דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי י"ב באב תשפ"ב 09.08.22
29°תל אביב
  • 25°ירושלים
  • 29°תל אביב
  • 27°חיפה
  • 28°אשדוד
  • 26°באר שבע
  • 32°אילת
  • 29°טבריה
  • 22°צפת
  • 29°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

דה-רגולציה כשוק ג'ונגל - המקרה של פועלי בניין

את המאמר הזה כתבתי לפני מספר חודשים, מאז קרו מספר לא קטן של אסונות, כולל התמוטטות חניון ברמת החייל, בזמן שפועלים עבדו בו. אולם, אני סבור שהוא אחד מהמאמרים החשובים ביותר שכתבתי, ולכן חשוב לפרסם אותו.

בפברואר השנה הגיע לכותרות פרשה שמשכה את תשומת הלב התקשורתית לזמן קצר, קטי דובק מנופאית עובדת קבלן, הזהירה את מנהל העבודה באתר בנייה בו עבדה, שהרוחות חזקות מדי ושסערה מתקרבת, ולכן המשך העבודה יסכן אותה ואת חבריה. על אף תחנוניה, מנהל העבודה סירב להפסיק את עבודתה. היא נאלצה לסיימה, אך פוטרה מיידית, עקב תלונותיה.

מקרה זה זכה לתהודה תקשורתית מסוימת כיוון שנוספו לו אלמנטים שוביניסטים. בהקלטה של דבריו אומר מנהל העבודה שאינו מעוניין בדובק גם כיוון שהיא אם חד הורית. אולם, לא היה זה המקרה היחידי הדומה. מנופאים רבים נוספים סיפרו גם הם שאולצו לעבוד בסיטואציות מסוכנות שסיכנו את חייהם ואת חיי הסובבים אותם (אם זה בגלל מזג אוויר מסוכן, או בגלל תקלה במנוף שגילו או שחשדו בקיומה). כולם סיפרו שפוטרו מיידית או ביום למחרת בגלל תלונותיהם. מדבריהם משתמע שזו הנורמה בענף.

בדיקה של ענף הבנייה מגלה מציאות מחרידה. כמות ההרוגים בענף הבנייה בחמש השנים האחרונות נעה בין 31 ל-38 בשנה (בשנת 2016 השיא נשבר ועמד על 47 הרוגים בענף הבניה!). ישראל מדורגת כמעט בצמרת של שיעור מקרי המוות בענף זה מבין המדינות באיחוד האירופאי, כאשר רק קפריסין ופורטוגל מדורגות לפניה. כמות הפצועים והנפגעים בענף זה היא עצומה. השנה נפצעו בסביבות 100 עובדים פציעה קשה או בינונית, ועוד לא הגענו למחצית השנה. יחד עם הפציעות הקלות כמות הפציעות השנתית מגיעה למספרים עצומים מדי שנה! אין כמעט יום ללא פצוע קשה, בינוני או הרוג בענף זה.

למעשה המצב הוא חמור בהרבה. עובדי בניין רבים הם פלסטינאים מהשטחים ועובדים זרים, וכאשר הם נפצעים הם נשלחים במהירות למקום מוצאם ולא נכללים בסטטיסטיקות, ולכן מוגדרים בתור "הפצועים הנעלמים". שיעור תת-הדיווח של הפציעות בענף הוא גבוה ביותר.

הסיבה העיקרית לכך שענף הבנייה הפך לשוק ג'ונגל היא דה-רגולציה דה-פקטו של הפיקוח הממשלתי. למשרד הכלכלה מוקצים 17 תקנים בלבד של פקחים לענף הבנייה שאמורים לפקח על כ-13,000 אתרי בנייה! שכרם של הפקחים נמוך מאוד, ולא מוקצה אפילו אוטו ייעודי לכל הפקחים, כך שחלקם נאלצים להגיע לאתרי בנייה באוטובוסים זמן רב אחרי שהתאונה אירעה, כאשר האחראים כבר העלימו ראיות ותיאמו גרסאות (כבר נצפו מקרים של פועלים שצוו להעלים ראיות ולתקן ליקויי בטיחות אחרי תאונות, לדוגמה לבנות מעקי בטיחות מאולתרים מיד אחרי התאונה, כדי להראות שלא הייתה זו אשמתם של מנהל העבודה והקבלן).

