אם אחד במאי התחיל כמאבק על שעות העבודה, ונמשך על זכותם של עובדים להתאגד, כיום הוא מקבל גוון חדש. אמנם המאבק על זכות ההתאגדות בעינו עומד, ורק בחודשיים האחרונים נחשף העולם למאבקם הצודק של עובדי אמזון בדרישתם להתאגד, לצד זה מתפתח מאבק עובדים מודרני בשוק מודרני, טכנולוגי וגלובלי. מדובר במאבק על זכותם של העובדים ליהנות מפירות ההון שרוכש חברות ועסקים באופן תדיר, לעתים אפילו על ידי בעלויות זרות ובינלאומיות.
התאוששות השווקים לאחר משבר הקורונה, בעוד הכלכלה הישראלית נחלצת מההאטה וחוזרת לצמוח, אף מביאה עמה למהלכי מכירה משמעותיים של חברות גדולות במשק, כמו פרטנר, וגם העברת בעלויות בשוק הפיננסים ורכישות בשוק הביטוח.
העסקאות האלה מאתגרות מחדש את יחסי העבודה. בעוד אנחנו שומעים על חלוקת דיבידנדים לבעלי מניות או מצנח זהב במקרה של החלפת בכירים, ניכר שהתמורה לעובדים בעסקאות מכירה עדיין לא מובטחת.
זאת, אף שבמסגרת העסקה לא עוברים רק נכסים פיזיים, אלא בעיקר הון אנושי, עתיר ידע וניסיון, שיש לו חלק משמעותי בהצלחת החברה שעוברת בעלים ובבניית המוניטין שלה. מכאן שבכל עסקת מכירה, גם המומחיות והמקצועיות של העובדים חייבת לבוא לידי ביטוי בצורת תגמולים לעובדים על השבחת החברה עד לכדאיות מכירה.
המציאות החדשה בשוק הגלובלי של היום מלמדת שהצמיחה במשק הישראלי עדיין לא מתכתבת בהלימה אחת עם שוק העבודה בענפים הללו. בתקופת הקורונה, לשם הדוגמה, נדרשו העובדים "לתת כתף" ו"לגלות סולידריות" כתוצאה מההאטה במשק.
לא היה זה מובן מאליו שעובד יתגייס בשיא המגפה ויעבוד מהבית, ובכך יתרום לחוסנו של המעסיק בימים של אי-ודאות. לא היה זה ברור שעובדים יימנעו מעיצומים או שביתות על רקע שינויים בתנאי העסקה שנבעו ממציאות המגפה. אבל בעידן החדש, העובדים רואים עצמם כבעלי אחריות מלאה לחברה שבה הם עובדים, ולא יפעלו נגדה בעת משבר.
את אותה אחריות ושותפות רואים העובדים גם במקרה של מכירת החברה. הצלחה של חברה היא סך כל חלקיה, לא רק של הבעלים וההנהלה. היא של כל שדרת ההון האנושי שמרכיב את החברה. העובדים הם אלה שהביאו אותה להישג, לא המשרדים ולא התשתיות. אבל איכשהו, הכתף שנתנו העובדים בזמן משבר, האחריות והסולידריות שגילו, לא הופכת אותם אוטומטית לזכאים ליהנות מפרי עמלם או לחתיכה מעוגת הניצחון.
השותפות הזו, שהיא שותפות מהותית, לא יכולה להיות עניין של נוחות מצד המעסיק. שותפות מהותית היא דרך. הרעיון שמאחוריה הוא כלים שלובים, גם אם הערכים של שני הצדדים – מעסיק ועובדים – לא תמיד יחפפו אלה באלה. אבל כשחברה מגיעה לבשלות, ומחזרים רבים מביעים בה עניין עד למכירה והעברת בעלות – גם שם נמדדת השותפות. גם שם, ממש כמו בעת משבר, כולם כולל כולם חייבים ליהנות מהשותפות הזאת.
אבל לא רק בכסף עסקינן. בשוק העבודה המודרני ישנה גם אחריות חברתית. בפרט כשמדובר בחברה או ארגון גדול, שמעסיק מאות או אלפי עובדים. במציאות של שותפות מהותית, שהיא לא רק שותפות כספית, יש מקום להביא לקליטה מגוונת של עובדים. אם בעבר דובר על השוויון המגדרי, כיום המחויבות כלפי הקהילה היא לקלוט עובדי קבלן, או במחויבות להעסיק עובדים בעלי מוגבלויות או ביצירת סביבת עבודה נוחה לבעלי נטייה מינית שונה.
החובה של המשק הישראלי היא לא רק להיות אומת הייטק וטכנולוגיה, אלא גם לחזק את החוסן חברתי דרך שוק העבודה.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי פרטנר
