דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי י"ז באייר תשפ"ב 18.05.22
20°תל אביב
  • 22°ירושלים
  • 20°תל אביב
  • 17°חיפה
  • 20°אשדוד
  • 22°באר שבע
  • 27°אילת
  • 20°טבריה
  • 21°צפת
  • 22°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

רדיו. אבל אחר

קוואמי (עומד) ואורי זר אביב באולפן "רדיו הקצה". "המיינסטרים נוטה להיתקע במקום, באלטרנטיבה אפשר כל הזמן להתחדש" (צילום: מלכה פינקלשטיין)

לא כמו כולם: סיפורה של "רדיו הקצה", תחנת רדיו אינטרנטית, עצמאית, שמשדרת מוזיקה אלטרנטיבית, חיה רק מתרומות, וכנגד כל הסיכויים חוגגת בימים אלה יום הולדת 10

מאור הוימן

קוואמי, מה הדבר הכי לא טוב בלהיות אלטרנטיבי?
"רק זה שיש אנשים שמילים כמו 'קצה' או 'אלטרנטיבה' מפחידות אותם".
קוואמי (48) הוא האבא והמנהל של "רדיו הקצה", תחנת רדיו מוזיקלית עצמאית, אינטרנטית, שנולדה עוד לפני שסטרימינג ופודקאסטים היו בקצות האצבעות של כל בעל טלפון סלולרי.
אפיין את התחנה ב-10 מילים.
"התחנה משדרת בפתיחות מוזיקה שאינה מחובקת על ידי המיינסטרים בישראל".
וביותר מ-10 מילים.
"הקצה היא תחנה ש-24/7 מאפשרת דברים שאף תחנת רדיו ממוסדת בישראל לא מאפשרת. התחנה מאפשרת לשדרנים שלה להגיד מה שהם רוצים כל הזמן. חלק אומרים דברים רדיקליים, ואצלנו יש להם זכות לומר את זה".
מה הדבר הכי טוב בלהיות אלטרנטיבי?
"המיינסטרים, הזרם המרכזי, נוטה להיתקע במקום, ובאלטרנטיבה אפשר כל הזמן להתחדש. מוזיקה היא דבר אינסופי, ותמיד אפשר לגלות בה עולמות חדשים, למצוא שינויים, הפתעות וריגושים".

הילד הרע: משדר אחרת

אם מדברים על ריגושים, הם התחילו בקצה אחר של הסקאלה. דווקא בלב המיינסטרים, בגלגל"צ. כשניצן פינקו (34) הייתה תלמידת תיכון, היא האזינה בקביעות לתוכנית שבועית אחת בתחנה הצבאית – 'הקצה'.

"כל מה שעניין אותי אז", היא מספרת, "היה שיגידו לי מה המוזיקה הכי טובה לשמוע. ברגע שגיליתי את קוואמי כשדרן, זה פשוט נתן לי המון לחיים. התובנות שלו ממש עזרו לי לשרוד את השנים הגרועות בחיי, שנות התיכון והצבא".

ניצן פינקו. "ככל שהעולם נהפך למקום יותר קשה לחיות בו, יותר חשוב שנהיה חלק מקהילות, ולכן הקצה חשובה" (צילום: נועם ברדין)

הקצה -גלגל"צ -רדיו הקצה. זה לא מקרי. "רדיו הקצה" הוא גלגולה של התוכנית שנולדה ב-1999 בתחנת השידור הצבאית. המגיש הראשון שלה היה נדב רביד, ועוזרי העריכה שלו היו אבירם בוכריס וקוואמי, שבהמשך החל להגיש את התוכנית.

"ידעתי שאני על תקן הילד הרע, אם ארצה או לא", הוא אומר, "ידעתי שהדרך שבה דיברתי היא לא הדרך שבה הגישו באותו זמן תוכניות בגלגל"צ. גם סוג המוזיקה ששידרתי היה אאוטסיידרי למה שגלגל"צ שידרה אז".

לדברי פינקו, "הקצה" מילאה את החלל של תרבות אלטרנטיבית בישראל. "תמיד היו אם.טי.וי, '120 דקות', מועדונים, להקות", היא אומרת, "היו התרחשויות, אבל הרגשתי שאני צריכה מישהו שיארגן לי את כל המידע ההיסטורי והעדכני למקום אחד. זה מה שהקצה עשתה".

ההקמה: מפיטורים יכול לצאת משהו טוב

האי החתרני בלב המיינסטרים הגלגל"צי סיים את דרכו בדצמבר 2012, והביא לפיטוריהם של מייסדיו. אך לדברי קוואמי, דווקא זה היה שיעור חשוב. "כשהקצה ירדה מגלגל"צ, פייסבוק הוצפה בתגובות מתקוממות על הורדת התוכנית. פתאום הייתה תחושה שיש הרבה יותר קהל ממה שחשבנו. הייתה בזה כאפת התעוררות רצינית. פתאום הבנתי שיש המון אנשים שלא ידענו שהם פה, ושאכפת להם, חשוב להם, מעניין אותם".

