ארץ ישראל הישנה והטובה אמנם מכוסה כיום בבטון והמון אספלט שעליו מזדחלות מכוניות במשך כל שעות היום, אבל בעמק הירדן אפשר עדיין לפגוש באותה ארץ שהייתה. לא הרבה השתנה כאן מאז שדגניה א', אם הקבוצות והקיבוצים, עלתה על הקרקע. מי שמעוניין לבקר במקום שלא השתנה ממש, ועוד אחד כזה שבו אפשר לפגוש בדיירי הסביבה, גם אם מדובר רק בפוחלציהם או שלדיהם, יכול לטייל אל "בית גורדון", המצוי בקצה הקיבוץ.

בית גורדון בדגניה א'. כאן נפתח ב-1941 מוזיאון הטבע הראשון בארץ (צילום: מיכאל יעקובסון)

זהו מוזיאון הטבע הראשון שהוקם בארץ-ישראל, מהלך שאפתני, במיוחד בתקופה של דחק כלכלי וחוסר יציבות ביטחונית. המוזיאון היה חלוץ בתחומו, ורק שנים אחריו הוקמו מוזיאוני טבע נוספים וגם הם בקיבוצים – "בית שטורמן" (1941) בקיבוץ עין חרוד ו"בית אוסישקין" (1955) בקיבוץ דן. החיבור בין האדם לטבע ממשיך להעסיק את הקהל שמבקש להשכיל ולהוסיף רובד על טיולים בחיק הטבע, ורק לאחרונה נפתח בתל אביב "מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט" הגדול והמשוכלל מכולם.

"חיי האומה מתחילים מן הטבע"

בסך הכול שנתיים התגורר א.ד. גורדון בקבוצת דגניה א'. הוא היה אז אלמן באמצע שנות ה-60 לחייו, ואלה היו שנותיו האחרונות. הוא נפטר לפני 100 שנה, בפברואר 1922, ונטמן בבית העלמין הסמוך. עד אותה עת נדד ממקום אחד לאחר, ללא בית וללא משפחה – אשתו נפטרה זמן קצר לאחר שהיגרה לארץ, בנו נפטר ברוסיה עוד בחייו, ובתו שעבדה כפועלת במושבות, הצטרפה לדגניה רק לאחר פטירתו ונפטרה ב-1958.

א.ד. גורדון בשדה. חלוץ, פורץ דרך, מהפכן (צילום: ארכיון דגניה א')

"איש הצולל אל מעינות היקום", תיאר אותו אליעזר שטיינמן מעל דפי "דבר", איש הגות ועבודה, חלוץ, פורץ דרך, מהפכן. בהגותו חזר גורדון והתייחס לצורך של האדם להתחבר אל הסביבה. "החיים האנושיים מתחילים מן האומה, וחיי האומה מתחילים מן הטבע", חתם את מאמרו המשפיע "האדם והטבע".

כשבדגניה ביקשו להנציח את זכרו, החליטו להקדיש לו מוסד ציבורי חדש, גם מסוגו, שישמש מרכז ידע – ללימוד, מחקר והדרכה. "בית גורדון" שנקרא על שמו, ושעל הקמתו הוכרז ביום השנה העשירי לפטירתו, עוסק בחיבור בין האדם לבין הטבע.

בית גורדון בעת הקמתו. נפתח לציבור ב-1941 (צילום: ארכיון דגניה א')

אבן הפינה הונחה ב-1935, והוחל בהקמת הבית. הבנייה הושלמה די מהר, אך גיבוש תוכנו של הבית התעכב, ורק ב-1941 הושלמה המלאכה ושערי הבית נפתחו לראשונה לציבור.

המטרה הראשונה הייתה שבבית ניתן יהיה ללמוד על נושאים כמו קרקע, התאמה לגידולים, זיהוי וטיפול במזיקים, דישון וכדומה. לשם כך הוקמו ספרייה ואולם עיון והדרכה. המטרה השנייה הייתה הכרת הסביבה – החי והצומח המקומיים, באמצעות תצוגת קבע של אוסף לימודי שהורכב מפוחלצי בעלי חיים, שלדים, צמחים מיובשים, דוגמאות גאולוגיות ועוד.

