"אני רואה שיש כמיהה אדירה למה שאנחנו יכולים לתת", אומר ל'דבר' סא"ל ד"ר אריק פורר, שמנהל את המרכז לרפואה דחופה בבית החולים 'כוכב מאיר' שהקימה ישראל על גבול אוקראינה, "אנשים מסתובבים בחוסר ודאות רפואית, זה בטוח לא קל יחד עם הסיטואציה שקורית מסביב. המחלות לא עוצרות בגלל המלחמה." 

סא"ל ד"ר אריק פורר, מנהל חדר המיון בבית החולים 'כוכב מאיר'. "עובדים בשיא המרץ, במוטיבציות לעזור לאנשים" (צילום: נעמה פרנק עזריאל)

סא"ל פורר משרת בימי שגרה כראש ענף חדשנות רפואית בחיל הרפואה של צה"ל, והוריו יוצאי אוקראינה. הוא אחד מ-60 אנשי הצוות הישראלים בבית החולים שדה שהוקם בעיר מוסטיסקה, במחוז לבוב במערב אוקראינה. המקום החל לפעול בשני השבוע במבנה בית ספר נטוש, והתמלא מיד במטופלים ואנשים שזקוקים לסיוע.

"פתחנו את המקום בשעות הצהריים, וחשבנו שייקח קצת זמן עד שאנשים יתחילו לטפטף", מספר פורר, "בפועל גילינו שחיכו עשרות אנשים בכניסה לבית החולים, ומהרגע שפתחנו אנחנו בשטף מטורף של מטופלים, שרק הולך ומתגבר. חלקם מגיעים מהאזור, ויש גם כאלה שהגיעו מרחוק. אנשים הגיעו כי שמעו על בית החולים הישראלי, ויש להם הערכה רבה לאיכות הרפואה בישראל."

בית חולים שדה 'כוכב מאיר', סמוך לגבולה המזרחי של אוקראינה. "אנשים לא קיבלו טיפולים בשבועות האחרונים בגלל הלחימה, או שנגמרו להם התרופות" (צילום: ד"ר אריק פורר)

הצוות נדרש למענה על צרכים רבים ומגוונים. "אנחנו רואים מגוון רחב של בעיות רפואיות, חלקן חריפות וחלקן כרוניות", אומר פורר, "אנשים לא קיבלו טיפולים בשבועות האחרונים בגלל הלחימה, או שנגמרו להם התרופות והם צריכים מרשמים. הבאנו איתנו הרבה תרופות נפוצות ואנחנו מספקים למטופלים לא רק מרשמים, אלה גם ממש מלאי של תרופות. אנחנו עובדים בקדחתנות כדי לעמוד בשטף המטופלים, ולתת רפואה טובה."

ההדמיות הועברו להתייעצות עם מומחים בישראל, והמטופל קיבל אבחנה

פורר מספר שהיכולת של צוות בית החולים להתיעץ מרחוק עם מומחים מישראל היא יתרון משמעותי, שמושך אנשים להגיע. "יש אנשים שבאים לקבל ייעוצים, אנחנו אוספים את המסמכים ושולחים לארץ לייעוץ ברפואה מרחוק, ומיטב המומחים בארץ יכולים לסייע לנו לקבל החלטות. לחלק מהמטופלים זאת ממש הסיבה שהגיעו אלינו, כי שמעו על היכולות שלנו ברפואה מרחוק."

אם ובנה בבדיקה רפואית (צילום: דוברות שיבא)

בתור לבית המרקחת (צילום: דוברות שיבא)

כדוגמה ליכולות הרפואה מרחוק, פורר מספר על אדם שהגיע לבית החולים עם צורך באבחנה נוירולוגית. "הוא הגיע עם הדמיות שעשה פה באוקראינה לא מזמן, ואז לא הספיק לקבל פיענוח ואבחנה על סמך ההדמיה, בגלל שהתחילה הלחימה. אנחנו מעבירים את ההדמיה לארץ כדי לקבל חוות דעת של מומחה מיומן, כי אין במשלחת מומחה בתחום הספציפי הזה."