זוהי משמעותה האמתית של הסרת הפיקוח הממשלתי ודה-רגולציה. הויתורים ליזמים ולקבלנים הם מפליגים. למרות מקרי התאונות הרבים, כולל בכל הנוגע לתאונות קטלניות, מיעוט מבין הקבלנים בכלל מגיעים לבית המשפט, וגם הם מקבלים עונש זעום (אלפי שקלים בודדים ועבודות שירות) כיוון שהפרקליטות להוטה לסגור הסכמי טיעון מהר ככל שניתן, והשופטים ממהרים לאשרם. בעשור האחרון לא היה קבלן אחד שנשלל רשיונו או שנכנס לכלא עקב רשלנות.

בכתבה בעיתון "מעריב" בנושא אמר פועל בניין בעילום שם: "זה כאילו שהאנשים האלו הם מוצר. אם נהרס, אז מחליפים וממשיכים". אלו ההשלכות של דה-רגולציה דה-פקטו, אפילו כשמדובר בחיי אדם.

שוק העבודה בענף הבנייה חולה בכל הרעות החולות של שוק העבודה הישראלי. בנוסף על חוסר פיקוח וויתורים מפליגים ליזמים ולקבלנים (שכוללות אי סגירת אתרים גם אחרי תאונות עבודה, העלמת עין מחזרה לעבודה באתרים שכן הוצעו נגדם צווי סגירה, וויתור לחברות בנייה שלא תיקנו את הליקויים הבטיחותיים שנדרשו להם), שוק העבודה בענף הבנייה נשלט בחלקו הגדול ע"י חברות קבלן. חלק גדול מהעובדים הם עובדי קבלן, וחלקם אף עובד בחברות שהן קבלני משנה של חברות קבלן. כיוון שכל חברה חייבת לגזור את הקופון שלה כדי להיות רווחית, ההשקעה בבטיחות של העובדים נמוכה מאוד. באתרי בנייה רבים אין ציוד בטיחות ראוי, אין פיגומים תקניים או פיגומים בכלל, מעקי בטיחות וכו'. רובם הגדול של מקרי המוות של עובדים בתעשיה זאת הם של עובדי קבלן. זו ההשלכה של מיקור חוץ, outsourcing, על חיי העובדים.

בדו"ח הכנסת "תאונות עבודה בענף הבנייה" לשנת 2012, גרס ד"ר גלעד נתן ש"רבים מהקבלנים וממנהלי העבודה אינם מדריכים את עובדיהם כנדרש בחוק", ובנוסף ש"עובדי בנייה רבים אינם מקבלים ציוד מגן אישי… באחרים חוסכים בהקצאות אמצעי בטיחות והתקני בטיחות. כמו כן, נעשה שימוש בציוד לא תקני וחסר". הדו"ח מציין ש"עובדים רבים עובדים במשך 12-13 שעות ביום ובקבלנות… כדי לחסוך בכוח אדם, במקרים רבים משימות המיועדות לשני עובדים מבוצעות בידי עובד אחד".

לסיום, מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב מצא שמנהלים יסכנו את בריאותם של עובדיהם למען רווחים כלכליים, ובמיוחד הדבר נכון בפירמות שמתקשות מבחינת רווחיות, ומכיוון שחלק גדול מהענף נשלט ע"י חברות קבלן ו-outsourcing, לא פלא שחיי העובדים בענף זה מופקרים. בנוסף, בפירמות מאוגדות סיכון חיי העובדים היה קטן יותר לפי ממצאי המחקר. אולם, רוב עובדי הבניין בישראל הם עובדי קבלן ואינם מאוגדים.

למידע נוסף בנושא מומלץ לראות את הפרק המעולה שנעשה בסדרה "ואקום" של גל גבאי (אותו ביים רועי "צ'יקי" ארד"), ואת הפרק ששודר בנושא בתוכנית התחקירים "המגזין" של אושרת קוטלר.

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!