״אני בכלל לא אוהב את הים", אומר איליה רובינוב. מפתיע, בהתחשב בכך שהוא מנהל את יחידת מצוקי החוף ושוברי הגלים בעיריית תל אביב-יפו. "גם היום אני לא איש של ים. ועדיין יש לילות שאני פשוט לא ישן, מפחד שמשהו יקרה".

רובינוב, נשוי ואב לשניים מבת ים, נולד בטורקמיניסטן לפני 64 שנים, ובגיל 32 עלה לישראל. מדי בוקר הוא מגיע למשרד שלו בעירייה – הוא אוהב מאוד את מרכז הבקרה – אבל את רוב יומו הוא עושה בשטח. "אני אוהב להסתכל במצלמות, ולהיות בשטח ולראות את הפער", הוא אומר. בין לבין, הוא נפגש לקפה עם קבלני הביצוע שהוא עובד איתם, בתחנת הדלק בכניסה לבסיס הנטוש ליד החוף.

איליה רובינוב בשטח. "אני אוהב להסתכל במצלמות, ולהיות בשטח ולראות את הפער" (צילום: יעל אלנתן)

עשרות קילומטרים של מצוקי כורכר פרושים לאורך חופי הים של ישראל. בתל אביב הם פרושים מיפו בדרום עד הרצליה בצפון. הגבוה בהם הוא 40 מטר מעל פני הים.  ״מצוק הים שונה מהמצוקים הגבוהים של היבשה", הוא מסביר. "מצוק הים פריך ונאבק כל הזמן עם הכוח של הים והרוחות. כשמגיע גל גבוה, הוא נוגס בחלק התחתון של המצוק, הקרקע גולשת למטה והמצוק קורס".

מלבד הגלים והרוחות, גם הגשמים פוגעים במצוקים. "הגשם מחפש לאן לחלחל ומנמיך את המצוק", אומר רובינוב. "אלו תהליכים של המון שנים, ואתה לא יכול להילחם נגד הטבע, כי תפסיד. צריך להבין את זה ולעבוד עם זה״.

מצוק ברצועת החוף בתל אביב. "מצוק הים פריך ונאבק כל הזמן עם הכוח של הים, הרוחות והגשמים" (צילום: יעל אלנתן)

"אתה לא יכול למנוע מאנשים את הים"

בראש סדר העדיפויות שלו בטיחות האזרחים. "אתה לא יכול למנוע מאנשים את הים", הוא אומר. "גם כשהמצוק סגור, אנשים נכנסים. במיוחד בקורונה, אנשים צמאים לצאת לטייל. הם עוברים גדרות, מטפסים על שוברי הגלים. אם אי אפשר למנוע, צריך להנגיש".

הוא העובד היחיד בעירייה שעוסק בתחום, לדבריו: "כל השאר מגיעים מחוץ לארץ. בכל הארץ יש אולי חמישה יועצים ימיים. בישראל יש שני נמלים, וגם אותם הסינים בונים. המתכננים שלנו מקבלים את השאריות".

חוף מגודר בתל אביב. "אנשים עוברים גדרות, מטפסים על שוברי הגלים, ואם אי אפשר למנוע, צריך להנגיש" (צילום: יעל אלנתן)

את שובר הגלים החדש בתל אביב הוא מתכנן ובונה עם יועצים מצרפת. "יש להם ניסיון. הם בונים כל הזמן ומאוד מתחדשים בתחום. שוברי גלים שלא מתוכננים כהלכה, יוצרים סחף של חול, וזה נהיה כמו טיילת. אז אם זו טיילת, אתה צריך להבטיח שאנשים לא יפלו. אני חייב לשים מעקות, ובסביבה ימית זה אתגר כי יש קורוזיה. כל התכנון מלווה בדילמות״.

