"בכך שאנחנו מתעסקות בקורונה, אנחנו מאפשרות לצוות החינוכי של בית ספר להתעסק בלמידה עצמה. אז עכשיו להפיל את זה על איש צוות של בית הספר?" אומרת ל'דבר' יסמין בוקריס, ממונת קורונה בבית הספר "דקלים" לחינוך מיוחד בטבריה. ללא החלטה אחרת, בוקריס ואלפי ממוני קורונה בבתי הספר יסיימו את תפקידם בעוד שבוע, ב-31 במרץ, דווקא כשבמערכת הבריאות מתחזק החשש מהתפרצות קורונה נוספת.

ממוני הקורונה הבית ספריים גויסו לתפקידיהם באוקטובר האחרון, בעיצומו של גל הדלתא, והיו אחראים יחד עם מנהלי מוסדות החינוך על יישום הנחיות הקורונה: חקירות אפידמיולוגיות, הפנייה לבידודים ולבדיקות, שמירה על נהלי אורחות החיים במוסד החינוכי ובהמשך גם ביצוע בדיקות אנטיגן וחלוקת ערכות.

הרשויות המקומיות העסיקו ממונה קורונה בכל בית ספר יסודי וממונה רשותי שהיה אחראי על גני הילדים. ההעסקה הראשונית היתה לשלושה חודשים והיא הוארכה בדצמבר ל-3 חודשים נוספים. בסוף פברואר, עם תחילת הבלימה של גל האומיקרון, החליטו משרדי הביטחון והחינוך יחד עם מרכז השלטון המקומי לסיים את העסקתם בסוף מרץ.

"טלפונים והודעות עד השעות הקטנות"

אופירה פורטל, ממונת הקורונה בבית הספר היסודי 'הרעות' בטבריה בו לומדים 500 תלמידים, מתארת את השינוי בעבודתה לאורך הזמן. "בהתחלה עסקתי בעיקר בהטמעת אורחות החיים לצוות החינוכי ולתלמידים. בסביבות חופשת חנוכה התחלואה התחילה לעלות, וגבר הצורך בניטור התחלואה שכלל קשר הדוק עם ההורים והצוות החינוכי. טלפונים והודעות מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, שכללו הודעות על תחלואה, חקירות אפידמיולוגיות, ביצוע בדיקות מהירות בעת הצורך והטמעת הנחיות שהשתנו ללא הרף."

פורטל, וגם בוקריס, רואות את השליטה והבקיאות בנהלים המעודכנים כמרכיב משמעותי בתפקיד. "אי אפשר לגמגם הנחיות להורים", אומרת פורטל, "את צריכה לשבת וללמוד את ההנחיות היטב". ובוקריס מוסיפה בחיוך: "ותמיד תמיד התדריך על ההנחיות החדשות היה בזום בשעות הערב עם הילדים".

בבית הספר 'דקלים', בו עובדת בוקריס, לומדים 90 תלמידים מהחינוך המיוחד, והתפקיד הציב דרישות אחרות. "כשנכנסתי עשיתי מיני מחקר על כל תלמיד, כדי לקבל תמונה של רמת סיכון בית ספרית", היא מספרת, "יש תלמידים בבית ספר שישנים עם בלון חמצן בלילה. לכן אני, המורות והסייעות בתשומת לב גבוהה מאוד לכל טיפת נזלת, ואני מבצעת בדיקות ככל הנדרש. היו ימים של 15 בדיקות ביום."

לכך נוספה ההתמודדות הרגשית עם התלמידים. "הייתה תלמידה שכניסה לבידוד הכניסה אותה לחרדה, והיינו צריכים להרגיע אותה בכל פעם שהיא הייתה צריכה להיכנס לבידוד". אתגר נוסף אתו מתמודדת בוקריס הוא הגעתם של תלמידי בית הספר בהסעות. "כבר קרה לי שהתקשרתי לנהג הסעות בשתיים בלילה שלא ייקח תלמיד, כי הוא צריך להיכנס לבידוד".

"איבדתי מישהו קרוב לקורונה, זה גורם לי להרגיש שליחה"

שתיהן הגיעו לתפקיד בעקבות שינויים שיצרה הקורונה בעבודתן הקודמת. פורטל הוצאה לחל"ת מעבודתה במפעל, ובוקריס, שעבדה עם קשישים, החלה לקבל פחות ופחות פניות מתחילת המגפה. הן נענו למודעת דרושים, עברו את ההכשרה והחלו לעבודה.

עם זאת, בוקריס רואה בתפקיד הרבה מעבר לעבודה. "איבדתי מישהו קרוב לקורונה. תחושת האובדן גורמת לי להרגיש שליחה".

צוותי בתי הספר קיבלו אותן בזרועות פתוחות, והפכו לחלק בלתי נפרד מצוות בית הספר. "בהתחלה חששתי כי זה חינוך מיוחד", אומרת בוקריס, "אבל די מהר התבדיתי, ועכשיו המנהלת שלי בחרדה גדולה מהמחשבה שאני אלך". פורטל מספרת: מנהל בית הספר שלי אומר לי כל הזמן 'מי אני בלעדייך?', אני מוזמנת לערבי צוות, ממש חלק מהצוות."

הן מציינות לטובה את שיתוף הפעולה עם אנשי העירייה, כמו הקב"ט ואנשי מחלקת החינוך, שאיתם הן בקשר יום יומי. נוסף על כך הן מתארות ערבות הדדית בין ממוני קורונה בבתי ספר שונים: ברגעים בהם המשל"ט של משרד החינוך קרס, הם נעזרו זה בזה בקבוצת הווטסאפ של ממוני קורונה מאזור הצפון.

כאמהות, הן קיבלו מבט נוסף על חשיבות התפקיד דרך ילדיהן הפרטיים, שלומדים בחטיבות ביניים ובתיכונים בהם אין ממוני קורונה. "הבן שלי לא הלך לבית ספר חודש, כי הוא לא ידע מי מהכיתה שלו מאומת או לא", אומרת בוקריס, "בת של חברה שלי הגיעה מאומתת לבגרות. אני בטוחה שזה רק בגלל שאין מישהו בבית הספר שאחראי רק על זה".

פורטל מציעה לקובעי המדיניות לחשוב מחדש על סיום התפקיד שלה. "אני חושבת שצריך להעסיק אותנו עד סוף השנה, ואז לבחון מחדש. אין לדעת מתי יהיה גל נוסף".