הבנקים והגופים הפיננסיים בישראל מגבירים לאחרונה את מאמציהם להיות חברים שלנו. בפרסומות הבנקים מתחרים ביניהם מי "יותר אישי בשבילנו", "רואה אותנו בגובה העיניים", "הולך לקראתנו", "משקיע בנו", "במיוחד עכשיו", במיוחד היום. ואם נצטט את תוכן המסרונים של החברות הפרטיות שמציעות לנו הלוואה, בכלל נסמיק.

קל לחשוף את הצביעות מאחורי הפרסומות האלה, אבל יש לה פן נוסף, שאולי פחות מוכר לציבור: הבנקים נמנעים מסיוע ל'מודרי האשראי', מאות אלפי אנשים שגישתם להלוואות או לאשראי נחסמה.

אין בן אדם, יש מספר

מאז כניסתו לתוקף של חוק נתוני אשראי ב-2019, כל אחד מאיתנו, האזרחים הפרטיים, הוא קצת פחות 'בן אדם' וקצת יותר מספר. המספר הוא דירוג האשראי, שמעריך את יכולתו של כל אדם להחזיר הלוואות שיקבל. הוא מופק על ידי חברות פרטיות שזכו במכרז. מי שקיבל מספר נמוך, וירצה לקבל הלוואה או כרטיס אשראי בנקאי, לא יקבל אותו מאף בנק.

ניתן לומר שמי שיש לו ציון נמוך, כנראה זה ב"אשמתו", וחובתו להוכיח אחרת. אבל למספר, בניגוד לאדם, אין פה. הוא לא יכול להוכיח כלום. בעבודתי אני פועל לסייע לאותם אנשים, שהפכו לקורבנות של השיטה.

אחת מהם היא אלונה. מבחינת הבנק, היא לא אלונה, אלא 'דירוג 460'. אותה 460 הייתה נשואה באושר, לבן זוג שהתגלה שהוא מהמר כפייתי. לאחר שהפסיד גם את הדירה, היא נאלצה להתגרש, למגינת לב כולם ובמיוחד הילדים. מאז היא מנסה להשתקם, נצמדת לעבודה התובענית שלה ומגדלת את שלושת ילדיהם, בצניעות אבל בכבוד.

כעת היא זקוקה להלוואה לטובת יישור שניים לבת הבכורה. היא לא תקבל אותה, בזכות ההיסטוריה "שלה". למרות שהיא גרושה, היא עדיין חולקת את אותו מספר קסם עם הגרוש: 460. האם היא אשמה? ומי יראה אותה?

ההתחייבות לציבור לא מומשה

מדינת ישראל שוכנעה כבר לפני שני עשורים שהציבור ירוויח מכך שחברות חיצוניות ידרגו את האשראי. בפועל, מי שמרוויח הם בעיקר הלוביסטים וחברות הדירוג. האזרחים, לעומת זאת, הפכו להיות מספר. מנהל סניף הבנק, שמכיר את המשפחה, כבר לא קיים. יש רק חברה חיצונית שנותנת ציון.

הכנסת הבינה את הזוועה עוד בחקיקת החוק. ועדת הכלכלה נתנה הסכמה למהלך החקיקה בהתחייבות חתומה של שר האוצר דאז, משה כחלון, שתוקם קרן מיוחדת למודרי אשראי שתתמודד עם המקרים האלו. הקרן תיתן ערבות לבנקים, שיוכלו למנף דרכה הלוואות ללא חשש מהחזר ההלוואה.

יש רק בעיה אחת: הקרן לא קמה. המכרז לבנקים ישב במשרד האוצר והבשיל במשך ארבע שנים תמימות. כשסוף סוף פורסם הוא נכשל, כי אף בנק לא ניגש אליו. הבנקים היו כנראה עסוקים ב"לראות אותנו", "להשקיע בנו" ולדבר בסחבקיות.

אף נציג בנק לא הגיע לדיון החירום המיוחד על מצב הקרן בוועדת הכספים לפני כחודש בכנסת. למה להם לבדוק אותנו לגופו של עניין, וליצור מערכת הדרכה, ליווי ותמיכה ללווים, כפי שנדרש במכרז, ולהיות אנושיים? לא מספיק לעשות זאת בפרסומות בטלוויזיה?

בדיון יצא קצפו של יו"ר הועדה, ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן) על היעדרותם של הבנקים ש"העניים לא מעניינים אותם", למרות שחלק הארי של רווחי הבנקים הוא מהאוברדרפט של חשבונות פרטיים.

רק תמיכה ציבורית תוודא שהקרן תפעל

מעל 100 רבנים ורבות מכל הזרמים חתמו על גילוי דעת להפעלת הקרן. המקרא מדבר על מצוות הלוואה כדרך הנכונה ביותר לעזרה לחלש: "כי ימוך אחיך", "אם כסף תלווה את עמי". פעם היה אח, היה עם, היו אנשים. גם משה הס, מראשוני הציונות הסוציאליסטית, אמר ש"סימן לעבדות האדם בהיות ערכו של האדם מבוטא במספרים".

בדיון האחרון הבטיח החשב הכללי, יהלי רוטנברג, שיפורסם מכרז נוסף, ועד יולי הקרן כבר תחל לעבוד. לדבריו, המכרז החדש יפנה גם לגופים חוץ בנקאיים. אנחנו שבעים מהבטחות. רק תמיכה ציבורית איתנה תוודא שהקרן תפעל, ותעזור גם לרעבים.

הרב קובי וייס הוא מנהל תחום דיור בארגון רבנים לזכויות אדם