שככה יהיה לי טוב! הקהל פה חם! טוב, תנו לי רק להגיד שלום לכולם. אני כל כך נרגשת להיות פה היום עם כולכן בניו-המפשייר. אני מרגישה פה בבית והיום הזה – תודה על יום סתוי ונהדר. הזמנתן את מזג האוויר הזה עבורי, נכון? זה נפלא להיות פה.
הרשו לי להתחיל בהודיה למושלת המופלאה שלכם, מי שתהיה בקרוב הסנאטורית מטעמכם, מגי הסאן. אני רוצה להודות לה על המילים הלבביות שלה. ונמצאת איתנו גם חברת הקונגרס שלכם, אנני מק'ליין קאסטר, שהיא חברה יקרה. ומי שתהיה בקרוב שוב חברת קונגרס מטעמכן, קרול שיאה פורטר – כולן היו חברות כל כך טובות עבורנו. ותודה גם לחבר המועצה והמועמד שלכן לתפקיד המושל קולין ון-אוסטרן.
וכמובן, תודה לכולכן, על שטרחתן ובאתן.
צעקה מהקהל: אנחנו אוהבות אותך!
תודה, זה כל כך נחמד מצדך. אני אוהבת אתכן גם. אני לא יכולה להאמין שאנחנו נמצאות רק שבועות ספורים מיום הבחירות, ואנחנו באות הנה כדי לתמוך בנשיאה וסגנה – הילארי קלינטון וטים קיין! ולניו המפשייר תהיה חשיבות, כתמיד.
אז אני רוצה לדבר איתכן ברצינות, בגלל שאני חושבת שכולנו מסכימות שעבר עלינו שבוע קשה, בבחירות שהיו קשות ממילא. השבוע היה מעניין במיוחד עבורי בגלל שהיה זה שבוע שהכיל ניגודיות כה עמוקה.
תראו, ביום שלישי, בבית הלבן, חגגנו את היום הבינלאומי לכבוד הנערה וזכותה ללמוד, וזו הייתה חגיגה נפלאה. היה זה האירוע האחרון שאזכה לארח כ'גברת הראשונה' למען זכות הנערות ללמוד. והיה לי העונג לשוחח במשך מספר שעות עם כמה מהנשים הצעירות המדהימות ביותר שניתן לפגוש, נערות צעירות מכאן, מארה"ב ומכל העולם. ושוחחנו על תקוותיהן וחלומותיהן, שוחחנו על שאיפותיהן. כמה מהנשים האלו נתקלו במכשולים שלא ניתן להעלותם על הדעת רק בניסיונן לממש את זכותן לחינוך, תוך שהן מסכנות את בטחונן האישי, את חירותן, מסתכנות בדחייה של משפחתן או קהילתן.
אז אני חשבתי שיהיה זה נכון לומר לנשים הצעירות האלו עד כמה יקרות הן. רציתי שהן יבינו שאמת המידה לבחינתה של כל חברה היא יחסה לנשים ולנערות. ואמרתי להן שזוהי זכותן כי יתייחסו אליהן בהגינות ובכבוד. ואמרתי להן שאל להן להתייחס לאף אדם הממעיט ומזלזל בערכן, ושעליהן להשמיע את קולן בעולם. והלכתי משם בהתרוממות נפש שכזו, מלאת השראה, ממש כפי שאני נרגשת מכל הצעירים והצעירות שכאן. זה היה ביום שלישי.
ועתה, הנה אני, מנסה לתרום לקמפיין שמתנהל בתוך מירוץ בחירות שבו נאלצנו לשמוע באופן מתמיד דיבור פוגעני, רווי שנאה, כלפי נשים. דברים שהיו כה מכאיבים עבור כה רבות מאיתנו. לא רק כנשים, אלא כהורים, המנסים להגן על ילדינו ולחנכם להיות מבוגרים מכבדים ומלאי חמלה, וכאזרחיות, הסבורות שמנהיגי ארצנו צריכים לעמוד בתנאי סף של התנהגות אנושית נאותה.
