על חוף הכינרת בקיבוץ גינוסר הציבו בני משפחתו של ברק לופן ז"ל את הקיאק שלו, בצבעי אפור ואדום. לופן, חותר מצטיין בקיאקים ומאמן הנבחרת הפראלימפית הישראלית, נרצח בפיגוע בתל אביב בחמישי האחרון, בזמן שבילה בפאב האילקה בר ברחוב דיזנגוף. הוא היה בן 35 במותו, והותיר אחריו את אשתו, דנה, ושלושת ילדיהם.

הבוקר (ראשון) התקבצו החברים מהקיבוץ ובני המשפחה ליד הקיאק, שבורים וכואבים. וסיפרו על החבר, האב, בן הזוג והספורטאי שיתקשו להיפרד ממנו. הלווייתו תתקיים בשעה 17:30 בבית העלמין בגנוסר.

ברק לופן היה דור שלישי למייסדי קיבוץ גינוסר. סבו וסבתו, שולקה ויאנצה לופן, עלו לקרקע ב-1937. אביו, רולי, סיפר: "ברק נולד כאן, בחורף, עם הברקים והרעמים. הוא היה ילד נפלא וחמוד ואהבנו אותו מאוד, ועדיין. הוא החזיר לנו אהבה. הוא היה הילד הקטן שלנו וגדל איתנו בבית, כי הילדים הגדולים גדלו בחינוך המשותף. היה לו לב טוב. אני ירשתי מהוריי והוא ירש מאיתנו חינוך אוהב. היה לו לב גדול לנתינה, לעזור.

"היו לו גם ידיים טובות וראש טוב, הוא רצה להתקדם. יום אחד אחרי הצבא פגש את דנה פאר, אשתו הנפלאה, והם בנו משפחה לתפארת. יש להם שלושה ילדים שאנחנו אוהבים. לפני מעט זמן הם החליטו לבוא לגור בגנוסר, ושמחנו".

"ברק היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הוא לא איתנו. מה שנותר זה להיפרד, אני שמח שנפרדתי ממנו כשעוד הרגשתי אותו איתנו. כל החברים שלו הגיעו לבית החולים, כמות האנשים שהגיעו להיות בשעותיו האחרונות. מקווה שדנה, שאני מאוד אוהב אותה, ומשפחתנו וחבריו, נצליח להתגבר."

משפחתו של ברק לופן ז"ל (צילום: דפנה איזברוך)

אמו של ברק, בהירה לופן, אמרה: "ברק מחובר למים מגיל מאוד צעיר. ברק והקיאק אחד הם. אבא נסע אחריו עם המצלמה. הוא היה צריך לבחור בין ללכת לקרבי לבין מסלול של ספורטאי מצטיין, ואחרי הרבה התלבטות בחר בספורט, ובאמת הפך למצטיין."

"אנחנו נהיה חזקים, נמשיך להיות בית פתוח, מארח תומך. נראה את ברק הספורטאי החזק בכל תמונה. כמה שהוא היה חזק, זה לא היה מספיק. אבא מסור, ילד לתפארת, איש חינוך. לא הכרתי איזה דמות חינוכית הוא היה. הוא יישאר איתנו."

דנה לופן: "הוא היה המזל שלי בחיים"

דנה, אשתו של ברק, סיפרה: "ברק היה המזל שלי בחיים. יש לו שקט סוער, בן אדם טוב, הוא תמיד מסתדר. אפשר לאחל לאנשים זוגיות כמו ברק."

היא סיפרה על שלושת ילדיהם ועל הבן הקטן, דור, שיגדל בלי להכיר את אביו. "יובל בת 12 וחצי, עמית בת 3 וחצי, ודור בן 3 חודשים. קראנו לו דור, כי חשבנו שיהיה דור ההמשך של משפחת לופן, עד כה היו רק נכדות. לא דמיינו שהוא יצטרך להיות גם דור המשך של אבא". היא סיפרה שהיה הורה מעורב: "הוא היה האבא הכי פעיל שיש, היה מגיע הביתה כל יום וזה מה שהיה עושה".

על היום בו נרצח סיפרה: "ביום חמישי ברק יצא להתאוורר – יש תינוק בבית, המון לחצים. יובל אמרה לו 'איזה חתיך אתה היום'. אני בדיוק סיימתי את תקופת הלידה וחזרתי לעבודה, הוא עשה את הכל כדי לעזור".

היא תיארה את השיחות עם הילדים: "סיפרתי לילדים את האמת. שהוא היה מעורב באירוע לא רגיל, רופאים ניסו לעזור לו ולא הצליחו. שהוא מת אבל הוא פה איתנו. כשאת מביאה ילדים, את לא חושבת שתצרכי לספר להם משהו כזה. זה מאכזב ומבאס. הוא נסע באוטובוס, כתב לי שהגיע, כתבתי לו 'יופי, תהנה', ומאז לא ענה יותר.

"ברק נתן לי את המתנה הכי גדולה: שלושה ילדים. ביתנו בית שמח, שנינו אנשי חינוך. הבטחתי לו שיהיה שקט ואור לילדים בבית לצד הקושי."

היא סיפרה על הקשר לקיבוץ גינוסר ועל ההחלטה לבנות בו את ביתם: "ברק הוא הקיבוצניק הכי עירוני שיש. לקח הרבה זמן להבין את הקסם של המקום הזה למשפחה שלנו. יש פה קסם וקהילה וחברים, זה יותר מחברים, זה אנשים שהם באמת בלב. היה לנו ברור שאת הבית נבנה פה. נרשמנו, וזה מאוד שימח את רולי ובהירה. בנינו חלומות גדולים, הוא רצה לפתוח פה משהו של ספורט. הכנרת הייתה בנפשו, וגם הילדות אוהבות."

החברים: "הוא צלע בלתי נפרדת של כל אחד מאיתנו"

חבריו מהקיבוץ סיפרו על חבר טוב, שהיה גם מושא להערצה. עומר פרגר אמר: "נולדנו ימים ספורים אחד מהשני, למדנו יחד מגיל אפס. ברק הוא לא חבר, הוא צלע בלתי נפרדת של כל אחד מאיתנו. זה לא מתעכל. כל המצב הוא הזיה, לעבור בבית חולים ביום חמישי".

חבריו של ברק לופן מגינוסר. "היה הכי טוב בהכול" (צילום: דפנה איזברוך)

שלומי חייל אמר: "הוא היה הכי טוב בהכול. החבר הכי טוב, הבעל הכי טוב, האבא הכי טוב. החיוך הביישני והצנוע שלו. לא אכפת לו מתארים. הוא היה כל כך גדול מהחיים, לא הבנתי עד כמה".