כשריטה פלוט (31) מבאר שבע פתחה את עמותת "להשביע את הלב" לפני 7 שנים, היא חילקה אוכל חם ל-10 משפחות נזקקות בימי שישי. היום, ערב פסח 2022, היא, משפחתה וצוות מתנדבים עמלים מהשעה 10 בבוקר ועד 22 בלילה על אריזה של לא פחות מ-165 ארגזי קמחא דפסחא למשפחות וקשישים נזקקים.
ניהול העמותה הוא לא העיסוק המרכזי של פלוט. היא עובדת במחלקת התפעול של בית חולים סורוקה, וסיימה לאחרונה לימודי חינוך והוראה מתקנת. פלוט מנהלת את מרכז הסיוע שהקימה בשעות שלפני ואחרי עבודתה. קשה מאוד לתפוס אותה אפילו לכמה דקות.
״בחמש השנים האחרונות״, היא אומרת, ״היינו מתנדבים כולנו בהכנת סלי מזון יחד עם 'באר שבע תורמת'. השנה, בגלל שהמשפחות ממש התרבו, פשוט פיתחנו אופרציה בעצמנו״.
״פחמימה ומנת חלבון לפחות פעם בשבוע״
פלוט החלה במפעל ההזנה שלה בעקבות חוויה אישית, בעקבותיה נחשפה לחוסר ביטחון תזונתי. ״הבנתי כמה אוכל זה דבר חשוב. כמה באמת אין אותו לכולם. פעם לא דמיינתי שיש באמת אנשים שזקוקים לאוכל, ולחוות את זה גרם לי לא להיות מסוגלת להתעלם״. היא הצטרפה לקבוצת פייסבוק קטנה תחת השם ״באר שבע תורמת״, ומשם זה הלך וגדל.
״היינו חמישה מנהלים, חבר׳ה שכל חייהם התנדבו וחיפשו לעזור ולבנות קהילה תומכת בעיר״, מספרת פלוט, ״אנשים היו מעלים פוסטים עם בקשות שונות, ומי שיכל, היה עוזר. עם הזמן הגיעו יותר ויותר בקשות לסלי מזון ולאוכל, ולא ממש ידענו לתת מענה לדבר הזה. חשבתי מה לעשות, והחלטתי יחד עם עוד חברה שהכרתי בקבוצה שעוסקת בתחום, לבשל כל שישי לכמה משפחות שביקשו״.
משם נוספה עוד משפחה ועוד משפחה, עד ששתי הצעירות לא הצליחו למלא את כל הצרכים בעצמן. ״החלטנו להקים קבוצת וואטסאפ״, אומרת פלוט. כיום, יש בקבוצה הזו 60 מבשלות ו-80 נהגים ונהגות שמסיעים את המזון ל-150 משפחות, קשישים, חולים ופגועי נפש נזקקים, הכול בהתנדבות.
אדם שנעזר בעמותת ״להשביע את הלב״ מקבל בכל שבוע לפחות מנת פחמימה אחת, מנת חלבון, שני סוגי סלטים ושתי חלות ליום שישי. ״פעם היה גם יין״, אומרת פלוט, ״אבל לא הצלחנו לעמוד בזה״. את הפניות היא מקבלת דרך קבוצות פייסבוק, עובדות סוציאליות ושירותי רווחה בעיר, מורות ומנהלות בבתי ספר ועוד. ״צברתי כבר שם בעיר״, היא אומרת, ״בגלל שהמענה הרשמי באמת לא מספיק״.
״אולי אני לא מבינה גדולה, אבל נדמה שהמדינה לא עסוקה באזרחים״
פלוט מתחתנת בעוד חודשיים עם בן הזוג שלה, דור. הוא מנהל יחד איתה את העמותה, ונמצא בשטח גם בזמן ההיערכות לחג. במקום לעסוק בהכנות לחתונה ולארוחת החג המשפחתית, בחודש האחרון עמלים ריטה ודור על איסוף כסף ומזון.
״כבר מחג פורים אנחנו מגייסים תרומות, כסף ומצרכים״, אומרת פלוט, ״כל המתנדבים נרתמו לעניין. אספנו במשך שבועות מוצרים בסופרמרקטים, התרמנו דרך המשפחה והחברים, אספנו כל שקל. קיבלנו גם הנחות מספקים. הצלחנו לאסוף כ-30 אלף שקלים ולקנות את כל מה שצריך״.
הקורונה השפיעה על כמות הנזקקים?
״מאוד. יש גדילה מטורפת. עד כדי כך שאני עושה סינון ובודקת עם כל שאר הארגונים אם יש כאלה שמקבלים פעמיים. פשוט יש המון נזקקים חדשים. כרגע אנחנו לא מוסיפים משפחות נוספות, כי זה פשוט נורא קשה.
״אני הרגשתי את הקורונה בעצמות שלי כשלא הצלחתי למצוא עבודה, ומי שחלש ממני נחלש עוד יותר. אנחנו הכפלנו בשנתיים האחרונות את כמות הנזקקים שאנחנו תורמים להם, ואני בטוחה שזה ככה כמעט אצל כולם״.
המדינה דואגת לשכבות הללו?