אך האמת היא שבבחירות האלו יש לנו מועמד לתפקיד נשיא ארצות הברית שבמהלך חייו ובמהלך הקמפיין שלו, אמר על נשים דברים שהם כל כך מזעזעים, כל כך משפילים, שאני איני מתכוונת לחזור על מילה מדבריו היום. ובשבוע שעבר, צפינו כיצד מועמד זה ממש מתפאר בתקיפה מינית של נשים. ואני לא מאמינה שאני אומרת זאת: מועמד לתפקיד נשיא ארה"ב המתפאר בתקיפה מינית של נשים.
ועלי לומר לכן, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. זה טלטל את כל ישותי, באופן שלא יכולתי לצפות. כך שבעוד שהדבר שהייתי רוצה יותר מכל הוא להתנהג כאילו כל זה אינו מתרחש, ולבוא לכאן ולתת את נאום הקמפיין הרגיל שלי, איני יכולה לעשות שקר בנפשי ולהמשיך הלאה, כאילו כל זה איננו אלא חלום רע.
זהו איננו משהו שאנו יכולות פשוט להתעלם ממנו. זה לא משהו שאנו יכולות לטאטא מתחת לשטיח, כהערת שוליים מטרידה בעונת בחירות עצובה. מפני שלא הייתה זו סתם "שפה משוחררת", ולא הייתה זו "שיחת מלתחות". זה היה אדם רב-עצמה, מדבר בחופשיות ובפתיחות על התנהגות מינית טורפנית, תוך שהוא מתפאר בשליחת ידיים ונשיקות לעבר נשים, כשהוא משתמש בשפה כה גסה שרבות מאיתנו חששו פן ילדינו ישמעו אותה בעת שנדליק את הטלוויזיה.
ואם לא די בזאת, עתה כבר די ברור שזהו איננו מקרה מבודד. זוהי רק אחת מאין ספור דוגמאות ליחס שלו כלפי נשים לאורך כל חייו. ואני חייבת לומר לכן שאני מתבוננת על כל זה, וחשה את זה באופן אישי מאד, כפי שאני בטוחה שרבות כן חשות, בעיקר הנשים. ההערות המבישות לגבי גופינו. הזילזול כלפי שאיפותינו וכושרנו השכלי. האמונה שגבר יכול לעשות ככל העולה על רוחו לאשה.
זו היא אכזריות. והיא מפחידה. והאמת היא – שזה כואב. זה כואב. כמו התחושה המבחילה שיש לך כשאת הולכת במורד רחוב, עוסקת בשלך, ואיזה בחור מעיר בגסות הערות על גופך. או הגבר מהעבודה, שעומד קצת קרוב מדי, בוהה בך זמן רב מדי, וגורם לך להרגיש שלא בנוח בעורך שלך.
זוהי תחושת האימה והפגיעה שנשים רבות מדי חשו כאשר גבר אחז בהן כנגד רצונן, או כפה עצמו עליהן, והן אמרו 'לא' אך הוא לא שעה – דבר שקורה לצערנו בקמפוסים של הקולג'ים שלנו ובמקומות כה רבים נוספים כדבר של יום ביומו. זה מזכיר לנו סיפורים ששמענו מאימותינו וסבותינו, איך בזמנן, הבוס יכול היה לומר ולעשות כל שרצה לנשים במשרד, ואף שעבדו כל כך קשה, דילגו מעל כל משוכה על מנת להוכיח את עצמן, מעולם לא היה די בכך.
חשבנו שכל זה הוא היסטוריה עתיקה, הלא כן? וכה רבות מאתנו עבדו שנים רבות כל כך על מנת להפסיק אלימות, וניצול, וחוסר כבוד שכזה, אך הנה אנחנו – בשנת 2016 – ואנו שומעות את הדברים האלו בדיוק בקמפיין הבחירות. אנחנו טובעות בהן. וכולנו עושות את מה שנשים תמיד עשו: מנסות להשאיר את ראשנו מעל למים, רק לעבור את זה, מעמידות פנים כאילו כל זה אינו נוגע לנו, אולי כי אנו סבורות שלהודות בכמה שזה כואב עלול לגרום לנו להיראות חלשות.