"באותן השנים הנושאים האלה לא היו ידועים ולא עסקו בהם בארץ באופן מסודר", מסבירה רחל בן צבי, המנהלת את בית גורדון בשלוש השנים האחרונות. לכן, להקמת הבית נבחר מגרש מרוחק מעט מבתי הקיבוץ, סמוך למוסד החינוכי המשותף לילדי העמק. כך הבטיחו שהמקום לא יארח רק מבקרים מזדמנים, אלא ישמש ביומיום את ילדי הקיבוצים.

מבקרים במוזיאון, 1972. גם היום אפשר (צילום: פריץ כהן לע"מ)

את האוסף הגדול המוצג פה אסף וניהל יעקב פלמוני, חוקר טבע ומורה, שהגה וניהל את הבית מאז הקמתו ועד לפטירתו ב-1971.

שיאו של המקום היה בשנות ה-40 וה-50, ויעידו התצלומים ההיסטוריים השמורים בארכיון הקיבוץ, שבהם נראים מנהיגים מהארץ ומהעולם שביקרו כאן, אפילו אליזבת מלכת בלגיה.

יעקב פלמוני (בחולצה לבנה), מייסד ומנהל בית גורדון, מארח את שר החוץ הצרפתי כריסטיאן פינו (צילום: ארכיון דגניה א')

בערוב ימיו של פלמוני שקע גם בית גורדון. מאז כמעט ולא התחדש בו דבר וכיום ניתן להתרשם ממנו כקפסולת זמן.

הקומה הראשונה: ספרייה וחדר עיון

בבית גורדון שתי קומות: בקומת הקרקע ספרייה וחדר עיון, שבהם שמורים כמה מהספרים המוקדמים שפורסמו בתחום, לא עניין שאמור להלהיב תייר מזדמן. אך מה שמרשים בקומה הוא העיצוב והריהוט המקוריים, שנוצרו במיוחד לבית זה, ומתאפיינים בעבודת נגרות הצבועה כולה בשחור. רק במשענות הכיסאות שולבה מקלעת שנותרה בצבע טבעי.

הספרייה ואולם העיון אז והיום. העיצוב והריהוט המקוריים נשמרו (צילומים: ארכיון דגניה א', מיכאל יעקובסון)

הקומה השנייה: אוסף הטבע בן 81 שנה

בקומה השנייה של המבנה שני אולמות עיקריים: אחד הכיל במקור חדר שהוקדש לא.ד. גורדון, שעל שמו נקרא הבית. זה היה חדר עיון וקריאה שהכיל שולחנות וכסאות, כוננית ספרים ובה כתבי גורדון ופרסומים נוספים הקשורים לדמותו והגותו.

הציוד של א.ד. גורדון ופינת העבודה שלו. מוצגים כיום בחדר מדרגות (צילומים: ארכיון דגניה א', מיכאל יעקובסון)

כאן שוחזרה גם פינת העבודה שבה שקד על כתביו, ולצדה מונח הציוד האישי של הוגה הדעות ואיש העבודה – הארגז שליווה אותו בנדודיו והתיק שאותו היה נושא לעבודה בשדה.

אולם זה הוסב ב-1994 להצגת שתי דיורמות (תצוגות תלת ממדיות) המתארות נוף עם בעלי חיים מהאזור. הספרים הועברו לחדר העיון שבקומת הקרקע, ופינת העבודה של גורדון כולל הציוד שלו הועברו אחר כבוד לתצוגה בחדר המדרגות.

