רק לפני ימים ספורים ניסה ארטיום גורלוב לשרוד בעיירה הכבושה בוצ'ה, פרבר של קייב ואחד מהאזורים החווים את ההתקפות הקשות באוקראינה, וכעת הוא עומד בחדר השקט שמואר בעיקר באור השמש של אחר הצהריים בעיר לביב, ומייצר כובעים בעבודת יד עבור מותג אופנה מקומי שלבשו, בין היתר, מדונה והגברת הראשונה של אוקראינה.
גורלוב הצטרף לנדידה המאסיבית של אוקראינים רבים מערבה ללביב, ליד הגבול עם פולין. הוא הגיע יחד עם חברת האופנה שבה הוא עובד. בחיפוש אחר ביטחון, אבל תוך נחישות לא לעזוב את אוקראינה, המותג RB (ראשי תיבות שמו של רוסלן בגינסקי, המעצב ומייסד-שותף של החברה) הוא אחד העסקים שנאלצים לעקור ממקום מושבם בעקבות המלחמה.
רק לפני חודשיים ביקרה באולם התצוגה של החברה בקייב הגברת הראשונה של אוקראינה, אולנה זלנסקה, אך כעת החברה פועלת בשתי כיתות מושאלות של בית ספר. עובדיה מחברים בעדינות חומרים ליד מכונות תפירה בנות עשרות שנים של תלמידים.
"זה תהליך איטי יותר, אבל לקוחות כמו ניימן מרקוס ובלומינגדייל'ס הביעו תמיכה", מספרת ויקטוריה סמרי (29), בעלים של החברה בבעלות משותפת. גם היא, כמו אוקראינים רבים, לא האמינה שרוסיה תפלוש. היא נזכרת שהייתה באיטליה יום לפני הפלישה ואמרה לשותפים שלה שבלתי אפשרי שתפרוץ מלחמה. שעתיים לאחר שנחתה חזרה בקייב, החלה ההפצצה.
ההפצצות שספגה העיירה מדי יום הובילו את שלושת המייסדים של החברה לקבל את ההחלטה לברוח. בעוד חלק ממאה העובדים בחברה התפזרו לאזורים מרוחקים יותר של אוקראינה או למדינות אחרות, כשליש מהם העבירו את הציוד החיוני של החברה ללביב לפני שבועיים. "החיים הרגילים יתחדשו יום אחד", אמרה סמרי. "אנחנו צריכים להיות מוכנים".
בינתיים, החברה התגייסה למאמץ הלאומי בזמן המלחמה, תרמה כסף לצבא והפכה את פיד האינסטגרם שלה מקידום מותג לעדכונים על המלחמה.
View this post on Instagram
"זה לא הזמן להתבייש. לא עוד", אומר המייסד והמעצב הראשי רוסלן בגינסקי. בעבר, היו לחברה לקוחות רוסים, אבל עם המתיחות הגוברת לפני פרוץ המלחמה, נפסקו הרכישות מצדם. "לא ניתן ליצור קשרים כלשהם", אמר, "עכשיו הכול פוליטי".
קמפיינים קודמים של המותג היו מזוהים מאוד עם אוקראינה, וצולמו בין היתר בחרסון, שנמצאת כעת תחת כיבוש רוסי. כחלק מהרוח הזו, דחתה סמרי את הרעיון להעביר את החברה למקום בטוח יותר מחוץ לאוקראינה. "הצוות שלנו כאן, חבורת האנשים היקרה והמוכשרת הזו". מקומות שהיו בעבר בית עבור עובדי החברה, נותרו כעת בהריסות.
"כל כך הרבה חיילים רוסים", אמר גורלוב, "זה אפילו לא היה אפשרי להגן על הבית". ההגעה ללביב, שבה החיים נמשכים וחנויות אופנה נשארות פתוחות, הייתה סוריאליסטית. לקח לחברה כמה ימים להסתגל, "עכשיו אני מרגיש יותר בטוח לעשות את זה", הוא אומר, וכובע חדש בתהליך התפירה מונח על השולחן לפניו.
בפינה אחרת של מרחב העבודה המאולתר, סבטלנה פודגיינובה חוששת לחיי משפחתה באזור לוהנסק, שכיום בידי הבדלנים הפרו-רוסים. כבר לפני הפלישה היה קשה לבקר עם המשפחה, עכשיו אחיה לא יכול לעזוב את האזור.
היא מרגישה נורא לראות את עמיתיה ממקומות אחרים באוקראינה מתגייסים ללחימה ומקווה שהחיים הרגילים יחזרו למסלולם. "כל כך רציתי לחזור לעבודה", היא אומרת, זה מטריד את מחשבותיה וגורם לה להרגיש פחות לבד בעיר חדשה, "זו משפחה גדולה", היא אומרת על עמיתיה.
עובדיה של יצרנית הכובעים נמנים עם 200 אלף העקורים שמתגוררים כעת בלביב, כשהמייסדים השותפים חולקים כעת דירה עם כמה אנשים נוספים. בהתחשב באתגרים, "השנה צפויה להיות הקשה ביותר מאז הוקמה החברה לפני 6 שנים", אומרת סמרי, "אבל זה משהו שנעבור ואני מקווה שנהיה אפילו חזקים יותר".