אולי אנו חוששות להיות עד כדי כך פגיעות. אולי התרגלנו לבלוע את התחושות האלו, ולשמור על השקט, מאחר וראינו פעמים כה רבות כיצד יעדיפו להאמין לגבר מאשר לאישה, כאשר הדברים מגיעים לכדי מילה מול מילה. או שאולי איננו רוצות להאמין שעדיין ישנם גברים רבים כל כך שממעיטים כל כך בערכנו כנשים. רבים מדי מתייחסים לעניין הזה כאל עוד כותרת, כאילו זעמנו מוגזם או אינו נדרש, כאילו כל זה נורמלי, כאילו 'עסקים כרגיל'.
אבל, ניו המפשיר, אל נתבלבל: זה לא נורמלי. זה לא עסקים כרגיל. זו היא בושה והיא איננה נסבלת. ואין זה משנה מאיזו מפלגה את – דמוקרטית, רפובליקנית, עצמאית – לאף אישה לא מגיע יחס שכזה. אף אחת מאיתנו לא צריכה לסבול פגיעה שכזו.
ואני יודעת שזה קמפיין, אבל כאן הדברים הם מעבר לפוליטיקה. העניין נסוב סביב הגינות אנושית בסיסית. העניין נסוב סביב הצודק והפסול. ואנחנו פשוט לא נקבל עוד התנהגות שכזו, ולא נחשוף את ילדינו עוד אליה, לא לדקה נוספת – שלא לדבר על ארבע שנים. זהו הזמן עבור כולנו לעמוד ולומר: הגיעו מים עד נפש, ואנחנו לא נסכים לכך.
שערו בנפשכן: אם כל זה כואב כל כך עבורנו, כנשים בוגרות, מה אתן חושבות שעובר על ילדותינו? מהו המסר שילדות קטנות מקבלות בקשר למראן כנשים, בקשר לדרך התנהגותן כנשים? מהו השיעור שהן לומדות בקשר לערכיהן כנשים עצמאיות, כבנות אנוש, בקשר לתקוותיהן ושאיפותיהן? ואיך כל זה משפיע על גברים ונערים ברחבי הארץ? אני יכולה לומר לכן שהגברים שבחיי אינם מדברים על נשים כך. ואני יודעת שמשפחתי אינה יוצאת דופן. ולהתייחס לדברים ששמענו כדברים יומיומיים הנאמרים בין גברים הוא עלבון לגברים ההגונים שישנם.
הגברים שאתן ואני מכירות אינם מתייחסים לנשים בדרך זו. הם אבות אוהבים המתחלחלים מהמחשבה שבנותיהן נחשפות לדיבורים כה מרושעים על נשים. הם בני זוג, ואחים ובנים, שאינם מוכנים לסבול את הרעיון שנשים יספגו זלזול וחוסר כבוד. וכמונו, הגברים האלו חוששים לגבי ההשפעה שיש לבחירות האלו על הילדים שלהם, התרים אחר דמויות מופת גבריות.
מישהי סיפרה לי סיפור לאחרונה על בנה בן השש, שצפה בחדשות יום אחד, הם צפו בחדשות יחד. והילד הקטן אמר לפתע: "אני חושב שהילרי קלינטון תהיה נשיאה". והאם שאלה, "טוב, למה אתה חושב כך?" והילד הזה בן השש אמר "כי השני קרא למישהי 'חזרזירה', ואתה לא יכול להיות נשיא אם אתה קורא למישהי 'חזרזירה'".
כך שאפילו ילד בן שש יודע מה נכון. ילד בן שש יודע שכל מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים איננו האופן שבו מבוגרים מתנהגים. זהו איננו האופן שבו בני אדם הגונים מתנהגים. וזהו בהחלט איננו האופן שבו מישהו שרוצה להיות נשיא ארה"ב יכול להתנהג בו.
