רחוב הרברט סמואל בחדרה התעורר לבוקר שוקק חיים, למרות האירועים הקשים שהתרחשו בו אמש. אנשים גודשים את המדרחוב, שמהווה מרכז מסחרי מרכזי בעיר, קונים פירות וירקות בשוק, ופרלמנטים ממלאים את בתי הקפה מסביב. אבל מכל מקום נשמעות שיחות על הפיגוע.

מכונית שנפגעה מהירי. "אלה החיים שלי וזו העיר שלי" (צילום: הדס יום טוב)

רק כ-500 מטרים במורד הרחוב נמצאת כיכר המאה, שבה התרחש הפיגוע הרצחני. זכוכיות עדיין מכסות את המדרכה, מכונית עם חלון מנופץ עומדת בחניה לצד הכביש, ואפילו טיפות דם וחורי קליעים עוד נבדקים על ידי אנשי מקצוע באחד הבניינים הסמוכים. במקום שבו נפלו שיראל אבוקרט ויזן פלאח הוקמה אנדרטה מאולתרת, נתלה שלט והונחו פרחים.

למרות זאת, רבים מתושבי העיר לא מוכנים להיכנע לטרור, ולא עוצרים את חייהם. ערבים, לעומת זאת, נמנעים מלהגיע לעיר. חלק מהעסקים באזור בחרו להישאר סגורים, כמו שווארמה שאולי הסמוכה, שבה אכלו שוטרי היס"מ דקות לפני שנטרלו את המחבלים, אבל רובם בחרו לפתוח את העסקים גם הבוקר.

"מה נעשה? נעזוב את המדינה? צריך לקום לעבוד, אלה החיים שלי וזו העיר שלי", אומר ל'דבר' גל הילל, בעל דוכן מפעל הפיס בכיכר הצמוד לשווארמה שאולי, שפתח את הקיוסק שלו הבוקר. "הם יודעים לא לבוא עכשיו. הם יודעים שהכול פה עכשיו משטרות. ברוך השם, הכול יהיה בסדר".

"בדרך כלל בשעה הזו השווארמה אצלו כבר מוכנה", מוסיף חיים חזות, בעל מאפיית "אריאל" הסמוכה, שפתח את המאפייה הבוקר כרגיל. "עובדים אצלו הרבה ערבים, הוא יודע שאם הוא יפתח, יהיה בלאגן. בשומר החומות רדפו אחרי העובדים שלו. לא נראה לי שהוא יפתח היום".

הילל אומר: "הרגשנו היום שלא באו ערבים בבוקר. בדרך כלל באים, קונים קפה, קרואסונים. היום לא באו. מפחדים, ובצדק. אנשים פה לא מתכוונים לשתוק".

"למה שאני אפחד? זו העיר שלי, שהם יפחדו"

אוריאן עטר (22), שעובדת באחת הפיצוציות סביב הכיכר, הייתה עדה לאירועים אמש, ואבוקרט ופלאח עברו אצלה לקנות ממתקים לדרך דקות ספורות לפני הפיגוע. "דיברתי איתם ממש לפני", היא אומרת, "זה מזעזע.

"בהתחלה לא הבנתי מה קורה. שמעתי בומים, חשבתי שאלה ילדים שזורקים נפצים. פתאום זה נהיה יריות מטורפות, אנשים התחילו לרוץ, התנועה נעצרה, צעקו 'פיגוע פיגוע פיגוע'. היריות נמשכו כמה דקות. הייתה פה המולה של אנשים. המון שוטרים, חוסמים את התנועה. בחיים לפני כן לא הייתי כל כך קרובה לפיגוע".

הפגנת הבנות הדתיות ליד זירת הפיגוע. מבקשות לחזק, אבל גם להפגין נוכחות יהודית (צילום: הדס יום טוב)

למרות הקושי, היא לא הייתה מוכנה להיכנע לפחד והחליטה לפתוח הבוקר את החנות. "למה שאני אפחד? זו העיר שלי, שהם יפחדו. שהם יפחדו לדרוך על האדמה הזו, עם כל הכבוד".

היא מאוד כועסת, ומקווה שלא יעסיקו יותר ערבים בעסקים בסביבה. "יש כאן המון ערבים שמגיעים מאום אל-פחם, מג'נין אפילו, באים לעבוד, הם קונים פה, אצל שאולי ליד יש מלא עובדים ערבים.

