דרך האספלט הצרה שמוליכה לבית העלמין במושב גילת ארוכה. דוריס יחבס, הנרצחת בפיגוע בבאר שבע, תובא כאן למנוחות בשעות אחר הצהריים. הנסיעה דרך החממות ושדה החיטה פסטורלית. בבית העלמין, ליד הקבר הפתוח, יושב מנחם דמרי, אחיה הגדול של דוריס. הוא הגיע בבוקר מוקדם לחפור את הקבר בעצמו.
"מי יחפור אותו? אני הייתי צריך לשמור עליה, אין מישהו אחר שיעשה את זה במקומי". דמרי מהדק את האדמה בתוך הקבר ומסדר בתוכו "כרית". "זה מנהג עתיק, עוד מטוניס, לסדר יפה את הקבר". אבא של דוריס, שחצה כבר את גיל 80, היה חופר הקברים של המושב. "אבא ביקש להביא בושם, לשים בתוך הקבר".
"אין לי מדינה", אומר דמרי, "יש לי בבית דגל ישראל שלא יורד אף פעם. בכל יום העצמאות אני מוסיף גם את הסמלים של כל היחידות בצבא, אני מאוד אהבתי את המדינה שלי, עד אתמול".
מעל בית העלמין מסייר כל העת מסוק של צה"ל. דמרי מסתכל למעלה ואומר "כמה זה עולה לדעתך? תיכף יגיע לפה שר הביטחון, 4 שרים אמרו שיגיעו, אתה יודע כמה עולה לאבטח אותם? הם לא יכלו לדאוג שיהיה מאבטח בקניון? כמה עולה מאבטח 6,000 שקלים? לא יכלו לשים שם מאבטח? אנחנו כלום בשבילם".
דוריס היא בת שביעית למשפחה בת 10 נפשות. אמא שלה אחרי אירוע מוח, מרותקת לכיסא גלגלים. האב, אחרי ניתוח לב. דוריס התגוררה במשק המשפחתי עם בעלה ושלושת ילדיהם. "מי ידאג להורים שלי מחר בבוקר", אומר דמרי, "כל בוקר היא הייתה יושבת עם ההורים, מסדרת איתם את הכדורים שלהם. מי יעשה את זה עכשיו".
"כל המושב בהלם״, אומרת אשתו של מנחם, ״קבוצת הווטסאפ של המושב לא מפסיקה לפעול. שם גם הודיעו על כך שמישהו מגילת נהרג בפיגוע. ציינו גם את השם, לפני שהגיעו להודיע להורים. אבא של דוריס חולה חדשות, מכור לאקטואליה וישר הבין מה קורה. אנשים התחילו להגיע אל הבית. אביה של דוריס יצא אליהם ושאל מה קרה, הם אמרו כמובן שכלום ושום דבר אבל הוא הבין. חיכינו שיגיע צוות רפואי בשביל להודיע, ההורים הם אנשים לא בריאים.
"מאתמול הגיעו המון אנשים לבית של ההורים, אבל אני יודעת שהמסע הקשה יתחיל אחרי השבעה, בעלה של דוריס נשאר לבד והוא צריך לדאוג ל-3 ילדים קטנים, זה יהיה מאוד קשה ומאוד ארוך".
"איך לא שמרתי עליה", אומר מנחם, עיניו דומעות, "אני כבר יומיים לא ישן, הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות. אין לי יותר מדינה ואני לא יודע מה לעשות עם זה".