת תרחישי השימוש בו. "הנשק הגרעיני מעצב ומשפיע באופן מרכזי על המערכה", אומר ד"ר כהן, שחיבר מספר ספרים העוסקים בנושא, בהם "ישראל והפצצה" ו"הגרעין כהיסטוריה מוסרית".

"פוטין הצליח למעשה לכפות שיתוק פעולתי מסוים על מדינות המערב, וליצור לעצמו מרחב פעולה צבאי בעל חסינות שמאפשר לרוסים עושים מה שהם רוצים. אנחנו רואים מצב מביש במידה רבה, שבו הרוסים מבצעים  פשעי מלחמה בעליל, ואף אחד לא עוצר אותם. בכל מצב אחר, לגבי כל מדינה אחרת, אמריקה הייתה כבר מתערבת".

ממה האמריקאים חוששים?
"הפחד של ההנהגה האמריקנית, ובמיוחד של ביידן, שהוא נשיא עם מנטליות של המלחמה הקרה, הוא שאם תהיה התנגשות ישירה ייווצר לראשונה עימות בין ארה"ב לרוסיה, ועימות כזה יכול להידרדר בקלות לעימות גרעיני. יש סיבות לחשוש ולהיות זהיר. אבל לדעתי ולדעת רבים בארה"ב הוא זהיר מדי, באופן שמביא את ארה"ב והמערב בכללותו לידי שיתוק בפעולה ישירה.

תיעוד של הניסוי הפצצה האטומית הסובייטית הראשונה ב-1949 (צילום: Sovfoto/Universal Images Group via Getty Images)

"לדעתי, יש מדרג פעולות די רבות שניתנות לעשייה, שלא תהיה סיבה הגיונית להגיב להן בהסלמה לרמה הגרעינית, ובכל מקרה, פוטין עצמו תמיד יכול בכל רגע להסלים לשם. אבל אתה לא יכול לקבל מצב שהצד השני מביא אותך לשיתוק".

"אם הייתי איראן הייתי הולכת על הפצצה"

מאזן האימה הגרעיני עיצב חלק גדול מהמלחמות במאה ה-20, שהתאפיינו בשורת סכסוכים בעצימות מוגבלת, תוך הימנעות ממגע ישיר בין המעצמות.

"לפוטין נוח במצב של 'סדר – אי-סדר' עולמי", צייצה ד"ר מריאנה בדג'רין, מומחית בתחום מדיניות גרעינית, מבית הספר ליחסים לאומיים בהרווארד קנדי. "בזמן שהמערב נרתע מהאיום הגרעיני שלו, כאילו הצעדים של מיליארדי דולרים שהטילה נאט"ו הם לא יותר מנמר מנייר".

למצב הזה, הוסיפה, יכולות להיות השלכות גם על ההווה: "אם הייתי פקיסטן היום, הייתי מרגישה שצדקתי שלקחתי את הפצצה, גם אם הייתי צריכה לאכול דשא. ואם הייתי צפון קוריאה, אין סיכוי בעולם שהייתי 'מתפרקת מגרעין'. ואם הייתי איראן, הייתי מבטלת את העסקה והולכת על הפצצה".

הדוקטרינה הרוסית השתנתה

מעבר לשיתוק שרוסיה כופה על המערב, נשאלת השאלה האם קיים תסריט שבו היא תשתמש בנשק גרעיני? מומחים עדיין מעריכים סיכון זה כנמוך, אבל מבנה השלטון ברוסיה, והשינויים בדוקטרינת השימוש בנשק הגרעיני, מגבירים את החשש.

"הבעלות של פוטין על נשק גרעיני שונה מאשר במדינה דמוקרטית", מסביר כהן. "הוא ריבון פרסונלי, הסמכות האישית שלו היא מוחלטת. במדינות אחרות יש יותר מנגנונים בירוקרטיים של איזון ובקרה שלא יתנו לקפריזה גרעינית של מנהיג להתרחש לכן החשש מפוטין גדול הרבה יותר".

ב-2000 פרסמה רוסיה מסמך שקובע בין היתר ש"החלטות בנוגע לשימוש בנשק גרעיני מתקבלות על ידי נשיא הפדרציה של רוסיה", מסמך ששודרג כמה פעמים לאחר מכן, ובכך השתנתה הדוקטרינה הגרעינית במדינה.

במה דוקטרינת הנשק במערב שונה מזו שברוסיה?
כהן: "ברמה העקרונית, האמריקאים ונאט"ו מפרידים באופן חותך בין נשק גרעיני לנשק קונבנציונלי. הפרדיגמה המערבית היא שרק במקרה של מתקפה גרעינית יש אפשרות לתגובת נגד גרעינית.