באילו עוד דילמות אתה נתקל?
״גולשי הגלים לא רוצים שאני אבנה בים. אני האויב מספר אחת שלהם. בכל מצב של הים יש ספורט. אם אני בונה שובר גלים, אז זה ייתן מקום לגולשי סאפ. גם השחיינים ייהנו מזה. יש פה פשרה, זה כמו עם הטבע, אתה לא יכול להגיד זה לא וזה כן״.

אז איך שומרים גם על הצוקים וגם על המבקרים בחוף?
״טיפול נכון במצוק דורש למלא את השיפוע, או לקטום ולמתן אותו. אפשר לשים מסלעה, משהו כבד וקבוע אבל גם דינמי. הסלעים סופגים את האנרגיה של הגל שעובר אותה, אבל לא מושך את החול, וככה המצוק נשאר. גם שוברי גלים הם מצבור אבנים שמסודרות כך שהן סופגות את האנרגיה של הגלים״.

למה לא לבנות קיר?
"כי זה יהרוס את כל היופי של החוף. בניית קיר אנכי גורמת להתזת מים ולוקחת חול. אפשר לבנות קיר שבסופו יש עיקול. עדיין אין פתרון כזה בארץ, אבל אני אבנה כזה. בחוף יפו למשל, הטיפול היה אדריכלי ולא הנדסי. בנו את הקיר הפוך, בכיוון שמזמין את הגל אליו. אם אתה הופך את הכיוון של הקיר, אתה מחזיר את הגל״.

מה עושים עם הגשם?
"ההתחממות הגלובלית גורמת לעלייה בכמות הגשם, ואין מה לעשות עם זה. צריך להוביל את הגשם למקום שרוצים, בדרך בטוחה. ביפו סידרתי את כיווני המים, את השיפוע, את המסלעה, כך שימנעו סחף. אני עובד עם הטבע. צריך להשקיע בזה מחשבה. אני מביא יועץ קרקע ועושה ניסוי וטעייה עד שמצליחים".

האח החשמלאי ומדפסת התלת-ממד

את התפיסה החדשנית של רובינוב רואים במודל שהוא בנה. ״אח שלי חשמלאי", הוא אומר. "יחד איתו בניתי מתקן שמדמה גלים. במדפסת תלת-ממד הדפסנו חלקים של קיר שמצד אחד הוא ישר ומהצד השני הוא משופע".

רובינוב והמודל שבנה עם אחיו. "יש בארץ מהנדסים שמבינים בקונסטרוקציות ים, אבל הם לא מכירים את המהות של הים" (צילום: יעל אלנתן)

 מאיפה ההשראה למודל?
"בשיטות לחימה קדומות היית מושך את האויב בתחבולה ואז מפיל אותו. אותו הדבר פה. בסך הכול זה מודל מאוד פשוט. אתה משקיע קצת וזה עובד. האנגלים בנו את זה לפני הרבה שנים״.

יש שיטות נוספות שמיושמות בעולם לבלימת אנרגיית הים, אבל לדבריו, קודם צריך לחשוב על חיי האדם: "יש למשל שיטה של הצבת קובייה עם חורים. כשהגל נכנס אליה, היא סופגת את האנרגיה. אבל אני לא הסכמתי לשיטה הזאת".

למה?
"כי אם ילד שוחה לידה, הקובייה יכולה לשאוב אותו״. 

"בשוק הפרטי הייתי מרוויח יותר"

אתה אוהב את העבודה?
״כן. מעניין לי, מאתגר לי, ואני מתכוון להמשיך בעבודה הזאת כמה שיתנו לי. אני מאוד אוהב חדשנות. בשוק הפרטי הייתי מרוויח יותר, אבל כאן יש לי הזדמנות ליצירתיות".

ובכל זאת, פורסם לא פעם שבישראל לא משקיעים מספיק בנושא.
"נכון. אני לא יכול לעבוד פה סולו. צריך צוות גדול. יש לי ממשקים עם אוניברסיטת תל אביב. יש לי פה מכ"ם של מכון החקר הימי בטכניון, ובאוניברסיטת תל אביב מוציאים את הנתונים ומעבדים אותם.

