בשנים האחרונות מתגאה ממשלת ישראל בעובדה כי שיעור התעסוקה עלה באופן משמעותי עד שעבר את שיעורי התעסוקה המקובלים במערב. בה בעת, ירדו שיעורי האבטלה בחדות לשפל היסטורי, ומספר שעות העבודה הממוצע למועסק הגיע לשיא מערבי. למעשה, בישראל אנו עובדים בממוצע כמאה וחמישים שעות בשנה יותר מהממוצע במערב. למרבה הצער, זו גאוות שוטים.

מאחר ששיעור התעסוקה בישראל אף הוא מהגבוהים במערב, פירוש הדבר הוא שמספר שעות העבודה הממוצעות לנפש בישראל (לא המספר הממוצע לעובד אלא המספר הממוצע לנפש) עולה בכמה מאות שעות על הממוצע במערב. במילים אחרות, מספר שעות הפנאי הממוצעות לנפש בישראל נמוך בכמה מאות שעות בשנה מהממוצע המערבי.

יתר על כן, לא זו בלבד שהיקף שעות העבודה כה גבוה, אלא שרמת ההכנסה הממוצעת לנפש היא מהנמוכות במערב, כאשר הכנסה ממוצעת נמוכה זו מתחלקת בתנאי אי השוויון מהגבוהים במערב. ולבסוף, ההכנסה הנמוכה מוצאת על מחירי המוצרים והשירותים הגבוהים במערב. כך, מחירה של דירה ממוצעת (במונחים של השכר הממוצע) הוא יותר מכפול מהממוצע במערב, מחירו של רכב ממוצע אף הוא יותר מכפול ממחירו במערב, מחיר הגז המשמש כחומר הגלם המרכזי לחשמל הוא הגבוה במערב ולמעלה מכפול ממחירו הריאלי (בהתחשב בעלויות הובלה) ואילו המזון יקר בכעשרים וחמישה אחוזים יותר מהממוצע המערבי.

ברם, כיצד יתכן כי העובדים הישראלים, הנמנים על העובדים המשכילים במערב, עובדים כל כך הרבה שעות ומרוויחים כל כך מעט? הפער נובע מהפריון הנמוך. לא הפריון של העובד המשכיל והחרוץ, אלא הפריון של מקום העבודה. במילים אחרות, העובדים נמצאים במקומות עבודה אשר פוטנציאל התפוקה מהם נמוך, ולכן יכולתם לשלם שכר מוגבלת, ואילו מקומות עבודה חדשים בעלי רמת פריון גבוהה כמעט ואינם נוצרים בשנים האחרונות במשק הישראלי. אנו חיים במשק שרמת צמיחתו לנפש ורמת ההשקעה בו נמצאים בשפל של שנים רבות.

ואם כך, מדוע הם עובדים? האם תמיד הישראלים נאלצו לעבוד במקומות עבודה שאינם הולמים את כישוריהם, השכלתם וחריצותם? ובכן, התשובה היא שלילית. עד לפני פחות מעשור שנים, שיעור התעסוקה בישראל היה מהנמוכים במערב. היינו, הישראלים סרבו לעבוד במקומות שאינם הולמים את כישוריהם. הישראלים העדיפו שעות פנאי רבות ויכלו אף להרשות זאת לעצמם.

מה אפוא השתנה בפחות מעשר שנים? ראשית, התוצר לנפש בישראל ביחס למערב, ובפרט ביחס לארה"ב, פחת באופן ניכר. בשנת 2008 היה התוצר לנפש בישראל כשישים ושניים אחוזים מהתוצר לנפש בארה"ב, ורמת המחירים הייתה דומה. היום התוצר לנפש בישראל נותר בשיעור דומה מהתוצר לנפש בארה"ב, אך רמת המחירים בישראל הפכה להיות גבוהה בלפחות עשרה אחוזים, אם לא למעלה מכך, מרמת המחירים בארה"ב. היינו, ההכנסה היחסית שלנו נשחקה בכעשרה אחוזים אם לא למעלה מכך, על אף התוספת האדירה במספר שעות העבודה במשק. שנית, הצמיחה לנפש, שהיתה לפני כעשור למעלה מארבעה אחוזים לשנה, ירדה בשנים האחרונות לאפס.

התוצאה של שתי ההתפתחויות הללו (ירידה בצמיחת ההכנסה הלאומית ועליית רמת ההוצאות של משקי הבית ובפרט על דיור, מזון ומוצרי יסוד אחרים) גרמה לכך שאם שני בני הזוג אינם עובדים במשרה מלאה, סיכוייהם להתדרדר לעוני גבוהים. ציניקנים יאמרו, כי בתנאים אלה ממילא הישראלים אינם יכולים לממן שעות פנאי כפי שמקובל במערב.

לשון אחר, המדיניות הכלכלית של הממשלה שחקה את צמיחת ההכנסה הלאומית, תרמה לעלייה דרמטית ברמת ההוצאות של משקי הבית, ועל כן דחפה רבים להמיר את שעות הפנאי בשעות עבודה. בלית ברירה ומחשש להתדרדר לעוני, עובדים הישראלים הרבה יותר, וכל זאת כדי לממן רמת חיים נמוכה יותר מזו שעשור שנים קודם לכן ידעו לממן עם הרבה פחות עבודה. זהו בדיוק הניצול הקפיטליסטי החזירי של מדיניות המתעדפת את ההון על חשבון העבודה, ומתרפסת ללמעלה ממאה המונופולים השולטים במשק הישראלי.

על רקע זה, יש לברך את יוזמת ההסתדרות (ולמען הגילוי הנאות אזכיר כי כותב שורות אלה משמש כיועצו הכלכלי של יו"ר ההסתדרות) להפחית כמה עשרות שעות בשנה מהיקף העבודה לטובת הגדלת מספר שעות הפנאי. המחיר לתפוקה הלאומית יהיה שולי (כפועל יוצא מהפריון הנמוך של מקומות העבודה) אך התועלת לאיכות החיים של העובדים (כפועל יוצא מהפנאי הנוסף) תהיה גדולה.

מעבר לכך, תהא זו תחילת מגמה בכיוון ההפוך, שחשובה אף היא על מנת לשגר מסר חד משמעי לכוחות ההון-שלטון בישראל כי הם לא יצליחו להפוך את ישראל לאוליגרכיה של ניצול קפיטליסטי. למרבה הצער וללא בושה, מצאו התעשיינים לנכון לצאת בקריאות שבר כנגד היוזמה, ואני מקווה כי שר האוצר לא יטה ליבו אליהן. על שר האוצר לזכור כי גם לאחר ההפחתה במספר שעות העבודה, יעבדו אזרחי ישראל בממוצע הכי הרבה במערב וירוויחו הכי פחות. זאת לפחות עד שתשנה הממשלה את מדיניותה הכלכלית, אך על כך במאמר אחר.

פרופ' ירון זליכה הוא ראש ביה"ס לראיית חשבון בקריה האקדמית אונו, יועצו הכלכלי של יו"ר ההסתדרות, ויועצם הכלכלי של ארגוני עובדים רבים במשק הישראלי