"אצל הרוסים, אחרי ששינו את הדוקטרינה שלהם, ההפרדה בין מלחמה קונבנציונלית לגרעינית פחות חד משמעית. הם עדיין מחויבים לרעיון הבסיסי שאסור להשתמש בנשק גרעיני, אבל יש להם תפיסה של 'הסלמה כדי למנוע הסלמה', שמתירה שימוש בנשק גרעיני, כולל הדגמתו, על מנת, לכאורה, לסיים את המלחמה.

"בגלל שהצבא הקונבנציונלי שלהם הוא במובן מסוים נחות, הם כן משאירים אפשרות לשימוש גרעיני במקרה של 'תוקפנות נגד הפדרציה הרוסית, כאשר עצם קיומה של המדינה מאוים'. במקרה כזה הם יכולים להשתמש בנשק גרעיני טקטי".

מה זה נשק גרעיני טקטי?
נשק גרעיני קטן יחסית, 20 קילו טון ומטה, שיכול להיות גם מתחת לקילוטון אחד, כלומר נשק שהוא  1 חלקי 15 או 20 מהפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי, שהיו קטנות יחסית. זה נשק שהנזק שלו הוא מקומי יותר, והמטרה שלו היא להסלים כדי להרתיע, בלי לפתוח מלחמה גרעינית אסטרטגית של השמדה הדדית. לרוב, הירי לא יהיה על מעצמה גרעינית אחרת".

שינוי נוסף בדוקטרינת הגרעין של רוסיה, היה לייחס סיכוי גדול יותר להפעלת נשק גרעיני בעימות עם נאט"ו מאשר בעימותים במזרח, כפי שהיה בגרסאות קודמות.

התסריט של סוף העולם

"הסיכוי לשימוש בנשק גרעיני נמוך מאד, אבל איננו אפס", אמר אוליך קון, אסטרטג ללוחמה גרעינית מאוניברסיטת המבורג, בראיון לניו יורק טיימס. "הוא אמיתי, והוא יכול לגדול".

אמירה זו משקפת את דעתם של מומחים נוספים, שרואים סיכון קטן למלחמה גרעינית, אבל בגלל משמעותו מרחיקת הלכת, כזה שאסור להתעלם ממנו.

"זה איננו תרחיש סביר לדעתי במצב הנוכחי", אומר כהן, "אבל בהחלט ניתן לחשוב על מצב שבו הרוסים מוגפים או נתפסים כמוגפים בשדה הקרב, והם רוצים למנוע מצב של תבוסה, צבאית ופוליטית, ויוצרים פרובוקציה, למשל תקיפת שיירות נשק לאוקראינה, ומשתמשים בנשק גרעיני טקטי כדי לדאוג כדי שהלחץ הצבאי עליהם יופסק.

"שוב, החשש נובע מכך שהנשק הגרעיני שלו הוא אישי, ופוטין עלה על עץ שקשה לרדת ממנו: הוא במצב של השפלה; המהלך הצבאי שלו נכשל; הוא איבד המון חיילים וציוד; נכשל בנסיונותיו לכבוש ערים מרכזיות ולהחליף את השלטון באוקראינה, ולא יודע איך הוא יסיים את זה. יש משא ומתן, אבל הוא רחוק מהתוצאות הרצויות לו".

בודג'רין מציירת תסריט דומה: "קחו בחשבון את זה: פוטין, כועס ומותש, מחליט לפוצץ גרעין לא אסטרטגי מעל אוקראינה, כדי לסיים את המלחמה במהירות ולאלץ את אוקראינה להיכנע, כל זאת תוך ציון התקדים של הפצצת ארה"ב על יפן".

פטרייה גרעינית בניסוי בפצצה אטומית בנאבדה, ארה"ב 1953 (צילום: National Nuclear Security Administration / Nevada Site Office)

לחץ פנימי או חשש מהפיכה יכולים להשפיע עליו?
כהן: "הוא יכול להשפיע. אני לא מומחה לרוסיה, אך להבנתי שליטתו של פוטין נראית יציבה. למרות הפגיעה העצומה בכלכלה הרוסית. במקרה שהוא ירגיש סכנה לשלטון שלו, או לקיומה של רוסיה, תמיד יכולה להיות אפשרות שהוא יפנה לאופציה הגרעינית".

מה קורה מהרגע שהפצצה הראשונה מוטלת?
מרגע שזה מתחיל, הכול יכול להיות לקרות. יש עוד נקודות החלטה בדרך, על אופן ועוצמת התגובה, אבל זה יכול להביא להסלמה מהירה. במקרה הזה, לשני הצדדים יש אלפי כלי נשק גרעיניים. ברגע שאתה עולה לדרג הגרעיני קשה מאד לדעת מה יקרה. הפחד מאיבוד שליטה והגעה למלחמת עולם שלישית גרעינית, שבה אמריקה ורוסיה נלחמות זו בזו הוא אמיתי ואפוקליפטי. לשתיהן יש את היכולת לפגוע אחת בשנייה בנשק גרעיני בכל רגע נתון. זה סוף העולם ממש".