כשיצא מפגישת הפיטורים, הזכיר קוואמי לרביד רעיון ישן שהיה לו – לפתוח אתר שבו ישדרו תוכניות ששניהם יקליטו באופן עצמאי. "אמרתי לו: 'זוכר את הרעיון שהיה לי?' ומשם זה התגלגל".

קוואמי באולפן. "פתאום הרגשנו שיש לנו הרבה יותר קהל ממה שחשבנו" (צילום: מלכה פינקלשטיין)

בימיה הראשונים של התחנה האינטרנטית הסתפקו השניים בשידור יומי של תוכנית אחת: "כל יום היו שעתיים, ואז התחילו להצטרף עוד ועוד אנשים לתחנה, שעוסקים בהפקת תוכניות, תמיכה טכנית, עיצוב ופיתוח. מבין האנשים האלה היו גם אנשים שהראו יכולת, רצון וכישרון ליצירת תוכניות רדיו. אז התחלנו לתת להם הזדמנויות".

הרבה רוצים?
"עד היום יש תור גדול של אנשים שלא הספקתי לחזור אליהם כבר כמה שנים. אני מקווה שהם לא שונאים אותי על זה".

השדרנית: יש מסר להעביר

אל פינקו הוא חזר, והיא הפכה ממאזינה אדוקה לחלק מצוות התחנה הקבוע. "הצטרפתי כמפיקה", היא מספרת, "והייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם. זאת חוויה מדהימה לראות אנשים שאת יודעת שהם הכי טובים בתחום שלהם. לשבת וללמוד מהמאסטרים היה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי. זו הייתה זכות ממש גדולה".

ניצן פינקו, מגישת התוכנית "ריוט", עם תומר קופר, מגיש התוכנית "הרמוניה דרומית". "אף אחד לא יכול להגיש את הדברים כמו מי שעורך" (צילום: מלכה פינקלשטיין)

מכיסא המפיקה עברה פינקו, כעבור זמן, אל המיקרופון. בשבע השנים האחרונות היא עורכת ומגישה את התוכנית "ריוט", שעוסקת במוזיקה מהפכנית, פמיניסטית, קווירית ואנטי-גזענית. "קוואמי לימד אותי שאפשר להעביר את התכנים האלה באמצעות המוזיקה; שאם האמן בשיר צועק את זה, אני לא צריכה לצעוק את זה; שהמוזיקה יכולה להעביר את כל המסרים שאני רוצה, ויותר. זה שיעור ממש חשוב. גם עריכה מוזיקלית היא אמנות, וכיום היא לא מוערכת מספיק".

בשונה מהמקובל ברוב תחנות הרדיו, ברדיו הקצה אין הפרדה בין תפקיד עורך התוכנית לתפקיד המגיש שלה. "אף אחד לא יכול להגיש את הדברים כמו מי שעורך", מסבירה פינקו, "אתה לא יכול לדבר באותה תשוקה ואהבה ורצינות על שיר שלא אתה בחרת, והמאזינים אוהבים את התיווך האישי הזה של המגיש".

לוח השידורים: מה טוב בשעה זו או אחרת

עם הזמן, לוח השידורים של התחנה התרחב. כיום היא משדרת 24/7 בכל ימי השבוע, והצטרפו אליה גם אנשי רדיו מנוסים, ובהם יואב קוטנר, דובי לנץ וגל אפלרויט ("אנשים שיכולים ללמד אותנו מה לעשות").

מגזין המוזיקה המקומית "נקודת חן" מארח את הזמרת עדי-קשת כהן (מימין), עם תומר קופר, המפיקה תמר חזנובסקי והמגישה חן ליטבק. "אצלנו אפשר לשדר מוזיקה לא מיינסטרימית בכל שעה" (צילום: אלבום פרטי)

כמנהל התחנה, עורך קוואמי את לוח השידורים. "אני משבץ את ימי ושעות השידור של התוכניות לפי מה שאני מאמין שיהיה נכון לעשות במהלך כל יום. מה שאנרגטית יוכל לגעת במאזינים יותר טוב בשעה זו או אחרת, ומה שבעיני יתחבר נכון בין תוכנית אחת לזו שאחריה".