"יש המון כעס ואנשים לא רוצים לשתוק. זו רק ההתחלה. יהיו פה הפגנות כמו בשומר החומות. אלה שעובדים אצלם ערבים לא פתחו, מפחדים שישרפו את העסקים. טוב מאוד, לא רוצה לראות אותם פה. אבל הם יחזרו. זה כמו כל הישראלים, עכשיו מזועזעים, אבל עוד שבועיים ילכו לכפרים לתקן את האוטו ולקנות בזול".

מחוץ לפיצוציה מתחילה להתארגן הפגנה של בנות דתיות. הן הגיעו עם דגלי ישראל ושלטים, שעליהם כתובות סיסמאות כמו "זה הזמן להתעורר" ו"להיות עם חופשי, לפחות, בארצנו". הבנות הן שמיניסטיות מאולפנית מבשרת בחדרה, שבחרו לדלג על שיעור אנגלית ולהגיע להפגין. "עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה", הן שרות ורוקדות עם הדגלים, מבקשות לחזק, אבל גם להפגין נוכחות יהודית.

המורה הודיה ירוסלביץ'. "הבנות ביקשו להביע הזדהות ולחזק" (צילום: הדס יום טוב)

"דיברנו אתמול בווטסאפ, והבנות ביקשו להביע הזדהות ולחזק", אומרת מורתן הודיה ירוסלביץ', שליוותה אותן להפגנה. "רובן הגדול פה מחדרה, והן הרגישו צורך להגיע".

אילו קולות עלו בשיחות בין התלמידות?
"מצד אחד, שמפחיד שזה הגיע לבית שלנו. מצד שני, כאב גדול על זה שבארץ שלנו נרצחים יהודים רק כי הם יהודים. היה להן מאוד חשוב להביע את דעתן, שזה ביזיון שרוצחים אותנו פה בארץ שלנו, ושלא נפחד, זו הארץ שלנו.

"נתנו אפשרות רק למי שרוצה להגיע. יש כאלה שנשארו ללמוד אנגלית ולא רצו לבוא ולהביע כאב והזדהות. יש אחת שהכירה את שיראל שנרצחה, ונמצאת ממש בטראומה. היא לא הגיעה. זה לגמרי שלהן, זה מאוד הפריע להן, התחושה הזו שרוצחים יהודים באמצע העיר. הנרצחים מאוד קרובים לגיל שלהן, וזה מאוד כואב".

"בקלות זו יכולה להיות אני"

אבל יש פחד. ראואן דקה (20) וסוניה טרושצ'קין (22), למשל, צעירות תושבות העיר שעובדות בתחנת הדלק הסמוכה לכיכר, הגיעו לפתוח מוקדם הבוקר את חנות הנוחות שבה הן עובדות, בפחד.

"אני גרה כאן מאחורי תחנת המשטרה", מספרת דקה. "סיימתי משמרת והלכתי הביתה, הלכתי לנוח ולא שמעתי את היריות. פתאום קיבלתי טלפון מהעובד של הערב והוא אמר שיש בלאגן, יש פיגוע. קמתי, שמעתי אמבולנסים, סירנות, משטרות, אנשים צורחים. לא הבנתי מה קורה, וראיתי שיש פיגוע בחדרה בחדשות".

ראואן דקה (מימין) וסוניה טרושצ'קין. "הפיגוע היה ממש פה" (צילום: מאיה רונן)

טרושצ'קין מספרת שקמה בשעה 5:00 בבוקר למשמרת, ופחדה להגיע לעבודה. אבל לדבריה, לא ממש הייתה לה ברירה. "זה היה ממש מפחיד ומלחיץ ללכת לפה. עדיין היה חושך בחוץ, הפיגוע היה ממש פה. זו הדרך שאני כל יום לוקחת לעבודה, ופתאום מחבלים. בקלות זה היה יכול להיות אני. ממש פחדתי. הם יכולים להגיע לכל מקום, בכל זמן, זה קרה אתמול בערב, אבל זה יכול לקרות גם בבוקר.

"פחד אלוהים, זה היה ממש פה. בתחנת הדלק אין תריסי ברזל, הכול פתוח. אם הוא היה כאן, הוא היה יכול לפגוע בי כשאני בקופה. בבוקר, שקשקתי כל הדרך. ממש בכיתי כששמעתי על הנרצחים. הם היו ממש בגיל שלי, השוטר היה בן יחיד, גם אני בת יחידה".