בשבועות האחרונים אני מסתובב עם אמא שלי בתל אביב, והיא – לצערי על כסא גלגלים. עם כל המאבקים למען נגישות, בסיטואציה כזו פתאום מבינים שחמישה סנטימטרים זה המון. פתאום מבינים שמדינת ישראל המתקדמת והנאורה, פשוט לא נגישה לכסאות גלגלים!

מה זה בכלל נגישות?

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תוקן בשנת 2005, והוא מגדיר נגישות כך: "אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או מופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקניהם והשתתפות בתוכנית ובפעילויות המתקיימות בהם, והכול באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי." נגישות היא בעצם האפשרות של אדם עם מוגבלות לחיות: לגלוש באינטרנט; ללכת לקניות; לצאת לטיול או ללכת לבית ספר.

החוק גם קובע את החובה להנגיש כל מקום שניתן בו שירות לציבור לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות. לדוגמה, כל בניין שניתן בו שירות לציבור: משרדי ממשלה, בתי משפט, בתי עסק כמו בתי קולנוע, מסעדות, פארקים ובתי מלון, בתי ספר, אתרי אינטרנט, מופעים ועוד – חייבים להנגיש את השירות שניתן במקום, למבנים, לתשתיות ולסביבת הבניין.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

למה? בכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לקבל שירות באופן שוויוני, מכובד ועצמאי, יחד עם כלל הציבור.

עד כאן – החוק. התיאוריה. אבל כשמסתובבים עם כסא גלגלים מבינים שהמדרכות בישראל משוקעות. אבל הן משוקעות עבור עגלות ילדים. לא עבור כסאות גלגלים של נכים.

מציאות משובשת

אבל לצערי הרב, רוב המדרכות – ותאמינו לי חרשתי את כל תל אביב – פשוט לא מתאימות לאנשים עם כסאות גלגלים! הירידה לכביש במעברי חצייה משובשים. יש בהם הפרשי גבהים של 5 סנטימטרים במקרה הטוב. החיבור בין המדרכה לכביש משובש, יש בורות במדרכות ומרצפות בולטות או בגבהים שונים. כל אלה הם סיוט עבור כסאות גלגלים ועבור עיוורים.

כסאות גלגלים פשוט נתקעים שם. או מתהפכים. או פשוט לא מצליחים לעבור!

נכון. כולנו מדברים כל הזמן על החשיבות של הנגישות. יש אפילו חוק, כמו שכתבתי למעלה. נגישות היא דבר קריטי עבור אנשים עם מוגבלות. אבל מה אנחנו – שהולכים על 2 רגליים – בכלל מבינים מה זה 5 סנטימטר?!

על מנת שתוכלו להבין את המשמעות, אמחיש לכם:

תתארו לכם (הבנים שבחבורה), שתהיו חייבים לצעוד לכל מקום עם עקבים בגובה 5 ס״מ. או 10 ס"מ.

תארו לעצמכן שיחייבו אתכן ללכת עם עקבים גבוהים מידי. או עם עקבים בגובה שונה.

שתהיו חייבים להרכיב משקפיים עם צילינדרים תמיד ולכל מקום, אתם כמובן תוכלו לבחור לא לצאת מהבית.

תארו לעצמכם שתהיו חייבים ללכת ברחוב עם נעל אחת בלבד.

נראה אתכם מתמודדים עם זה. אני מהמר שתעדיפו להישאר בבית. זה בדיוק מה שקורה לנכה שצריך לצאת לבנק או לסרט, או סבתם לשלם חשבון באתר אינטרנט לא נגיש. הוא פשוט לא יכול לעשות את זה!

חברה בריאה

ולכל אלה שזה לא מזיז להם, כדאי לכם ולכן לדעת שכסאות גלגלים זה לא רק עניין של שיתוק מוחין, או של נכים או של ניוון שרירים. זה דבר שמגיע אלינו, אל ההורים שלנו או אל הילדים שלנו – בלי שנתכנן את זה. בלי שניוולד נכים. זה קורה במהלך החיים.

מוגבלות – כדאי שתדעו – היא דבר נרכש. כולנו עם מוגבלות בפוטנציה. כדאי שתקראו טוב טוב את הסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך לפני כחצי שנה בערך, לפיו 14% מהאנשים מעל גיל 20 בישראל הם עם מוגבלות תפקודית חמורה.

ומה קורה בגילאים מבוגרים? 40% מהאנשים בישראל מעל גיל 60 הם עם מוגבלות תפקודית חמורה. כלומר – זה יכול לקרות לכולנו.

אז גם בכדי שנהיה חברה בריאה. גם מתוך דאגה לאנשים עם מוגבלות. וגם מתוך דאגה לעתידנו כשניקלע לסיטואציה כזו: בואו נילחם למען נגישות!

הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.