מה מאפיין את המוזיקה שמשודרת בתחנה?
"הקו המוביל הוא רוק אלטרנטיבי ופופ אלטרנטיבי, אבל אני מעודד את העורכים להכניס כמה שיותר דברים: Pאנק, האוס, מטאל, נויז, היפ-הופ אלטרנטיבי, ג'אז, מוזיקה מרחבי העולם, אינדסטריאל, מוזיקה מזרחית מדקלון ועד עופר לוי, רוק פסיכדלי ועוד. אצלנו יש אופציה לשדר מוזיקה לא מיינסטרימית בכל שעות היממה. אצלנו אתה יכול לשמוע בימי חמישי ב-9:00 בבוקר, בתוכנית של בן אש, פאנק ומטאל".

המקצוע: "לשדר ברדיו זה כמו לנגן על כלי"

חלק מזמנו של קוואמי המנהל מוקדש לחניכה של חברי הצוות: "הרבה אנשים נכנסו לתחנה לא כאנשי רדיו, אלא כאוהבי מוזיקה. אנשים שיש להם מה להגיד מילולית או מוזיקלית. עם רוב האנשים האלה צריך לעבוד – לשבת איתם באולפן; לאמן אותם בעבודה טכנית; איך לתפעל את האולפן; איך לדבר למיקרופון; איך לתקלט את המוזיקה כך שיישמעו טוב.

"הרבה אנשים בטוחים שמה הבעיה? אני אוהב מוזיקה, אשים שירים, זה יילך, אבל זה לא עובד ככה. לשדר ברדיו זה כמו לנגן על כלי, צריך ללמוד לעשות את זה. ואני מלמד. זה מאוד תובעני, אבל גם מאוד מספק, במיוחד כשהתוכניות מניבות פירות, ואפשר לשמוע איך שדרן מתפתח ומתקדם, עושה דברים נפלאים, ונבנה לו קהל. זה לגמרי נהדר".

מה זה טעם מוזיקלי?
"דבר אמורפי לחלוטין, ואינדיווידואלי לגמרי לכל אחד ואחת באשר הם".

העבודה: בינתיים כולה בהתנדבות

בחצי השנה האחרונה פועל אולפן התחנה מהקומה השנייה בבית האוזן השלישית בלב תל אביב. "השדרנים מגיעים לשם ומשדרים. אני ממש שמח להיות שם כל יום. זאת זוגיות מופלאה. אבל אין לנו מספיק כסף לשכור חדר נוסף. בעולם האינטרנטי, רוב מה שקורה בתחנה נעשה מרחוק".

העבודה מתחלקת בין אנשי הצוות. רבים מהם עסוקים בתוכניות של עצמם, אבל מפיקים תוכניות של אחרים, או עוסקים במשימות טכניות כמו העלאת תוכניות להאזנה על פי דרישה (און דימנד).

אולפן הקצה באוזן השלישית. קוואמי: "אני ממש שמח להיות שם כל יום. זאת זוגיות מופלאה"

קוואמי: "לכל מי שבתחנה הזאת מאוד אכפת מהדבר שהתחנה עושה. כולם מאמינים בדרך של התחנה ומאמינים שצריך לקדם ולדחוף מוזיקה שנמצאת מחוץ למיינסטרים בארץ, והם מאמינים גם ברדיו חופשי, שאין בו תכתיבים ואין בו הגבלות. השדרנים יודעים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים".

בתחנה לא משודרות פרסומות. "וזו לא בחירה רומנטית", אומר קוואמי. "אני לא רוצה לבאס, אבל פשוט אין לנו אנשי שיווק. זו אבן הנגף הכי גדולה של התחנה. התנדבות היא לא מה שמוביל את התחנה. אני רוצה שהאנשים בתחנה יתוגמלו, אפילו במינימום, ושיהיה לנו גם קל יותר לעשות כל מיני פרויקטים גדולים, שאפשר לממש כשיש אפשרות לשלם שכר. אז אם מבין הקוראים יש אנשי שיווק שמוכנים לעבוד על אחוזים, או אנשים שירצו להשקיע בתחנה ולהיכנס בה כשותפים, אני פתוח להצעות".

עד אז, התחנה מקיימת אירועים מוזיקליים שבהם היא מגייסת כסף; מוכרת חולצות ואביזרים; וקוראת למאזינים לתמוך בכל סכום שיוכלו.

קוואמי: "הכי מרגש אותי לגלות בכל פעם מחדש עד כמה לאנשים אכפת מהתחנה, ברמה של לתמוך בנו דרך הפטריאון או הפייפל שבאתר שלנו, ומאפשרים למי שרוצה לעזור לנו להתקיים. יש לתחנה הזאת קהילת מאזינים אכפתיים שזה לא ייאמן".

המאזינים: "לעבור ביחד את הדבר הזה שנקרא חיים"

העובדה שהתחנה משדרת באינטרנט ולא ברדיו המסורתי, דורשת מהמאזינים מאמץ מסוים. "אותנו", אומר קוואמי, "לא שומעים על הדרך. התפיסה בארץ היא עדיין שיש רדיו ויש אינטרנט. לכן, כל אחד שפותח במיוחד, כדי לשמוע אותנו באתר או אפליקציה, עושה פעולה שהיא אקסטרה. זה לא מובן מאליו. הקליק הקטן הזה גדול ועוצמתי בעיני".

