יזן פלאח, שוטר מג"ב שנהרג ביום ראשון בפיגוע בחדרה, נקבר בכפר הולדתו כסרא סמיע. "זו אבידה גדולה, אי אפשר לתאר את הכאב בלב", אומר מחמוד נסר אלדין רכז קן הנוער העובד והלומד בכסרא סמיע. "יזן עדיין בן 18. הוא היה מאוד מוכשר. הוא היה בן-אדם חברותי, תרם המון והתנדב. בכל מפעל חברתי הוא היה נמצא מפגין נוכחות עושה את המקסימום".
"כל מי שפגש אותו אהב אותו. אנחנו בהלם ממה שקרה. היה אוצר אוצר גדול, הוא מגבורי העדה הדרוזית והחברה בכלל", אומר נסר אלדין ומספר שדבר מותו של יזן נודע לו בעת שהיה במסע עם חניכי קן כסרא.
"קיבלנו במסע את ההודעה. זה לא היה קל. הפסקנו את הפעילות, אנו מסיימים וחוזרים לכפר. חלק מהחניכים ידע מהרשתות החברתיות. אנו בהלם. הפעלנו אותם, זה התחיל משיחות אישיות הים בבוקר כינסנו אותם לשיחה. דיברנו על כך שהוא גיבור, על הבחירה בשירות קרבי כבן יחיד. אנו גאים בו ומבקשים ממדינת ישראל שיעצרו את כל המחבלים האלה".
"הוא גיבור, נמשיך לדבר ולחנך לאהבת הארץ"
"אנחנו בכסרא גדלים על הערכים של תרומה למדינה. הסבים והאבות מחנכים לאהבת המולדת ולתרומה למדינה ולמקום שנולדנו בו . זה חלק מהמסורת. התנועה מגדלת על הערכים האלה. נמשיך לדבר ולחנך לזה. עוד מעט יהיה יום הזכרון. עוד פרח שנקטף עוד גיבור. זה חלק מהערכים שאנו מחנכים עליהם .זה לא ישנה. זה לא עוצר אותנו. זה חלק מהנתינה ומהתרומה.
"ליבי עם המשפחה שלו. אנו מוסרים את תנחומינו. אנו תמיד כאן לרשותם לכל צורך לעזרתם ולעזרת כולם. בתנועה, במשפחה, בכפר כולם מחזקים זה את זה. זה לא קל למשפחה אנו נהיה כאן איתם".
"יזן היה בגיל של הילדה הקטנה שלי" מספר מחמד רבאח, "הוא בחר להתגייס ליחידה קרבית למרות שהיה בן יחיד ולמרות החששות של ההורים. הוא הלך להמשיך את השושלת של דודיו וקרובי משפחתו. הוא היה נער צנוע, אין לו אויבים יש לו הרבה חברים. היה נחמד לשבת אתו, מלח הארץ. אביו איש שב"ס. סבו היה מנהל ביה"ס התיכון הרבה שנים".
"יש לנו שמונה חללים בכפר, אני מקווה שהוא יהיה החלל האחרון"
"אנחנו כפר קטן בקושי 3,000 נפשות, 80% דרוזים ,17% נוצרים ו-3% מוסלמים. כולם עוזרים אחד לשני. כפר קטן צנוע" מספר רבאח, מנהל מחלקת שירותים חברתיים בכסרא-סמיע.
"לפני חודש הגעתי ל-60 שנים" אומר רבאח. "זה היום הראשון שאני מרגיש שכל הכפר נמצא באבל. כולם בוכים. לא עבדנו. מאתמול לא ישנו. הם המשפחה הגדולה בכפר. כולנו היינו סביב המשפחה עד ההלוויה".
"לא היתה לי הרגשה כזו מאז ומעולם. כל הכפר בוכה, אנו בדיכאון. הצטערנו שהבחור הלך בשטות של אנשים מפגרים. צריך לתקן את התקלה הזו. אני יודע שאי אפשר לסגור הרמטית. כולנו אבלים.
"הצעירים עדיין בהלם. הם לא מאמינים. ייקח להם כמה ימים. הם מלוכדים כולם סביב הלוויה. הם ניחמו את המשפחה ויבקרו את המשפחה. חלקם הגדול בצבא. אנו כמועצה נטפל בהם. כשאמרתי לבת על הפיגוע, היא אמרה שהוא למד איתה באותה כיתה. התחלתי להרגיע אותה, אני צריך להיות אבא ולתת גיבוי ולהכיל אותה. ליוויתי אותה לבית העם היא נכנסה עם כמה חברות דיברתי איתן. הן בכו. נתתי הלן לבכות, כי צריך לבכות".
"ביומיים-שלושה הקרובים המשפחה תהיה בבית העם לקבל תנחומים. כל הסביבה תבוא לנחם אותה. אחרי שלושה ימים כשיתחילו לעכל, שם המועצה תיכנס ונדאג ללוות את המשפחה הקרובה והצוות החינוכי", אומר רבאח. "יש לנו שמונה חללים בכפר. עכשיו הוא הצטרף. אני מקווה שהוא יהיה החלל האחרון".