"הנגב הוא אסם התבואה של המדינה. כמעט חצי מיליון דונם", אומר ל'דבר' דייויד לוי, מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה, "אלא שבגלל מיעוט הגשם, היבולים יחסית נמוכים. המגבלה העיקרית היא מים". הארגון בראשו עומד לוי מאגד כ-300 חקלאים בקיבוצים ומושבים וחקלאים פרטיים שאחראים על גידולי השדה ברחבי הארץ. האנשים שהם "האיכר שיצמיח לנו לחם, שנהיה גדולים", כמו שאומר השיר.
"שאלות בטחון המזון הן שאלות הרות גורל בימינו", מסביר לוי. "אנשים מן השורה עדיין לא מרגישים את השיבוש, אבל מדובר במעצור במקור המרכזי לאספקת גרעינים לשרשרת המזון של ישראל. אנשי מקצוע שפועלים בתחום הרגיש הזה מוטרדים מהאפשרות שישראל תיקלע למצוקה של ממש בתחום המזון הבסיסי".
חיטה תחת מלחמה
חיטה היא גידול בעל, שהשקייתו מבוססת על מי גשמים. גידולי החיטה בישראל פרושים על פני מיליון דונם ברחבי הארץ, ורובם מרוכזים בנגב, המשופע בשטחי חקלאות, אך ממועט בגשמים. לשם השוואה, באזורים שבהם יש מספיק גשם עשוי יבול החיטה להגיע ל-700-600 ק"ג גרעינים לדונם, אך בנגב הממוצע הוא 200-250 ק"ג לדונם.
מדינת ישראל צורכת כיום כמיליון טון גרעיני חיטה למאכל בשנה, מתוכם 10%-15% מהצריכה מקורם בארץ. כל גרעיני המאכל לבעלי חיים, כ-4 מיליון טון, מיובאים. מדובר בגרעיני תבואה עשירים בחלבון ואנרגיה שמתווספים לשחת ותחמיץ (מזון בהמות מועשר בגרעיני חיטה) בתמהיל משתנה בהתאם לתנאי השוק.
אוקראינה ורוסיה מספקות בימים כתיקונם 60% מגרעיני החיטה למאכל אדם ו-100% מגרעיני המאכל (כוספאות) לבעלי חיים. "במצב רגיל יש אספקה של גרעיני חיטה לכל האוכלוסייה ובעלי החיים", אומר לוי, "המלחמה באוקראינה שיבשה את ערוצי שיווק החיטה ברחבי העולם", הוא מוסיף כי אוקראינה ורוסיה מגדלות 30% מהחיטה המיוצאת בעולם.
השיבושים באספקת תוצרת ברחבי העולם לא פסחו על ישראל. קושי באיתור אוניות לשינוע תוצרת וצורך באיתור מקורות חלופיים, התווספו לקשיים בהובלה הימית שמאפיינים את השנתיים מפרוץ מגפת הקורונה. כל אלה, בצירוף ההמתנה הארוכה של אוניות לפריקה בנמלי הים של ישראל, הביאו לדיווחים על ירידה מדאיגה במלאי החירום של ישראל.
שאלת העצמאות התזונתית התחדדה מאוד מאז פרצה הקורונה. דחיפות הטיפול בסוגיה הודגשה אף יותר נוכח המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מחירי התבואות זינקו ב-40% מאז תחילת המלחמה, נוסף להתייקרות הדרמטית שחלה בהם בשנתיים האחרונות. לדברי לוי, העובדה שישראל נסמכת על שתי מדינות אלה לאספקת חיטה הציבה בפניה תמרור אזהרה שאינו משתמע לשתי פנים. "המצב דורש חישוב מסלול מחדש בחשיבה שלנו בנוגע לגידול גרעינים וחיטה בארץ".
"הפתרונות נמצאים על הרצפה"
בימים אלה של חודש מאי ועד חודש יולי, קוצרים חקלאי ישראל את החיטה. "לקראת השנה הבאה אנחנו בשיח עם משרד החקלאות", אומר לוי, "כרגע אין כל כך תשובות, המגבלה העיקרית היא מחירי המים. צריך להקצות את המים המתאימים כדי להגדיל את השטח שבו מגדלים גרעינים".
בהינתן לחקלאים המים הנחוצים במחיר סביר, מאמין לוי, ניתן להגדיל את יבול החיטה בארץ ל-250-200 אלף טון בשנה. "אנחנו יכולים להכפיל את היבול משתי סיבות: ראשית, בעזרת השקיה נוכל להוציא יבולים הרבה יותר גבוהים ממה שמקבלים היום מאותם שטחים שמיועדים לגרעינים. שנית, נוכל להשקות גם שטחים למזון גס לבעלי חיים, להוציא מהם יבול גבוה יותר ולצמצם את השטח הנחוץ לגידולם. כך נוכל לנתב גם חלק משטחים אלה לגידול חיטה לגרעינים. ההשקיה תאפשר לנו להשתמש בפחות שטח כי כמות היבול תהיה יותר משמעותית, מדובר בהתייעלות גדולה מבחינת ניצול השטח", אומר לוי, "תנו לנו את המים ואנחנו נגדל על אותו השטח יותר גרעינים".
לדבריו, אם המדינה תבחר להציב זאת כמטרה לאומית ותקצה את המים הדרושים, ניתן לענות בייצור מקומי על מלוא הצריכה המקומית של גידול שדה כדוגמת: חומוס, תירס מתוק, אפונה, חמניות וירקות לתעשייה.
