השמים קודרים בבאר שבע. מתחם הקניות ׳ביג׳ בו לפני פחות מ-24 שעות נרצחו בדם קר 4 מתושבי העיר, נשאר ריק מקונים. בין החנויות מסתובבים 6 עובדים סוציאליים של העירייה. "המצב קשה מאוד", אומר רוני קלדרון, אחד העובדים הסוציאליים.
"אתמול הייתי פה״, מספר קלדרון, ״הלכתי לאכול במסעדה מקסיקנית. ישבו שם הרבה חבר'ה בדואים. איך שהתחיל הבלגן והגיעו ניידות הם הסתלקו. רוב החברה הבדואית לא עוסקת בטרור, אבל גם הם מאוד מפחדים״.
קלדרון מסייר בין החנויות בשביל לבדוק אם יש אנשים שאפשר לסייע להם. "אנחנו בודקים מה מצב האנשים״, הוא אומר, ״כבר שלחנו שתי מוכרות הביתה. אחד מבעלי העסקים אמר לי שאחת המוכרות שלו הקיאה כל הלילה ולא יכלה להירדם. בבוקר היא הלכה למיון בבית החולים. חשוב לטפל באנשים סמוך לאירוע, בגלל זה אנחנו פה. כמה שיותר מהר לפני שהחרדות מתגברות״.
אחת המוכרות במתחם אומרת שזה לא הפיגוע הראשון שיוצא לה להיות בו. "עבדתי בעיר העתיקה וגם שם היו פיגועים״, היא מספרת, ״אתמול היה בלגן וקצת פחד, אבל זה ממש לא הפתיע אותי״. העובדות הסוציאלית מנסה לשכנע אותה להתקשר למוקד העירוני, לקבל תמיכה, דווקא כי זה לא האירוע הראשון שאת נמצאת בו״.
אורי קאליש, מחנך בפנימיית שומריה בבני עקיבא, הגיע יחד עם החניכים לעודד את תושבי באר שבע. "מה שעובר על העם הזה, עובר גם עלינו״, אומר קלדרון, ״אין לי המלצות לתת. את זה צריכים לעשות אנשי הביטחון. אנחנו באנו רק להביע הזדהות ולחזק".
תלמידי הפנימייה עורכים צעדה גדולה בעקבות מסלול הרצח, מלווים בדגלי ישראל ותופים. הם צועדים מחובקים ושרים״ "שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה". את הצעדה הם מסיימים בשירת "התקווה" בכיכר שבו נורה המחבל.
בתחנת הדלק בה החל המחבל את מסע הרצח שלו, מסרבים לדבר. ״קיבלנו הנחייה לא לספר שום דבר״, אומר אחד המוכרים בתחנה. 3 מוכרים, בלי אף קונה בחנות הנוחות של דלק. פחד ניכר על פניהם. מוכרת בחנות ׳אינטימה׳, מסדרת את הסחורה על המתלים והמדפים, אבל החנות ריקה, ״מהבוקר נכנסים לפה רק עיתונאים״.
חן גרינברג, מקיבוץ גברעם עובד בבאר שבע כמזכיר איגוד מקצועי. ״מפחיד פה״, הוא אומר, ״אני מגיע בדרך כלל ברכבת, אבל עכשיו הדרך לעבודה מפחידה אותי. טרור עממי מפחיד. אתה לא יודע מאיפה זה יגיע. אנשים אתמול פשוט הלכו לאכול, או לקנות, ונרצחו. ישבתי לארוחת צהריים היום, ונכנסתי פנימה למסעדה, שלא יוכלו לפגוע בי״.
״אני גר בעוטף עזה״, אומר גרינברג, ״ועברתי הכול. טילים, בלונים. אבל אתמול אשכרה פעם ראשונה שהרגשתי שאני מפחד. אני נמנע כרגע מתחבורה ציבורית וממקומות הומי אדם. היום כבר הגעתי עם רכב וישר נכנסתי למשרד״.
מירי חג׳ג, תושבת באר שבע: ״הילדים שלי לומדים עם הילדים של לורה יצחק. הייתי היום בבית ספר וכולם בהלם. היום פחדתי להסתובב בעיר. הבן שלי בן 11 ביקש לישון איתי במיטה. הוא לא הסכים לקחת את הכלב לטיול היומי.
״הבת שלי למדה בכיתה עם הבת של לורה והיתה כל הלילה בווטסאפ. אתמול הייתי בביג, הלכתי לקנות אוכל. הגיעה אישה מתנשפת ואמרה שיש יריות. חמותי התקשרה אלי והתחילה לצעוק ׳היה פיגוע, תצאי משם מהר׳. לא שיערתי שזה פיגוע. אנחנו רגילים לפיגועים ביהודה ושומרון או במרכז הארץ לא בבאר שבע. זאת העיר של הבדואיים. לא האמנתי שיבואו לדקור נשים, וידקרו אותן בגב. זאת שנאה, זה מפחיד״.
