דבריה של עדי אלטשולר, אחת הדמויות המרכזיות בעולם העמותות בישראל, לפיהם היא מתקשה להשיג תרומות מהדור הצעיר וההייטקיסטי של המתעשרים בישראל, עורר תגובות רבות. לצד הדיון על המאפיינים של אנשי ההייטק, הדברים שופכים אור על שינויי עומק שמתרחשים בתחום הפילנתרופיה הישראלית בעשורים האחרונים.

"יש קושי גדול מאוד לבסס את זה על נתונים", מסייג רון ברקאי, מנכ"ל מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות בישראל, "אבל היא היא מתארת קושי שקיים. הדור הצעיר, המילניאלז, מחפשים כל הזמן להבין מה המשמעות של מה שהם עושים, ולמה הם עושים. הם עסוקים מאוד בשאלה מה הדולר שלהם עושה, והם משתמשים במושגים מעולם העסקים".

איפה זה בעייתי?
"הרבה פעמים התחושה היא שהם מנסים להשתמש בכלים שלא מתאימים בזירה הפילנתרופית. יש דברים שהם לא מדידים, וקשה להכניס אותם למודל הכלכלי. יש הוצאות כמו מטה ושיווק, לא הכול מתמצה בתוצאה הסופית. לפעמים הם גם יותר קצרי סבלנות מהדור הישן, שגם עליו יש ביקורת, אבל הוא מבין את המורכבות".

רון ברקאי. "המילניאלז מחפשים כל הזמן משמעות למה שהם עושים, ועסוקים מאוד בשאלה מה הדולר שלהם עושה" (צילום: אלבום פרטי)

איך זה משפיע על מה שנדרש מהעמותות?
"גיוס משאבים זה תחום שדורש גמישות ודינמיות, ערנות לטרנדים, וצריך להיות מוכן גם לבררנות מסוימת מצד התורמים. יש בזה משהו נכון ומאתגר, אבל יש נטייה להידמות לחברות עסקיות, מגמה שיש לי ביקורת עליה. מבלבלים פה את המקצועיות עם שפה עסקית. פילנתרופיה היא לא עוד עסק, אני לא משווק מוצר שבו הכי חשובה האריזה ושיקנו אותו.

"ארגונים חייבים להציג איך הם משני מדיניות, איך הם מגיעים לעצמאות כלכלית, מה המודל שלהם לשינוי השדה, מה האימפקט ארוך הטווח שלהם".

לפי ההיגיון הזה, לעמותות מזון לדוגמה, שעונות על צורך בסיסי, קשה יותר להתקיים.
"כיום כמעט כל הארגונים שעוסקים בסיוע מסוג כזה מייצרים עוד פעילות מעבר לסלי מזון. יש להם אגפי מדיניות, הם קוראים לשינוי מקיף יותר, בונים תוכניות למיגור העוני".

הפילנתרופיה הישראלית נאמדת ב-25 מיליארד שקלים בשנה, מחציתם מקורם בישראל, ומחציתם מיהדות העולם, בעיקר צפון אמריקה. "בשנים האחרונות המגמה היא של יותר פילתנרופיה מישראל", מסבירה פרופ׳ מיכל אלמוג-בר, ראש המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית, "ובכל זאת 12.5 מיליארד שקלים הם סכום נמוך בהשוואה לתקציב הממשלה".

גם פרופ' אלמוג-בר וגם ברקאי מצביעים על כך שבישראל התרומה התאגידית נמוכה יחסית למקובל בעולם, והעמותות מתבססות יותר על תרומות של משקי בית. אף שהתגובות ברשתות התייחסו לעולם ההייטק כמקשה אחת, הביקורת שהביעה אלטשולר נוגעת בעיקר לרובד קטן יחסית של תורמי העל, "אנשים בעל הון ניכר", כפי שמגדירה אותם פרופ' אלמוג-בר.

