הקרב לכיבוש מוסול הוא יותר מניסיון לתפוס מחדש את השליטה על המאחז העיקרי של דאע"ש בצפון עיראק. מדובר גם במבחן לדוקטרינה שקידם ממשל אובמה לפיה הקיצוניים בעיראק, סוריה ומקומות אחרים, ינוצחו ללא נוכחית צבאית אמריקנית בשטח.
במשך יותר משנתיים דבק הממשל בטיעון שהדרך היחידה לניצחון בר-קיימא על דאע"ש היא לקיחת אחריות של המקומיים – ולא של ארה"ב או גורמים חיצוניים אחרים – על הלחימה והשלטון שלאחר הלחימה והדחתם של הקיצונים. הנשיא ברק אובמה ספג אש רבה על גישה זו, כשמבקריו טוענים שאפשרה לדאע"ש להרחיב את ההשפעה הבינלאומית שלו.
תקפות האסטרטגיה של אובמה הוטלה בספק. במאי 2015, אחרי חודשים של הפצצות אמריקניות בעיראק ובזמן שהצבא האמריקני אימן חיילים מצבא עיראק בשטח, איבדו העיראקים את השליטה בעיר רמאדי. שר ההגנה האמריקני אש קרטר אמר אז בפומבי כי הוא מפקפק ברצון של העיראקים להילחם. מאז הרחיבה ארה"ב את תפקידה כמסייעת לכוחות המקומיים וכוחות הביטחון העיראקיים הצליחו לכבוש מחדש שטחי מפתח במערב וצפון עיראק, בכללם גם רמאדי.
מוסול היא סיפור אחר, ולו רק בגלל שזה המקום בו הודיעו מנהיגי דאע"ש ב-2014 על כוונתם להקים מדינה אסלאמית, אחרי שכבשו שטחים נרחבים בסוריה ועיראק בהתקפת בזק.
דובר הבית הלבן, ג'ון ארנסט, קרא השבוע למוסול נייר לקמוס לאסטרטגיה של אובמה. "אני חושב שהנשיא יהיה הראשון להכיר בכך שמדובר במבחן משמעותי", אמר ארנסט והוסיף כי בהתחשב בגודלה של העיר וחשיבותה לדאע"ש "הוצאתם מהעיר תהיה הישג אסטרטגי משמעותי".
חיל האוויר האמריקני שיחק תפקיד מרכזי בהכנה לקרב על מוסול על ידי הפצצות שפגעו ביכולות ההתגוננות, רזרבות הכסף וקווי ההספקה של דאע"ש, כמו גם בחיסול מספר מנהיגים של הארגון. כעת מספקת ארה"ב גיבוי אווירי לכוחות בעוד כוחות הביטחון העיראקיים והמיליציות הכורדיות פועלים לכיבוש העיר במאמץ שיארך ככל הנראה מספר שבועות. יועצים צבאיים אמריקאיים עובדים עם חיילי הצבא המקומי, אך גורל המערכה תלוי בעיראקים.
יתכן שבמוסול תוכרע השאלה: האם אובדן היהלום שבכתר של החליפות-כביכול יהיה מכה ניצחת לדאע"ש, ויביא לניצחון בר-קיימא עבור עיראק? או האם בגדאד תתמהמה שוב, ותאפשר למחלוקות הדתיות והפוליטיות לערער את היציבות במדינה ולסלול הדרך לחזרתם של הקיצונים לשלטון?
התשובה לשאלה זו כנראה שלא תיוודע לפני עזיבתו של אובמה את הבית הלבן. ממשלו של הנשיא/ה הבא יירש גם את הבעיה של סוריה, לא רק נוכחתו של דאע"ש שם מטרידה, לרבות ב"בירת החליפות" ראקה, אלא גם מלחמת האזרחים והסיבוכים הנובעים ממעורבותן של רוסיה, אירן וטורקיה בנעשה בה.