"שפת הכנרת". תצוגה תלת ממדית (דיורמה) של בעלי חיים מהאזור (צילום: מיכאל יעקובסון)

האולם המרכזי שבקומה העליונה מוקדש להצגת אוסף הטבע הלימודי של המוזיאון, והוא נותר כמו שהיה לפני 81 שנה. יש כאן אלפי מוצגים, ובהם בולטים במיוחד פוחלצים של מגוון בעלי חיים. פוחלצי הנשר המצוי והנמר הגלילי שנכחד כבר לפני 60 שנה, הם מהמוצגים שתופסים את מירב תשומת הלב.

נחשים שמורים בצנצנות. באוסף יש גם שלדי בעלי חיים וקני ציפורים (צילום: מיכאל יעקובסון)

פוחלצים מחזיקים מעמד: תן (מימין) וחזיר הבר (צילומים: מיכאל יעקובסון)

במגירות הרבות אוסף של צמחים מיובשים שנקטפו, יובשו וקוטלגו באמצע המאה הקודמת (צילום: מיכאל יעקובסון)

גופות של בעלי חיים. למטרות למידה (צילום: מיכאל יעקובסון)

בצנצנות זכוכית שמורות גופות בעלי חיים, כמו גם עוברים של בני אדם. עוברי האדם הזעירים – בני חודשיים וחצי ובני ששה חודשים – נמסרו ב-1936-7, על ידי בית חולים עפולה למטרה לימודית.

באוסף ישנם גם שלדי בעלי חיים, אבנים, קני ציפורים, ובעומק הארון הגדול שבקצה האולם מאוחסן בעשרות מגירות אוסף של צמחים מיובשים שנקטפו, יובשו וקוטלגו באמצע המאה הקודמת.

ויטרינה גדולה עם פוחלצי עופות מים. במגירות הרבות שבמרכז שמור אוסף גדול של פרחים מיובשים שנאספו במשך עשרות שנים. מנהלת המוזיאון שולפת מאחת המגירות פרחים השמורים כל אחד במעטפה נפרדת (צילום: מיכאל יעקובסון)

גם כאן נותר הריהוט המקורי, התואם את הריהוט בכל שאר חדרי הבניין. בוויטרינה המרכזית שבמרכז האולם, ממש מתחת לפוחלץ של נשר גדול, מוסתר סליק להצפנת כלי נשק. כדי לפתוח את הדלת נדרש לסלק את כל המוצגים ואז גם להתאמץ לדחוף ולסובב. לא ידוע אם נעשה אי פעם שימוש בסליק, אך הוא קיים, וישנה כוונה עתידית לאפשר למבקרים להציץ בו.

על הגג: מצפה כוכבים

גג הבניין עוצב כגג-פעילות וכך גם תפקד, אך למי שמשתוקקים לטפס אל ראשו של מצפה הכוכבים שבראש המגדל, שנוסף בעת הרחבתו של המבנה בשנות ה-50, נכונה אכזבה. תקנות בטיחות מונעות את הגישה אליו.

הטלסקופ בחדר העגול. תקנות הבטיחות לא מאפשרות לטפס אליו (צילום: מיכאל יעקובסון)

בחדרון עגול ומיוחד שם, במרכזה של במה מסתובבת, ניצב טלסקופ גדול שהותקן כאן לפני עשרות שנים. אך גם אליו תקנות הבטיחות מונעות את הכניסה.

עבודת קיר צבעונית: "ולקחת תורה מפי הטבע"

תכנון הבניין נמסר לאדריכל יוחנן רטנר (1965-1891), שחילק את זמנו בין הוראה במחלקה לאדריכלות בטכניון, ובין חברותו בארגון ה"הגנה", שבו נשא בתפקידים בכירים. נוסף על שני אלה החזיק משרד אדריכלים פרטי בחיפה.

בית גורדון כשהסתיימה בנייתו, ב-1935. חדשני ונועז לתקופתו (צילום: ארכיון דגניה א')

עיצובו של המבנה כקובייה לבנה היה חדשני ונועז לזמנו ועמד בניגוד לבינוי הכפרי שאפיין את היישוב הפלסטיני כמו גם היהודי באותן השנים. בשנות ה-50 הורחב, כאמור, המבנה ונוספו לו מגדל המים, תצפית הכוכבים ואולם התכנסות.