ולכן עלינו להיות מאד ברורות: גברים חזקים, גברים שהם באמת דמויות מופת, לא צריכים להמעיט בערכן של נשים על מנת להרגיש רבי עצמה. אנשים שהם חזקים באמת מרימים את האחרים מעלה. אנשים שהם רבי עצמה באמת מאחדים אנשים סביבם. וזה מה שאנו זקוקים לו בנשיאות. אנו זקוקים לדמות מאחדת בדרכה של הארץ הזו. אנו זקוקים לדמות שתרפא את הצלקות המפרידות בינינו, דמות שאכפת לה מאיתנו ומילדינו, דמות בעלת עצמה וחמלה שעשויות להצעיד את המדינה הזו קדימה.
והרשו לי לומר לכן, אני כאן היום כי אני מאמינה בכל ליבי שהילרי קלינטון היא הנשיאה שאנחנו צריכים.
תראו, אנחנו יודעות שהילרי היא האדם המתאים למשימה מאחר וראינו אותה, ואת אופיה, ואת המחויבות שלה לא רק במהלך הקמפיין הזה, אלא במשך כל חייה. האמת היא שהילרי מגלמת כל כך הרבה מהערכים שאנו משתדלים כל כך לחנך את צעירינו אליהם. אנחנו אומרי לצעירים "תתמידו בבית הספר, תקבלו חינוך טוב". אנו מעודדים אותם להשתמש בחינוך שקיבלו על מנת לעזור לאחרים – וזה בדיוק מה שהילרי עשתה עם התואר שלה בעריכת דין, כשייצגה ילדים מוגבלים, ונלחמה לרווחת ילדים כ'גברת הראשונה' או כסנאטורית.
אנו מלמדים את ילדינו את החשיבות של להיות 'שחקן קבוצתי', שזה בדיוק מה שהילרי הדגימה, כאשר הפסידה במרוץ ב-2008 ובעצם הסכימה לעבוד תחת יריבה כמזכירת המדינה שלנו – תוך שהיא משיגה אחוזי תמיכה עצומים על האופן שבו שירתה את מדינתה.
אנחנו גם מלמדים את בנינו ובנותינו לא לחפש קיצורי דרך בחיים, ולשאוף תמיד למשמעות והצלחה בכל תפקיד שהוא. טוב, הילרי הייתה עורכת דין, מרצה למשפטים, 'הגברת הראשונה' של ארקנסו, 'הגברת הראשונה' של ארה"ב, סנאטורית, מזכירת מדינה. ובכל אחד מתפקידיה הצליחה, צוברת יותר ניסיון וחשיפה לנשיאות מכל מועמד אחר בזמננו – יותר מברק, יותר מביל. וכן, היא גם במקרה, אישה.
ולבסוף, אנו מלמדים את ילדינו שכאשר אנו נתקלים בקשיים בחיים, אין לוותר, צריך להתמיד. ובכן, במהלך ארבע שנות כהונתה כמזכירת המדינה, הילרי התמודדה עם מספר לא מבוטל של קשיים. היא נסעה ל-112 מדינות, נשאה ונתנה לצורך הפסקת אש, הובילה הסכמי שלום, פעלה לשחרורם של מתנגדי משטר מן הכלא. היא העידה 11 שעות בפני ועדה של בית הנבחרים. אנחנו יודעות שכאשר העסק נהיה קשה, הילרי לא מתלוננת. היא לא מאשימה אחרים. היא אינה נוטשת את הספינה עבור הזדמנות קורצת. לא, הילרי קלינטון לא התייאשה אף פעם בחייה.
אז הילרי היא מועמדת שהקדישה את חייה לשירות הציבור. מישהי שחיכתה לתורה, ועזרה לאחרים בעת שהמתינה. היא אם יוצאת דופן – היא גידלה אישה צעירה מרשימה כל כך. היא רעיה אוהבת ונאמנה. היא בת מסורה אשר טיפלה באמה עד יומה האחרון. ואם מישהי מאיתנו הייתה מגדלת בת כמו הילרי קלינטון, היינו יכולות להיות כל כך גאות, כל כך גאות.
ובלי כל קשר לדמותו של יריבה, לא ניתן להעלות על הדעת אדם שיותר מוכשר לתפקיד מאשר הילרי – אין אדם כזה. ובבחירות האלו, אם נפנה ממנה, אם פשוט נעמוד בצד ונרשה ליריבה להיבחר, אז מה אנו מלמדים את ילדינו לגבי הערכים שעליהם לדבוק בם? לגבי החיים הראויים להם כמבוגרים? מה אנחנו אומרים כאן בעצם?
