"חופש הביטוי הוא אבן היסוד של דמוקרטיה מתפקדת, וטוויטר היא כיכר העיר הדיגיטלית, שבה מתקיימים דיונים חיוניים לעתיד האנושות", כתב אתמול (שני) המיליארדר אילון מאסק בהודעה על השלמת העסקה לרכישת הרשת החברתית. אלא שעצם המהלך מוכיח את ההפך: כיכר העיר היא נכס ציבורי, בעוד טוויטר היא חברה פרטית, שתהיה נתונה בקרוב לגחמותיו של אדם אחד.
רבים תוהים למה שילם האיש העשיר בעולם 44 מיליארד דולר על רשת חברתית שבשנה האחרונה הפסידה 221 מיליון דולר, וקשה לראות אותה הופכת למכונת רווחים. יש הרואים בכך החלטה כלכלית של פיזור סיכונים, מאחר שהונו האדיר נובע בעיקר מהמניות שהוא מחזיק בחברות שהקים, טסלה וספייס-אקס, אבל מאסק עצמו מדבר על ההחלטה במושגים ערכיים.
לדבריו, הוא מתכוון להפוך את החברה לפרטית ולמחוק אותה ממסחר בבורסה, מה שיקל עליו לעשות שינויים בלי להתחשב בדעת המשקיעים. מלבד התוספת של כפתור העריכה, שיאפשר לשנות ציוצים, מאסק אמר שהוא מעוניין להפוך את האלגוריתם לשקוף, כך שהציבור יידע מה מרכיב את הפיד שלו, ובעיקר לשנות את מדיניות חופש הביטוי ברשת.
את דעתו על חופש הביטוי ביטא מאסק בצורה גרוטסקית למדי בימים האחרונים. אחרי ציוץ שמשווה בין תמונה של המיליארדר ביל גייטס לאימוג'י של גבר בהריון, שמלווה בכיתוב בוטה במיוחד, הוסיף המיליארדר תמונה של גברים בגלימות שחורות וכתב: "מועצת הצללים של האיסורים בוחנת את הציוץ". גם בהזדמנויות אחרות הוא הביע יחס מתירני במיוחד לחופש הביטוי, מה שמחזק את ההערכות שלפיהן ירחיב את מדיניות הצנזורה של הרשת.
shadow ban council reviewing tweet … pic.twitter.com/cawjtwc7CW
— Elon Musk (@elonmusk) April 23, 2022
שאלת חופש הביטוי ברשתות החברתיות עלתה לכותרות בעקבות הרחקתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טרמאפ, שגישתו לטוויטר ופייסבוק נחסמה סביב המאורעות בגבעת הקפיטול בינואר שעבר. טוויטר פרסמה הצהרה קצרה עם נימוקים להחלטה, אבל לא נתנה לטראמפ הזדמנות להגיב לטענות לפני שסגרה לצמיתות את חשבון הטוויטר המפורסם בעולם.
אפשר להתווכח על השאלה אם ראוי שחשבון הטוויטר של טראמפ, שקרא לא לקבל את תוצאות הבחירות וליבה את הההמון שפרץ לגבעת הקפיטול, צריך להמשיך להתקיים. אבל גם למי שמשוכנע שההחלטה מוצדקת, קשה יותר יהיה להגן על הדרך שבה היא נעשתה: בלי דיון, בלי יכולת של ממש לערער, בלי שקיפות ובלי תאריך תפוגה.
אירוע זה מדגים את הבעייתיות של טוויטר. אף שהיא נראית כמו כיכר עיר או מרחב ציבורי, היא בסופו של דבר מרחב פרטי לחלוטין. המשתמש ברשת יכול להרגיש שהוא עומד צועק בכיכר העיר, אבל במקרה הטוב הוא עומד באזור ההסעדה בקניון, ובכל רגע יכולים המאבטחים לבקש ממנו לצאת החוצה. גרוע יותר: כפי שקרה לטראמפ, כל זכר מהרשת יכול להימחק אחרי ההשעיה.
ההבטחה של מאסק למדיניות רופפת יותר של פיקוח לא מתקנת את הבעיה. עצם העניין הוא לא איפה נמתח הקו ביחס לחופש הביטוי, אלא מי מותח אותו ובאיזה אופן. פתיחת האפשרות להתבטאויות גזעניות או אלימות ברשת לא מעידה על חופש גדול יותר, ואולי אפילו להפך.
מאסק החליט להפוך את החברה לפרטית כדי לבצע את השינויים בהם הוא מעוניין, כך שבמקום להיות תלויים בדירקטוריון ובדעת הקהל של שוק ההון, הרשת תהיה תלויה מעכשיו ברצונותיו של אדם אחד. כך גם המידע שעולה לרשת, הציוצים, התמונות והקבצים. למרות תמיכתו בזכויות דמוקרטיות, להתאגדות עובדיו דווקא התנגד.
ב-2016 נעשה ניסיון לשנות את המשוואה. יוזמת "לקנות את טוויטר" (#BuyTwitter#), שזכתה לתמיכה של חלק מבעלי המניות, הציעה שהחברה תבחן אפשרויות לשנות את הבעלות עליה לדמוקרטית יותר. כדוגמה הם הביאו גופים אחרים בבעלות הציבור, כמו סוכנות הידיעות AP, שנמצאת בבעלות המנויים שלה. ההצעה עלתה להצבעה בפגישת בעלי המניות ב-2017, וזכתה לתמיכה של 5%.
תהליך דמוקרטיזציה לרשתות חברתיות בשווי מאות מיליארדי דולרים נראה דבר מופרך. עם זאת, קשה להפריז בחשיבות העובדה שבמות השיח המשמעותיות ביותר בעולם הן מרחב פרטי.
בטוויטר יש 217 מיליון משתמשים פעילים באופן יומיומי, אבל כוחה הסגולי בשיח גדול יותר. במקום לשאול מה אילון מאסק יותיר לעשות בכיכר העיר, כדאי לשאול למי שייכת הכיכר.