עיראק נותרה מחולקת, והטינה בין הסונים, השיעים והכורדים במדינה, טינה שאיפשרה במידה רבה את עלייתה של דאע"ש מלכתחילה, עודנה רוחשת. גם אם המערכה על מוסול תצליח מבחינה צבאית, הסכנה של התפרצותה של אלימות – בצורה של מעשי נקם וטבח הדדי בין הקבוצות העוינות, אף אם התאחדו יחד כנגד האויב המשותף – עודנה קיימת.
סת' ג'ונס, מומחה לביטחון ממכון ראנד, טען כי שלב הלחימה במוסול, אם כל כמה שיקשה, הוא השלב הקל, לעומת ההתמודדות עם המציאות שלאחר הלחימה. "אני חושש שישנה אפשרות ממשית כי האיבה הפוליטית תתעצם", אמר בראיון ביום שישי האחרון.
דיויד פטראוס, גנרל אמריקאי שפיקד על כוחות ארה"ב והקואליציה הבינלאומית בעיראק בשנים 2008-2007, מכנה את גישת אובמה לעיראק וסוריה "צורת לחימה חדשה". לפי פטראוס, "הרבה יותר בר-קיימא, מבחינת שפיכת דמנו ואובדן נכסינו, שלא אנחנו בעצמנו נעשה את הלחימה" אמר מי שגם שימש כראש הסי.איי.אי תחת אובמה.
אובמה החל לשלוח משלחות קטנות של יועצים צבאיים לעיראק בקיץ 2014, לאחר שדאע"ש כבשה ללא קרב כמעט את מוסול ומרבית מערבה של עיראק – לרבות ערים מרכזיות כמו רמאדי ופלוג'ה, היכן שדמם של החיילים האמריקאים נשפך טרם יציאת הצבא מעיראק ב-2011. עליית דאע"ש בעיראק הייתה מכה כואבת עבור אובמה, שמבקריו טענו שויתר על הישגים שהושגו בדמים.
במסגרת התגובה האמריקאית להשתלטות דאע"ש על אזורים שלמים בעיראק הנשיא התעקש שלא יהיו "Boots on the ground", כלומר שלא תהיה נוכחות פיזית של חיילים אמריקאים בעיראק, אך הוא אישר הרחבה הדרגתית של תכנית ההכשרה והייעוץ האמריקאית, לצד קואליציה בינלאומית בהובלת ארה"ב שהפגיזה את דאע"ש בעיראק מן האוויר. יועצו הצבאי בזמנו, הגנרל מרטין דמפסי, מי שגם היה ראש המטות המשולבים האמריקאי בעת שדאע"ש החלו בהשתלטותם על חלקי עיראק, תמך במדיניות זהירה ומדודה זו.
דמפסי הציע סבלנות. תן לעיראקים זמן לרפא את מחלוקותיהם הפנימיות וללחום את מלחמותיהם, טען. הימנע מן הפיתוי לתפוש את המושכות ולהוביל את המערכה כנגד דאע"ש. דמפסי האמין כי ניצחון בר-קיימא יתאפשר רק בהינתן עיראק מאוחדת הנתמכת בידי שכנותיה.
"אילו נטלנו את השליטה על מערכה זו, ואני מתכוון ממש תפשנו את ההגה, אז אין לי ספק שהיינו מנצחים את דאע"ש, ובזמן קצר יותר, אבל זה לא היה מחזיק", אמר דמפסי ביוני 2015. "אולי היינו מבריחים אותם, אולי צבאם היה מובס, ושנתיים לאחר מכן קבוצה אחרת עם איזה שם אחר ואידיאולוגיה אחרת הייתה פשוט נכנסת", אמר.
לפי תפישתו של אובמה, יכולתה של עיראק להחזיר לעצמה את השליטה בשטחה, ולשמור על שליטה זו, לא צריכה להיסמך על מעורבותם של חיילים אמריקאים בלחימה. מוסול היא מבחנה הגדול של תפישה זו.
רובורט ברנס הוא כתב הביטחון הלאומי של AP, והוא כותב ומדווח חדשות על עיראק מאז 1990. סגר מאהני, כתב הרדיו של AP תרם אף הוא לכתבה זו.
תרגום: דבר ראשון