״אני חושבת שהמדינה לא עסוקה באזרחים. אנשים בקורונה פשוט הופקרו. הממשלה מטפלת בכל מיני דברים קוסמטיים ולא דואגת באמת לחלשים ולמי שצריך לדאוג לו. אולי אני לא מבינה גדולה ולא יודעת על דברים שקורים מתחת לפני השטח, אבל אני יודעת מה קורה בשטח. לא מתעסקים בקשישים, בחולים, בפגועי הנפש, במשפחות המוחלשות, באלה שהכי צריכים.
״היתה למשל הפרטה בכל מה שקשור לחברות סיעוד, והן היום לא עושות את העבודה שלהן כמו שצריך. אין פיקוח, אין עזרה, ומי שזקוק לסיעוד פשוט לא מקבל. אני מכירה כל כך הרבה קשישים כאלה, שאני גם עוזרת להם לפנות לסיוע, והם פשוט לא מקבלים. אותו דבר לגבי שיקום לאנשים שצריכים, לגבי סיוע כספי ועוד״.
״יש פשוט מחסור מטורף בכל מה שקשור לאנשי טיפול. הממשלה לא משקיעה בזה, המשכורות עלובות ואין מספיק אנשים שעובדים בזה, לכל עובדת סוציאלית בבאר שבע יש 300 מטופלים, ובינתיים הממשלה מתעסקת בזה שיהיו מיליון עובדים בהייטק. זה מטורף, לי קשה עם 160, איך עובדת סוציאלית אחת יכולה להתמודד עם 300?״
צבא של מתנדבים טובי לב
עשרות מתנדבים מגיעים כל יום, לקראת החג, למגרש הספורט של תיכון מקיף ״רגר״ בבאר שבע, לסייע לבלוט ולשאר מתנדבי העמותה. בין המתנדבים קבוצות נוער, חיילים ושוטרים ומשפחות עם ילדים. יובל שוויפל (15) ועופרי דוד (15), תלמידות כיתה י' במקיף ״רגר״, הגיעו לעזור באריזות לאחר שהמורה שלהן, שמתנדבת כמבשלת בעמותה, סיפרה להן על המבצע.
״בחנוכה ובפורים אספנו בכיתה כסף למשלוחי מנות״, מספרת דוד, ״קנינו חטיפים וארזנו אותם. החלטנו, כמה בנות מהכיתה, שנגיע לעזור גם בפסח״. שוויפל: ״בשנה שעברה עשיתי קמחא דפסחא במסגרת מד״א, והבנתי שחשוב לי להמשיך לעזור לאנשים. המצב דורש תיקון, והממשלה צריכה לעשות עם זה משהו. יש אנשים שצריכים אוכל, ואף אחד לא עוזר להם״.
דניאל מלמד (11) שמתנדב בעמותה כבר למעלה משנה, הגיע גם הוא לארוז. ״אני עוזר לאסוף מזון כדי שאנשים לא ישארו בלי כסף, ויצטרכו לחיות ברחוב״, אומר מלמד, ״זה מאוד חשוב לעזור, זה עושה הרגשה טובה מאוד אחר כך. על עמותת ״להשביע את הלב״ הוא שמע דרך אחותו. ״בפורים הקודם עזרתי לאחותי ולחברות שלה לעשות כל מיני דברים בבית, שם זה התחיל ומאז אני עוזר להן בכל חג״.
סתיו סילאס (29) משגיחה על הילדים והנערים המתנדבים. היא מנהלת משרד אצל קבלן בנייה ועובדת גם כמאפרת. לאחרונה עברה סילאס מדימונה לבאר שבע. ״זו הפעם הראשונה שאני מתנדבת״, היא מספרת תוך כדי אריזת חבילות יחד עם הילדים ובני הנוער במקום. בכל ארגז הם שמים תפוחי אדמה, כרוב וירקות, בקבוק שמן, מצות ומוצרים בסיסיים נוספים לחג. ״הגעתי דרך חבר משותף שלי ושל ריטה״, אומרת סילאס, ״אני סוג של מבוגר אחראי פה, מעסיקה את הילדים, שיבינו גם מה המשמעות של מה שהם עושים. זה מאוד מספק״.
״לאף אחד לא מגיע לחיות ככה״
למרות שסילאס נהנית להתנדב, לדעתה הממשלה היא זו שהיתה צריכה לדאוג לאנשים האלו. ״צריך להחליף את הממשלה הזו״, היא אומרת, ״זה פשוט לא יכול להיות שיש עליות מטורפות במחירים: במזון, בדלק, בצרכנות, בביגוד, בהכול, ולא עושים כלום. לאף אחד לא מגיע לחיות ככה, לא בפסח, לא בשום חג ולא ביומיום".
כצעירה בישראל, סילאס אומרת שהיא מבינה למה יש עלייה במספרי הנזקקים. ״אנחנו במצב שצריך לפחות שתי עבודות כדי לקנות פה דירה, ופה, בדרום, אין עבודה. אני עברתי מדימונה לבאר שבע, וזה עדיין מאוד קשה. ואם מצליחים למצוא עבודה, שכר המינימום ברצפה. חייבים מישהו שיהיה אחראי, זה לא יכול להמשיך ככה״.