בליבנו, אנו כולנו יודעות שאם ניתן ליריבה של הילרי לנצח בבחירות האלו, אז אנו שולחות מסר ברור לילדינו שכל מה שהם ראו ושמעו הוא בסדר גמור. אנו נאשר זאת על ידי כך. נתמוך בכך. אנחנו בעצם נאמר לבנינו שזה בסדר להשפיל נשים. נאמר לבנותינו שזה היחס שמגיע להן. נאמר לילדינו שפוגענות ובריונות הן תכונות מקובלות עבור מנהיג ארצנו. האם זה מה שאנו מבקשות עבור ילדינו?
וזכרו, לא רק שניתן דוגמא רעה לילדינו, אלא לכל העולם. מאחר ושנים כה רבות אמריקה הייתה מופת עבור מדינות ברחבי הגלובוס, מציבה דוגמה הדוחקת בהן להעניק חינוך לילדות, ומתעקשת שמגיעות זכויות רבות יותר לנערות ולנשים. אבל אם יהיה לנו נשיא שממעיט בערכן של נשים בדרך של שגרה, המתרברב בתקיפה מינית של נשים, אז כיצד נוכל לשמר את מעמדנו המוסרי בעולם? כיצד נוכל להמשיך ולהניף את לפיד החירות, הצדק והכבוד האנושי?
טוב, לשמחתנו, ניו המפשייר, זה המצב: בידינו כל שאנו צריכות על מנת לעצור את הטירוף הזה. תראו, בעוד שאימותינו וסבותינו היו לעתים קרובות חסרות אונים לשנות את נסיבות חייהן, היום, לנו כנשים יש את כל העצמה שאנו צריכות כדי לקבוע את התוצאה של הבחירות האלו.
יש לנו את הידע, ויש לנו את קולנו. אנו יכולות להצביע ולבחור. וב-8 לנובמבר, אנו כנשים, אנו כבנות העם האמריקאי, אנו כבנות אנוש, יכולות לעמוד יחד ולהצהיר שהגיעו מים עד נפש, ואנו לא נסבול התנהגות שכזו בארצנו.
זכרו זאת: ב-2012, הצבעת הנשים הייתה זו שהכריעה את הכף בין נצחון והפסד עבור ברק במדינות המתנדנדות, וגם כאן בניו-המפשייר. כך שאם יש מישהי שאולי אומרת לעצמה שלקול שלה אין משמעות, או שאדם אחד אינו משפיע עד כדי כך, שיקלו זאת: אז ב-2012, ברק ניצח בניו-המפשייר ב-40,000 קולות בלבד. וזה אולי נשמע הרבה, אבל אם נחלק זאת למחוזות הבחירה, אז מדובר רק ב-66 קולות בממוצע לכל מחוז. אם 66 אנשים בכל מחוז לא היו טורחים להגיע, ברק עלול היה להפסיד.
כך שכל אחת מכן כאן היום עשויה להפוך את התוצאות במחוז שלם, ולגרום להילארי לנצח את הבחירות האלה על ידי כך שתקחו את עצמכן, את משפחותיכן, אתחבריכן ושכניכן להצביע. אתן יכולות לעשות זאת ממש עכשיו. אבל אתן יכולות גם לעזור להפוך את תוצאות הבחירות במחוז שלכן עבור היריב של הילארי עם הצבעת מחאה או על ידי הישארות בבית מרוב תסכול.
כי האמת היא זו: הילארי קלינטון או היריב שלה ייבחרו לנשיאות השנה. אם תצביעו למישהו אחר מלבד הילארי, או אם לא תצביעו בכלל, אתן תעזרו ליריב שלה להיבחר. רק חישבו איך תרגישו אם זה יקרה. דמיינו את עצמכן מתעוררות ב-9 לנובמבר ומביטות בעיני הבת או הבן שלכן, או מסתכלות לעצמכן בעיניים כשאתן מביטות במראה. דמיינו איך תרגישו במידה ונשארתן בבית, או במידה שלא עשיתן כל דבר אפשרי כדי שהילארי תיבחר.