"מ-1994 יש רק שני מצופים שמודדים את גובה הגלים, באשדוד ובחיפה. המצופים הם של חברת נמלי ישראל, ומי שמתחזק אותם הוא מכון החקר הימי בטכניון. כדי לעשות מודלים ימיים, צריך להיות מדויק. לקנות מדידות גלים זה יקר מאוד".

מה הבעיה בתחום הנדסת הים בישראל?
"יש בארץ מהנדסים שמבינים בקונסטרוקציות ים, אבל הם לא מכירים את המהות של הים. אין בארץ מספיק אנשים שלומדים את זה. מתוך הניסיון שלי, הים הוא עולם שלם. אתה חייב להכיר את הגלים, הזרמים, הסעת חול. לכל דבר יש ידע, והבעיה שלנו היא שאין לנו מחקרים כאלה".

להבטיח את שלום המבקרים בלי לפגוע בטבע

 בסופי שבוע נמנע רובינוב מלהגיע לחוף הים. "זה כמו לבוא למקום העבודה", הוא אומר. "כדי ליהנות מהים אני צריך לנסוע לים אחר, מקום בלי מצוקים. אנשים באים הנה ליהנות, ואתה לעבוד. פעם הייתי שוחה, אפילו כמעט טבעתי פעמיים. אני הכי אוהב את הים כשהוא סוער, כשמרגישים את העוצמה שלו ומבינים עד כמה הוא מסוכן. כשהים סוער אני בודק את כל הטעויות שלי".

אחת המשימות האהובות עליו היא הנחיית סיורים למחלקות העירייה. ״קחי לדוגמה אנשים במחלקת ארנונה", הוא אומר, "הם לא יוצאים מהמשרד בדרך כלל. אז נחמד לקרב אותם לחזון ולפיתוח של המפגש בין הצוק לים".

בעתיד הוא מתכנן לבנות מרכז מבקרים שיהיה מוקד משיכה לסיורים ולמחקרים. "מגיעות לכאן הרבה חברות ללמוד, להכיר ולעבוד עם העירייה", הוא מתגאה. "יש לנו תקציב ואנחנו מוכנים להשקיע בחדשנות".

בימים אלה הוא עובד על בניית הטיילת על המצוקים הצפוניים, בין חוף תל ברוך להרצליה: "בהמשך תוקם פה שכונה חדשה עם פארק במרחק של 300 מטרים מהצוק". הוא נדרש לשקול את כל ההיבטים של המפגש בין הים ליבשה. ״יש פה השקפות מנוגדות: מצד אחד הירוקים אומרים שסופו של מצוק הוא להיהרס, וכל תיקון שלו הוא פגיעה הטבע. אבל כשיש קריסה של המצוק ואנשים עוברים פה, זה מסוכן, ומחובתי להתריע. אם מחר חס וחלילה מישהו נופל – מי אחראי על זה? מי ייתן דין וחשבון?"

בהמשך, תיבנה בצפון העיר שכונה של 17 אלף יחידות דיור חדשות. "תכפילי את זה בשלושה אנשים לבית, וזה 51 אלף תושבים. זו עוד עיר. האנשים ירצו לצאת לטייל, ואני כאחראי על המצוק לא יכול להרשות לעצמי שאנשים לא יטיילו פה".

היו אירועים מסוכנים במשמרת שלך?
"ביפו הייתה לי גלישת קרקע, ולא תמיד מטפלים. אני צריך להבטיח את יציבות המדרון. זה מדאיג אותי ואני אחראי על זה. בבת ים הייתה קריסה ואנשים בחקירות עד היום״.

 מה עושים במצב כזה?
"עד עכשיו המצוק היה סגור מלמעלה ומלמטה בגדרות תיל. אבל לאט-לאט התחלנו להוריד גדרות כי טיפלנו בסכנות נפילה. זה יהיה מקום נהדר לטייל בו בעתיד״.