התלמידים שיסיימו השנה את כיתה י"ב יהיו השנתון הראשון מזה כ-30 שנה שלא יוצא למסע לפולין בעקבות השואה, עקב הגבלות הקורונה. מנהלי בתי ספר ומחנכים בתיכונים ברחבי הארץ נדרשו למצוא חלופות בארץ לפעילות השיא של זיכרון השואה, שעד פרוץ מגפת הקורונה השתתפו בה כעשרת אלפים תלמידים מדי שנה.

החלופה המרכזית שפיתח משרד החינוך היא מסע 'משואה לתקומה' בארץ, שכולל ביקורים במוזיאונים ואתרי מורשת כמו יד ושם, בית לוחמי הגטאות ומחנה המעפילים בעתלית. משרד החינוך לא סיפק ל'דבר' נתונים מדויקים על מספר בתי הספר שערכו מסע בארץ בשנתיים האחרונות, אך ככל הנראה מדובר על עשרות.

אחד מאותם בתי ספר הוא בית הספר האזורי במועצה האזורית מגידו. "אני מאמינה במסעות לפולין, אבל יודעת שאפשר לעשות מסעות משמעותיים גם בארץ", אומרת ל'דבר' שולה גיא, מורה להיסטוריה ורכזת המסעות לפולין בבית הספר. המסע כלל שלושה ימים רצופים, ועוד מספר ימים מרוכזים, והוא הודרך על ידי מדריכים ממרכז ההדרכה 'המעורר', שאיתו בית הספר ערך את המסע לפולין בשנים האחרונות.

מלבד הביקורים באתרי המורשת, בבית הספר בחרו לסיים את המסע באתר הנצחה שנמצא בשטחי המועצה האזורית: טקס הסיום שלו נערך ביער ווסטרויל, שהוקם לזכרה של מחתרת שהורכבה מיהודים והולנדים ועסקה בהברחת בני נוער יהודים מהולנד בזמן המלחמה. חלק נוסף במסע הוא פעילות התנדבותית בארגוני סיוע לניצולי שואה בחיפה.

"היתרון המשמעותי למסע בארץ הוא העמקת הקשר בין מה שהיה בשואה לבין מה שמתקיים פה", אומרת גיא, "אם זה הביקור ביער שנמצא בתחומי המועצה שלנו, או עם ניצולי השואה שכבר לא יכולים לנסוע איתנו לפולין".

היא מספרת שהציפייה של התלמידים להשתתף במסע לפולין הקשתה עליהם להתחבר למסע בישראל. "בהתחלה זה היה להם קשה. למסעות יש מסורת נכבדת בבית הספר, והם שמעו מהאחים שלהם כמה זה משמעותי. אבל ברגע שהם שחררו, הם חוו מסע משמעותי". בסופו של דבר, מספר המשתתפים במסע בארץ היה שני שליש מהשכבה, בדומה ליוצאים למסע לפולין.

משרד החינוך לא מכסה את כל העלויות

קיום המסע בארץ נתקל באתגרים כלכליים ובירוקרטיים: המסע ממומן על ידי משרד החינוך כטיול שנתי רגיל, אך המימון אינו מספיק עקב העלות הגבוהה של הכניסה לאתרי מורשת. המשמעות היא שההורים והתלמידים נדרשים לכסות את ההפרש. אמנם גם המסע לפולין ממומן ברובו על ידי ההורים ואינו מגיע מתקציב הפעילות הרגילה של בית הספר, אך המסע בארץ מפספס את ההזדמנות להיות חלופה לכך. קושי נוסף הוא שרוב מהמדריכים שמוסמכים להדריך מסעות לפולין אינם יכולים להדריך את המסע בארץ, מכיוון שהדרכת סיורים וטיולים בישראל דורשת תעודת מדריך טיולים של משרד החינוך.

סיור מציאות מדומה באושוויץ

גם בבית ספר המקצועי עמל רמת דוד שבעמק יזרעאל נדרשו למצוא חלופה למסע המסורתי לפולין. היא נמצאה בדמות פעילות שפותחה בשנים האחרונות: סיור עם משקפי מציאות מדומה (VR) במחנה ההשמדה אושוויץ, שיזמה חברת 'אולפני רקורד'. הפעילות כוללת 'סיור' מודרך בן 65 דקות, שמתחיל בקהילה היהודית בקראקוב וממשיך במחנה ההשמדה שהוקם בסמוך אליה.

"אני חושבת שזו פעילות שחובה לעשות, בלי שום קשר לשאלה אם יש מסע או לא", אומרת מוניק יפרח, הרכזת החברתית של בית הספר, "בית הספר שלנו מורכב מכלל החברה הישראלית, יהודים, מוסלמים, נוצרים, ויהודים ממוצאים שונים, יוצאי ברית המועצות, אתיופיה ועוד. בגלל שעבור רובם סיפור השואה הוא רחוק, נדרש חיבור רגשי, והסיור הזה נותן אותו ובגדול".

פעילויות נוספות שנערכו לשכבות אחרות בבית הספר הן 'חדר בריחה' מקוון שמספר את סיפורה של יהדות ליטא, וביקור אצל ניצול השואה אפרים וולדנדר, שהתנדב בבית הספר שלושים שנה וכיום שוהה בבית אבות סיעודי.

מבחינת יפרח, היתרון של פעילות בארץ הוא מתן אפשרות לכל תלמידי השכבה לקחת בה חלק. "למסע לפולין היו יוצאים בכל שנה כשליש מתלמידי השכבה, מכיון שהוא כולל הכנה רגשית וערכית שלא כל תלמיד יכול לעמוד בה. לכן מבחינתי, גם כאשר המסעות יחזרו, אני ארצה לקיים פעילות אחת בארץ שבה כל השכבה תשתתף".