פרופ׳ מיכל אלמוג-בר, ראש המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית. "הפילנתרופיה החדשה מוכוונת הוצאה ויעילות" (צילום: אלבום פרטי)

"הם בין 6 ל-10 מהתרומות, אבל כנראה המשקל הסגולי שלהם גדול יותר", היא אומרת. "הם מרושתים, הרבה פעמים קשורים לממשלה, וארגון או עמותה שרוצים ליווי לאורך זמן, הם אופציה הרבה יותר פשוטה עבודה".

לדבריה, החל משנת 2000, הם החלו לעשות את ההבחנה בין פילנתרופיה ישנה לחדשה.

במה הן שונות?
"הפילנתרופיה החדשה אסטרטגית יותר, לפי פרקטיקות וערכים מהמגזר העסקי. היא מוכוונת הוצאה ויעילות, מחפשת תשומות גבוהות להשקעה, מתבססת על מדידות וביצועים, רציונלית יותר ופחות רומנטית ולאומית.

"ברמה המושגית מתייחסים פחות לתרומה, ויותר להשקעה. מרואיין באחד המחקרים שעשינו אמר לנו, 'אנחנו הסיכה שצריכה לעצבן את הפיל', שהוא בעצם הממשלה. הם תופסים את עצמם כמשפיעים על מדיניות. זו גם הסיבה שמדברים במונחים של אקזיטים, לא רוצים להישאר לנצח. בשונה מהפילנתרופיה המסורתית, מתכננים נקודת יציאה מראש".

יש הבדל במניע לתרומה?
"המניע הבסיסי של רצון לתרום, להחזיר לחברה שגדלת בה, תחושת אחריות על החברה, נשאר כפי שהיה. כך גם מניעים תועלתניים, הרצון למיצוב עסקי, ליצור סביבת פעילות וכו'. נוסף על אלה, יש יותר כעס על המדינה שלא עושה מספיק, דברים שלא היית שומע פעם. תורמים לחברה, לא למדינה, והמניע הציוני פחות מרכזי.

"התורמים החדשים רואים את עצמם יותר חלק מהחברה הישראלית, ופחות מי שבא להציל את הנזקקים. הרבה מהם עשו את ההון בעצמם, הם שירתו בצבא ועברו במערכת החינוך, וזה מוסיף נדבך שונה מהתורמים הוותיקים".

"ההייטקיסטים מדברים בשפה עסקית, אבל המודעות החברתית שלהם לא פחותה"

המנטליות הזאת לא מקפחת מטרות מיידיות יותר, כמו מזון לנזקקים או טיפולים רפואיים?
"בתחומים האלה נכנס שחקן נוסף של 'קראוד סורסינג' דרך הרשתות החברתיות. תורמים פחות עוסקים בזה כיום, אף שבתקופת הקורונה, שבה התרומות בישראל גדלו לעומת התרומות מארצות הברית שפחתו, זה בהחלט קרה. מענה לנזקקות מיידית רואים יותר בחברה הערבית והחרדית. קרנות גדולות פחות עוסקות בזה".

אז הם תורמים פחות?
"אני לא מכירה תשובה לזה בנתונים, ואני חושבת שיהיה קשה מאוד לבחון את זה. מההתרשמות האישית שלי, אני רואה עשייה ופעילות חברתית משמעותית של מתעשרי ההייטק. יש להם מודעות חברתית גדולה, בשונה מהעמיתים שלהם בארצות הברית. הייתה היענות גדולה, לדוגמה, למיזם 1.8, שמעודד אנשי הייטק לתרום 1.8% מהאופציות שלהם.

"זו פילנתרופיה שפועלת אחרת. הם רוצים לדלג על ביורוקרטיות ומדברים בשפה עסקית. אני לא חושבת שהמודעות החברתית שלהם פחותה".

ברקאי אומר: "בסופו של דבר, לנהל עמותה זה מקצוע. לא תמיד נותנים לזה את הכבוד הראוי. מגיע אדם שהצליח מאוד בתחומים אחרים, ונפגש עם ארגון שנראה לו קצת דומה, ואז הוא אומר 'למה אתם עושים ככה'. לוקח זמן לתובנה להבשיל, שעם כל הכסף שלי, אני לא יודע יותר טוב מהארגונים".