עבודת הקיר של האמן מירון סימה בחזית אולם ההתכנסות. היצירה הוקדשה למזמין העבודה: הקרן הקיימת (צילומים: מיכאל יעקובסון)

לחזית אולם ההתכנסות, הזמינה הקרן הקיימת את האמן מירון סימה ליצור קיר אמנות. בהתאם לרוח התקופה, היצירה הוקדשה למזמין העבודה – הקרן הקיימת. בעבודת הקיר מונצחים בצבעוניות אופטימית פעולות של הכשרת קרקע וייעור, לצד ציטוטים מפסוקים מהתנ"ך. בחלק העליון של חזית האולם, משולב לוח הנושא ציטוט מכתבי גורדון: "ולקחת תורה מפי הטבע".

עבודת קיר אופטימית. מכלול המבנים של בית גורדון הוכרז לשימור (צילום: מיכאל יעקובסון)

בתוכנית מתאר שנערכה לאחרונה לדגניה א' והופקדה בוועדה המחוזית, קבע האדריכל בצלאל רינות, בנספח השימור שערך לתוכנית ובהסכמת נציגי הקבוצה, כי מכלול המבנים המרכיב את בית גורדון הוא לשימור.

בית גורדון פתוח גם בחול המועד פסח. לביקור נדרש תיאום עם רחל בן צבי, טל': 050-3749175

גם בסביבה יש מה לראות

דמותו של גורדון, הגותו והמסר של הכרת ערכי טבע, ש"בית גורדון" ביקש להעביר, התפוגגו, אך צפון עמק הירדן עשיר באתרים בעלי קשר הדוק ומעורר מחשבה לטבע. הנה אחדים מהם:

• מכללת כנרת היא המוקד האקדמי באזור. לפני כעשור הוקמה בתחומה ספרייה גדולה ומרשימה, מהמשוכללות והחדשניות שנבנו במוסד אקדמי בישראל. הספרייה ממוקמת ממש על חוף הכנרת. היה ראוי להרחיק אותה מהחוף ולשמור על הטבע, אך איש לא עצר את פרנסי המכללה ולא את האדריכלים. הספרייה תוכננה כך שמכל פינה בה ניתן להשקיף אל האגם, מבעד מסכי זכוכית.
• בקיבוץ בית זרע הסמוך פועל "ג'ונגל כיף", שבו אפשר לפגוש קופי סנאי, תוכים, נחשים, סוסי פוני ועוד. על פניו זהו "גן חיות" קטן, אך ייחודו הוא במיקומו – בבריכת השחייה של הקיבוץ. עם סגירת הבריכה הגדולה והמפוארת, הוסב המקום למשכנם של בעלי חיים והחיבור בין השניים חריג ומיוחד. ממקום של נופש ושחרור של חברי הקיבוץ הפך המקום לקלבוש של בעלי חיים חמודים.
• בעמק אפשר לבקר גם באולמות התרבות הגדולים שהקימו לעצמם הקיבוצים, ועם שקיעתו של הרעיון השיתופי נסגרו, נעזבו וננטשו. החורבן באחדים מהם משיב אותם אט אט אל הטבע. בקיבוץ מסדה "בית ארלוזורוב" פרוץ ועזוב; באשדות יעקב מאוחד וגם באיחוד בתי התרבות נטושים ונעולים, אך עדיין מרשימים בחיצוניותם. בקיבוץ נווה אור ביקשו לפני שנים אחדות לחדש את המבנה, אך נראה שהעבודה הופסקה והמבנה נראה כמו חורבה בדשא המרכזי, ממש מול חדר האוכל הגדול והריק. שקיעה כפרית.

הכתבה פורסמה לראשונה, בגרסה שונה, בבלוג "חלון אחורי" של הכותב.