"לפעמים לתת למישהו תחושת ביטחון שהכל בסדר, זו הרפואה הכי מספקת"

מקרה נוסף, שבו פורר טיפל בעצמו, ממחיש כיצד האבחון המקצועי נותן מענה גם למצבם הנפשי הסוער של התושבים. "הייתה לי הזדמנות לטפל במשהו יחסית טריוויאלי", הוא מספר, "אישה שהגיעה עם בתה, שהיתה לה הפרעת קצב לבבי. יכולנו לאשר לה שהכל בסדר עם הבת שלה, והיא יצאה עם תחושת הקלה.

"לפעמים לתת למישהו תחושת ביטחון שהכל בסדר, אחרי שעשינו בדיקות מקיפות תוך זמן יחסית קצר, ולאפשר לאנשים הקלה, זאת הרפואה הכי מספקת. האמא בכתה והתרגשה מזה שהיא סוף סוף קיבלה את המענה שחיכתה לו, וירדה לה דאגה אחת מהראש, בזמן שהיא גם מנותקת מהבית, והחיים שלה הם הרבה סערות בו זמנית. זה היה מאוד מרגש עבורי שיכולתי להקל עליה."

אם ובתה בבית החולים. פורר: "לאמא שבדקתי את הבת שלה ירדה דאגה אחת מהראש" (צילום: דוברות שיבא)

האתגרים: השפה, וטיפולים מורכבים

פורר מספר על שני קשיים מרכזיים שהצוות נתקל בהם. "אחד מהאתגרים הוא השפה, הכל מתרחש דרך מתורגמים. עוד אתגר הוא מה לעשות עם מקרים מורכבים – לאן מפנים, איך נותנים מענה למקרים שדורשים ניתוח. הייתה מטופלת שצריכה ניתוח לב – איך מתאימים לה ניתוח לב? האופציות הן להפנות למדינה אחרת כמו פולין, או להפנות לבית חולים אזורי גדול. אנחנו עדיין בשלבי למידה של הדבר הזה."

"יש אנשים שהחליטו להישאר, ושירותי הרפואה שלהם התפוררו"

לצד מוקדי סיוע רבים בארצות הסמוכות לאוקראינה, פורר מדגיש את החשיבות בהקמת בית החולים בתוך שטח המדינה. "ההחלטה להקים את בית החולים כאן, ולא מעבר לגבול, היא משמעותית מאוד. יש הרבה אנשים שהחליטו להישאר, והרבה משירותי הרפואה שלהם התפוררו. יש כאן אוכלוסייה שנמצאת בפער אמיתי, ואנחנו יכולים להיות משמעותיים. פצועי מלחמה עדיין לא ראינו, הם כנראה מטופלים בחזית.

בית חולים שדה 'כוכב מאיר' (צילום: דוברות שיבא)

"חלק מהאנשים הם פליטים פנימיים, שהגיעו מאזורי לחימה של ממש למערב המדינה, ומחכים כאן לראות מה יקרה עד שיוכלו לחזור לבתים שלהם. חלק מהאנשים הם מקומיים שלא רוצים לעזוב. אפשר ממש להרגיש את משמעות הלחימה על האוכלוסייה. יש ילדים שמגיעים עם חרדות, ויש אנשים עם יתר לחץ דם, שהמצב לא מיטיב את המצב הרפואי שלהם. 

למרות שהשקט מופר לעיתים על ידי אזעקות, האנרגיה של הצוות מושקעת בטיפול. "זאת חוויה מדהימה למשלחת", אומר פורר, "כולם עובדים בשיא המרץ, כולם במוטיבציות לעזור לאנשים. יש פה אזעקות וירדנו למקלט, אבל ממה שאני מבין, זה יחסית בטוח. מרגישים שיש פה מלחמה, אבל באזור שלנו, יחסית, עדיין אפשר לפעול."