יחסים עם המאזינים הם עניין מיוחד בתחנה. עבור פינקו, למשל, ריוט היא יותר מתוכנית רדיו. יחד עם שותפתה, ליה שפיגל, הן יצרו את הפנזין (מגזין עצמאי) של ריוט, והקימו קבוצת פייסבוק. "ככה אנחנו מתקשרים ומכירים יותר את המאזינים, ועוברים ביחד את הדבר הזה שנקרא חיים. בשנתיים האחרונות חווינו משברים, כחברה וכקהילת אוהבי מוזיקה, שפתאום אין לה הופעות חיות, שהיו מקום מפגש חשוב. יש לנו קהילה של אנשים שהתכנים שאנחנו מביאים הם מעין עוגן ביומיום שלהם, שעוזר להם להתמודד עם מגוון רחב של קשיים.

פינקו מארחת באולפן את להקת הפאנק דף צ'ונקי. "יש לנו קהילה של אנשים שהתכנים שאנחנו מביאים הם מעין עוגן ביומיום שלהם" (צילום: אלבום פרטי)

"ככל שהעולם נהפך למקום יותר קשה לחיות בו, יותר חשוב שנהיה חלק מקהילות. קהילות הן מקומות שיש בהם אהבה ותמיכה, ואנחנו צריכים את זה כרגע יותר מתמיד. זה מה שהופך את הקצה לחשובה אף יותר עכשיו".

קוואמי: "לשדרנים באמת משנה שמקשיבים להם ומגיבים להם. זה מאוד מורגש בתחנה. נכון, הרוב תמיד דומם, אבל יש מגיבים שחשוב להם להגיב, והם מרגישים שהשדרנים רוצים להיות בתקשורת איתם. זה דבר מופלא".

העתיד: תלוי, כנראה, במכונית

לאן הולכים מכאן?
קוואמי: "החלום שלי הוא שהקצה תהיה תחנה שאפשר לקלוט בכל נגן רדיו במדינה. שתיכנס לאוטו ותוכל לראות את הקצה על הסקאלה, כמו שאתה רואה כל תחנה ממוסדת. הייתי רוצה שיותר ויותר אנשים ייחשפו לקצה. אני חושב שהקהל הפוטנציאלי שלנו הוא פסיכי. יש המון אנשים במדינה שיתחברו תוך שנייה לתחנה, אם הם רק יהיו מודעים אליה. הבאסה שלי זה שהם לא מודעים אליה".

פינקו: "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו הוא שנמשיך לעשות את זה. זה לא מובן מאליו, כי הכול עצמאי, ומונע רק מהאנרגיות והמוטיבציה של האנשים. לא מעניין אותי לשדר בתחנה יותר מוכרת או גדולה. לא הייתי רוצה שזה יהיה משהו אחר".

קוואמי. "החלום שלי הוא שיקלטו אותנו בכל נגן רדיו במדינה" (צילום: סילאן דלאל)

קוואמי: "הבשורה המשמחת היא שבלא מעט כלי רכב כבר מותקן רדיו אינטרנטי שאפשר לשמוע בו את הקצה. מאז יש לנו גם יותר מאזינים. אבל אנחנו רוצים שיהיו יותר. השאיפה שלנו היא שאנשים ייחשפו, יתעניינו, ירצו לשמוע, ואני מקווה שגם יאהבו ויישארו איתנו".

מיינסטרים: קצת, כמעט

המיינסטרים, אגב, לא לגמרי מוקצה בקצה. ביום שישי שעבר קיימה התחנה יום שידורים חגיגי לציון יום הולדתה העשירי, ושודרו בו צמרות המצעדים השנתיים שלה.

מצעד שנתי בתחנה אלטרנטיבית?
"המצעד האלטרנטיבי השנתי שאנחנו משדרים הוא תמיד המשדר הכי פופולרי שלנו. יש סביבו שיאי התרחשות. רוב המוזיקה שאנחנו משדרים לא שייכת לצד המסחרי של המפה המוזיקלית העולמית, והיית מצפה שהמאזינים לא יתייחסו כל כך ברצינות למצעד פזמונים, אבל הם נסערים, אנחנו קולטים עד כמה הם מעורבים רגשית במוזיקה".

גם הפרידה ההיסטורית מגלגל"צ הייתה, מתברר, זמנית בלבד. רביד מונה בפברואר 2015 למנהל גלגל"צ, וקוואמי חזר ממש באחרונה לשדר בתחנה את "עושה לי את הלילה" – תוכנית יומית, ראשון עד רביעי, בין 21:00 ל-22:00.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!