"בשנות ה-80 המדינה הקצתה מים להשקיית חיטה בנגב", מזכיר לוי ומוסיף, "המדינה נתנה הרבה מאוד מים כדי שבנגב תהיה יותר חיטה, היבולים יהיו יותר גדולים ויצטרכו לייבא פחות". לדבריו, ניתן להבטיח גם גידולים נוספים. "אלה דברים שניתן לעשות אבל הם עניין של סדר עדיפויות", אומר לוי, "המשמעות המעשית היא להוריד את מחיר המים לחקלאות, במיוחד בנגב. גם ככה במחירי המים הנוכחיים קשה מאוד להשקות חיטה. נצטרך מחירים נמוכים יותר להשקיית חיטה אם ירצו שהיבול יגדל. הסכנה הגדולה היא שרוצים להעלות את מחירי המים לחקלאות".
לשאלה מהיכן יגיעו המים, לוי מספר על תוכנית להעברת עשרות מיליוני קוב מים מטוהרים המשמשים את התעשייה, מאזור המרכז לנגב. "אין למדינה מה לעשות עם המים האלה, שכרגע חלק גדול מהם נשפך לים", הוא מסביר, אלא שהתוכנית עדיין רק על הנייר. מדובר בפרויקט ענק בהשקעה של כ-800 מיליון שקל במטרה להיפטר ממים מוּשבים. "זו דוגמה לתוכנית שאילו היו מקדמים אותה במטרה להגדיל יבולים, הייתה יכולה להיות הצלחה אדירה וזאת רק דוגמה אחת".
לוי עומד על כך שעדיין יש במדינה מים שלא נאספים כמו שצריך ולא משתמשים בהם, ושחקלאות היא הפתרון האידיאלי בשבילם, "יש גם תוכנית להגדלת השפדן בנגב. אבל במחירים תקניים של חיטה, ספק אם המחירים שרוצים לגבות מהחקלאים עבור המים יהיו רלוונטיים להשקיית חיטה לגרעינים. אפשר להגיע היום לרמות גבוהות של טיהור והתפלה, ומחירי הטיפול במים יורדים".
מדינת ישראל לא תוכל להגיע ל100% עצמאות תזונתית לפי לוי, "אבל במקום לספק 10% מהצריכה ניתן יהיה לספק 25%". מדובר יהיה בעלייה משמעותית, בעיקר נוכח העובדה שמאגר החירום של ישראל מבוסס ברובו על ייצור מקומי. לדברי לוי, הגדלת הייצור תגדיל את מאגר החירום של חיטה ותיתן מרווח נשימה למאגר, שלא עודכן כבר עשרות שנים למרות הצמיחה באוכלוסיית המדינה.
ארגון עובדי הפלחה מצוי בשיח מתמשך עם משרד החקלאות. "אנחנו מנסים להשמיע את קולנו. הנושא עלה מול חברי כנסת ומול שר החקלאות הקודם, ולפני מספר שבועות דיברנו עם המנכ"לית על מספר נושאים במטרה לחזק את נושא בטחון המזון". הדיון, לדבריו, היה מקצועי וניכר שבמשרד ערים לשאלות בטחון המזון. אנשי הארגון עובדים בשיתוף גורמים שונים במשרד כדי לקדם את הנושא. "אני מקווה שזה באמת מעניין אותם ושהם מבינים את החשיבות. יכול להיות שיש פה לרגע הזדמנות לפתוח את הנושאים האלה ולקדם אותם".
בשנתיים האחרונות שלחו מומחי הארגון סידרה ארוכה של מכתבים ועבודות מחקר שערכו כדי לקדם את נושא הביטחון התזונתי, תחילה בהקשר של ירקות לתעשייה וחומוס. אך לדבריו, התקופה האחרונה נותנת גושפנקה גם לטיפול בנושא החיטה. "המחירים הגבוהים ושיבושי האספקה רק מדגישים כמה שחשוב שנספק לעצמנו את המזון שלנו עד כמה שניתן", הוא מסביר. "אני מקווה שהמדינה תרצה ותקבע כעדיפות לאומית את הגדלת כמות החיטה שאנחנו מספקים למלאי החירום".
הגידול באוכלוסיית העולם מואץ יותר מגידול שטחי החקלאות, הוא מסביר, "האקדמיה כבר מזהה את זה. העולם הולך לכיוון של משבר מזון עולמי. כולם רואים את זה מגיע, זה ברור לחלוטין", הוא אומר, "רצינו לקדם מחקר במשרד החקלאות בנושא שיתוף פעולה עם מדינות בעולם על הגדלת יבול מקומי וביחד לעזור בהבטחת המזון גם לישראל על ידי שיתוף פעולה בינלאומיים. למשל מדינות שלא יכולות לייצר לעצמן את המזון מכל מיני סיבות, מבטיחות לעצמן את המזון בעזרת השקעה במדינות אחרות שבתמורה מבטיחות להן מזון, לישראל יש הרבה ידע לייצא".
"הפתרונות נמצאים מולנו על הרצפה, רק צריך להרים אותם", אומר לוי ומציין את הצורך ביציבות פוליטית כדי לקבל החלטות ארוכות טווח. "החלפת ממשלות בתדירות גבוהה לא עושה לנו טוב".
