כשיום הזיכרון לשואה והגבורה נמצא בפתח ועשרות אלפי אזרחים ותיקים חסרי דיור עדיין ממתינים לדיור ציבורי, קשה לא להשתמש במילה 'בושה' על היחס של ממשלות ישראל לדורותיהן לניצולי השואה ופליטי השואה בפרט, ולאזרחים ותיקים בכלל.

אלפי קשישים ניצולי שואה ועשרות אלפי פליטי שואה חיים בישראל בעוני מחפיר. ממשלות ישראל, שמתעלמות באופן עקבי מהעוני ומהעניים בחברה הישראלית, מתעלמות גם מאותם אנשים ששרדו את התופת.

ממשלת 'השינוי' היא לא יוצאת דופן בחוסר הנכונות להתמודד עם המצוקות הקשות בחברה הישראלית. הממשלה הנוכחית מסרבת לייצר תכנית שיקום לדיור הציבורי, ובכך מפקירה מאות אלפי משפחות ואנשים חסרי דירה לחיים בעוני – ניצולי ופליטי השואה, נכים, קשישים, אימהות חד הוריות וילדים.

לפי הנתונים שבידי פורום הדיור הציבורי, מעל 4,000 ניצולי שואה זכאים ממתינים לדיור ציבורי, ועוד אלפי פליטי שואה זכאים שממתינים גם הם לקורת גג בטוחה ויציבה.

במקום לספק לניצולים שעדיין בחיים את קורת הגג שתעניק להם סוף סוף את התחושה של בית, מסתפקים מקבלי ההחלטות כל שנה בטקסים ובצקצוקי לשון על המחויבות לזכור והמחויבות לסייע להם. אבל כשנגמרים הטקסים מתפוגגות ההבטחות, וחוזרת ההתנהלות הצינית כלפיהם. חלק מפליטי השואה והניצולים האלה ממתינים לדירה עוד משנות ה-90, ואם הממשלה לא תפעל במהירות, הם עלולים לסיים את חייהם כשהם עדיין ממתינים.

מעבר לחוסר הנכונות לטפל במחסור האדיר בדירות בדיור ציבורי, אנחנו בפורום הדיור הציבורי עדים גם להתנהלות רשלנית כלפי דיירים-ניצולים שכבר חיים בדירות בדיור הציבורי. הדירות במצב מחפיר, שבמקרים רבים אינו ראוי למגורי אדם, ולעיתים אף מהווה סכנה ממשית ומיידית לדיירים. עובש, רטיבות, קירות מתקלפים וקורסים, חלונות שבורים, ביוב זורם, אלו רק חלק מהמפגעים שאנחנו רואים יום יום בדירות הציבוריות, והחברות המשכנות, בגיבוי משרד השיכון, מתעלמות ומסרבות לפעול כדי לתקן את המפגעים.

במקרים רבים מאוד, הדירה הציבורית גם אינה מותאמת למצב הדיירים. דירות רבות שבהן חיים אותם ניצולים אינן מונגשות. לא פעם ולא פעמיים נתקלנו בקשישים ובנכים שאינם יכולים לצאת מהבית, בגלל שמשרד השיכון והחברות המשכנות מסרבות להנגיש להם את הדירה. יחד איתם נאלצנו לנהל מלחמה ציבורית ומשפטית כדי שיקבלו את הזכות המינימלית לחיות בדירה מונגשת.

ועדת אללוף למלחמה בעוני מצאה שמשפחה ענייה מוציאה 61% מהכנסתה החופשית על דיור, ושדיור ציבורי יכול לחלץ מעוני: 40% ממקבלי הדיור הציבורי לא נזקקו לשירותי הרווחה כלל. לאור נתונים אלו והמצב הקשה של הדיור הציבורי, דווקא לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חשוב לאתגר את הממלכתיות המזויפת של מקבלי ההחלטות, ולשאול את משרד השיכון ומשרד האוצר: האם ניצולי השואה ופליטי השואה בפרט, והאנשים החיים בעוני בכלל, לא ראויים לזכות הבסיסית של בית יציב כמו כל אדם אחר? איך ייתכן שממשלת ישראל, כבר למעלה משני עשורים, לא לוקחת בחשבון את הסיוע בדיור לאנשים אלה באף אחת מתוכניות הדיור שמפורסמות על ידי הממשלה?

דני גיגי הוא מנכ"ל פורום הדיור הציבורי