אנחנו פשוט לא יכולות לתת לזה לקרות. אנחנו לא יכולות לתת לעצמנו להיות בתחושת גועל גדולה כל כך עד שנכבה את הטלוויזיה ונעזוב. אנחנו לא יכולות רק לשבת ולספוק כפיים. עכשיו אנחנו צריכות להתאושש מהזעזוע והדיכאון שלנו, ולעשות מה שנשים תמיד עשו בארץ הזו. אנחנו צריכות להפשיל שרוולים. אנחנו צריכות להתחיל לעבוד. כי זכרו זאת: כשהם יורדים נמוך, אנחנו עולות…
קהל: גבוה!
נכון מאוד.
ולהצביע בעצמנו זו התחלה נפלאה, אבל אנחנו צריכות גם להזדרז ולהתחיל לארגן את האנשים. אנחנו צריכות להרים טלפונים, לדפוק על דלתות, להביא המונים לקלפי ביום הבחירות ולהירשם להתנדבות עם המוני האנשים בקמפיין של הילארי שרק מחכים לכן שתעשו צעד קדימה.
ובנוסף, אנשים צעירים ולא כל כך צעירים, היכנסו לרשתות החברתיות. שתפו את הסיפור האישי שלכם על מדוע הבחירות האלה משנות, למה הן אמורות לשנות לכל אדם בעל מצפון בארץ הזאת. יש כל כך הרבה דברים על כף המאזניים בבחירות האלה.
תראו, הבחירה שתעשו ב-8 בנובמבר תקבע האם תהיה לנו נשיאה שתתייחס לאנשים בכבוד – או שלא. נשיאה שתילחם למען ילדים, למען בתי ספר טובים, למען עבודות טובות למשפחות שלנו – או לא. נשיאה שחושבת שלנשים יש זכות להחליט בעצמן על גופן ובריאותן – או לא. זה רק קצת ממה שנמצא על כף המאזניים.
אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להיות עייפות או כבויות. אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להישאר בבית ביום הבחירות. כי ב-8 בנובמבר יהיה לנו הכוח להראות לילדינו שהגדולה של אמריקה מגיעה מההכרה בכבוד ובערך שיש לכל אדם מלידתו. ב-8 בנובמבר, אנחנו יכולות להראות לילדינו שהארץ הזו גדולה מספיק בשביל שיהיה בה מקום לכולנו – גברים ונשים, צאנשים מכל מוצא ודרך חיים – ושכל אחד מאיתנו הוא חלק יקר ערך בסיפור האמריקאי הגדול, ושאנחנו תמיד חזקים יותר ביחד.
ב-8 בנובמבר אנחנו יכולות להראות לילדינו שכאן באמריקה אנחנו דוחים שנאה ופחד, ושגם בזמנים קשים אנחנו לא נשליך את הערכים הנעלים שלנו. לא, אנחנו נתמרד כדי להשיג אותם. אנחנו נתמרד כדי לשפר את האומה שלנו. אנחנו נתמרד כדי להגן על ברכתה של החירות. אנחנו נתמרד כדי לממש את ערכי השוויון, ההזדמנות השווה וההקרבה שתמיד הפכו את הארץ הזו לארץ הטובה בעולם.
זה מה שאנחנו. ולעולם אל תתנו לאף אחד לספר לכן אחרת. התקווה היא חשובה. התקווה חשובה לאנשים הצעירים שלנו. מגיעה לנו נשיאה שיכולה לראות את האמיתות האלה שבנו – נשיאה שיכולה לאחד אותנו ולחשוף את הטוב ביותר שבנו. הילארי קלינטון תהיה הנשיאה הזו.
אז ב-26 הימים שנותרו, אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו לעזור לה ולטים קיין לנצח את הבחירות האלה. אני יודעת שאני הולכת לעשות את זה. האם אתן איתי? האם כולכן איתי? אתן מוכנות להפשיל שרוולים? להתחיל לעבוד ולדפוק על דלתות?
בסדר, בואו נלך לעבוד. תודה לכולכן. יברך אתכן האל.
