דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת ג' בתמוז תשפ"ב 02.07.22
23°תל אביב
  • 18°ירושלים
  • 23°תל אביב
  • 23°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 22°באר שבע
  • 30°אילת
  • 23°טבריה
  • 19°צפת
  • 22°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מלחמה באירופה

טור אורח / לפתע, מרחוק, נשמע פיצוץ

אישה חולפת על פני בניין דירות בוער לאחר הפגזות במריופול (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)

החיים במריופול הנצורה: משפחה אחת שהצליחה לצאת מספרת

דמיטרי צ'רנישב

שוחחתי עם משפחה שהתמזל מזלה והצליחה לצאת ממריופול. הם גרים ממש במרכז העיר. הם מספרים איך פתאום התחילה המלחמה. לפתע, איפשהו, מרחוק נשמע פיצוץ, אחרי זה הפצצה הראשונה נחתה להם ממש בחצר.

איך פתאום כל דבר שעד עכשיו לא הקנו לו שום ערך נהייה יקר –  בהתחלה התנתק האור והמעלית הפסיקה לפעול. אחר כך אין מים, אחרי זה הדירה מתחילה לקפוא וכולם מצטופפים במטבח, מנסים להתחמם מול כירת הגז. אחרי זה אין גז.

מספרים איך סבתא בת-85 עם רגליים כואבות מנסה לרדת למרתף בזמן הפצצה. איך לא סוגרים את החלונות כדי שהזגוגיות לא יתנפצו מגל ההדף. איך שמחים על שלג שנופל – הזדמנות למים. איך כל דיירי הבניין יוצאים ביחד לחצר לבשל על מדורות. איך מתחילים לחטוב עצים, אבל קשה מאוד להסיק בולי עץ לחים, לכן זורקים למדורה את כל הרהיטים שמוצאים בבית הספר הצמוד.

מספרים איך שני פנסיונרים בבניין ממול תלו את עצמם. איך תמיד, כל מקום בעיר, מריח כמו שריפה. איך מתפזרות להן שמועות בחסות היעדר הגישה לאמצעי התקשורת. איך ב-7 במרץ לא ירו כמעט בכלל וכולם שמחים. אנשים התעייפו עד כדי כך שהם רק מאחלים שמישהו כבר ינצח, רק שהסיוט הזה יסתיים כמה שיותר מהר; וב-8 במרץ חוזרים לירות ויורים כל היום וכל הלילה.

ליד הבניין יש אנטנה סולארית, יורים לעברה אך מחמיצים. על הרצפה בדירה מפוזרים רסיסי הפצצה. מאוחר יותר, בפגיעה ישירה בבניין, מתחילה שריפה. אין עם מה לכבות, המים נגמרו מזמן. מנסים לכבות עם חול מחצר הילדים, אבל זה חסר תועלת. בזמן ההפצצות כולם מתחבאים במרתף, אבל הפלסטיק בוער היטב ונמס דרך הצינורות לתוך המרתף. אין מה לנשום ומאוד קר.

משפחה עם שני ילדים קטנים וזוג הורים מבוגרים מנסה לפלס את דרכה לכיוון בית החולים העירוני מספר 2. בשביל זה צריך לחצות אזור שנמצא תחת אש. איפשהו ברחוב שוכבות גופות. בית החולים נכבש על ידי הרוסים. את האם והילדים שולחים לישון בחדר הרנטגן. הכול מפוצץ שם באנשים. ריח נוראי של הפרשות אדם, זיעה ובשר אדם. את הגנרטורים לחשמל מדליקים רק בזמן ניתוחים.

הרופאים מבקשים להביא סדינים, אין עם מה לחבוש. אחרי לילה במרתף קר החום של הילדים עולה. הרופא מביא למשפחה כדור אחד להורדת חום. אין יותר. הוא ממליץ לשטוף את המצח של הילדים במים, רק שאין מים. ברחוב מוטלת גופתה של ילדה בת 7 שלא הספיקה להיכנס לתוך בית החולים.

צריך לצאת מהעיר לכל מקום שרק אפשר, הלוחמים פתחו לראשונה מסדרון. טוב שהזזנו את האוטו, עכשיו במקום שלו יש מכתש גדול. הדלק כמעט נגמר. החלונות שבורים, הרדיאטור מנופץ, אבל את זה אנחנו מבינים רק בדרך, כשהמנוע מתחיל לרתוח.

תור ארוך ליציאה מהעיר, מכל מחסן מופצץ מוציאים מוצרים. פורצים מאכילים ילדים בשוקולד. כולם נוסעים לאט מאוד, עוקפים גופות שמפוזרות על הדרך. מכסים לילדים את העיניים. העיר חרבה כמעט לחלוטין. הסבתא הייתה ילדה בזמן מלחמת העולם השנייה, אפילו תחת הכיבוש הגרמני לא היה כזה הרס.

עד שמגיעים לכוחות האוקראינים צריך לעבור 17 מחסומים ובכל אחד מהם חיילים רוסים מנסים לקחת משהו. סיגריות הם המוצר הכי בעל ערך, אחריהם מים ונייר טואלט. באוטו ילדים וזקנים והם לא נוגעים בהם. למכוניות אחרות יש פחות מזל.

החיילים הם משני סוגים – לוחמים רוסים וחברי המיליציה של דונצק. האחרונים הם הגרועים ביותר. שעות של תור לדלק. מוכרים ממנו ממש מעט. במחסום האחרון מסרבים להמשיך להעביר מכוניות. החיילים מתחילים לירות לשמים. ארבע שעות המתנה ומשא ומתן, בסוף, נותנים לנו לעבור.

אחר כך מתחיל השטח שתחת שליטת אוקראינה, והכל נהייה פתאום הרבה יותר פשוט. המון מתנדבים. מגיעים בלי בעיות עד צ'רנוביץ. הגבול עם רומניה ממש קרוב. להורים המבוגרים אין ויזות, תוקף הדרכונים מזמן פג, אבל כולם מבינים את הכול, ותוקפם של הדרכונים מתארך.

בבוקרשט מתחילה סערת רעמים וברקים. הילדים נבהלים ומתחבאים מהר מתחת לשולחן.

תרגום: דוד טברסקי

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!