בעיר ובקיבוץ, חילונים ודתיים, עם ילדים, עם נכדים, מרמת גן עד אשקלון, מאל ערקאיב בנגב עד כרם רעים בשומרון. מה אוכלים הישראלים בבית? מה הם מחזיקים בפריזר? תשע תשובות.

משפחת אלון | שיכון ותיקים, רמת גן

ענבל (45) פסיכולוגית, אליה (45) מנהל בית ספר, מעין (14), עופר (12) וירדן (6)

במקרר: הרבה ירקות, תחליפי חלב, קופסאות וסירים עם אוכל מבושל, פשטידה, רטבים חריפים, שוקולד. ענבל: "אליה ומעין מאוד אוהבים חריף ושוקולד. חלב אנחנו כבר לא שותים כמעט בכלל. אני כבר הרבה שנים, ואליה מנסה לשתות עם הקפה חלב שיבולת שועל".
בפריזר: קמח, פיתות ולחמניות, טופו ותחליפי בשר צמחוניים, מעט בשר וגבינות. "אין לנו הרבה אוכל מעובד, את רוב הדברים אני מכינה. מאוד נדיר שיש לנו טבעול וכאלה, השווארמה הצמחונית הזו, למשל, שוכבת במקפיא איזה שבועיים-שלושה".

LG בינוני-גדול, מקפיא תחתון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: "פעם ביומיים-שלושה אני מעמידה סירים, מבשלת ממש, אבל יש כל הזמן התרחשות – לחתוך סלט, להכין סנדוויצ'ים. כשיש בבית בנים מתבגרים הכול נעלם נורא מהר. מעיין חוקר לאחרונה את עולמות החי ומכין הרבה בשרים ודגים; עופר מאוד אוהב לאפות עוגות ועוגיות. לארוחות משותפות אני אוהבת להכין משהו יצירתי. אני עוקבת אחרי בלוגים של אוכל, אוהבת לקבל השראה למשהו חדש".
אוכלים: "אנחנו אוכלי-כל שלא נמנעים משום דבר, אבל משתדלים מאוד לאכול בריא ויחסית צמחוני. אנחנו מאוד אוהבים תבשילי ירקות, פסטות, פשטידות, הרבה קטניות. אני אוהבת שהילדים אוכלים אוכל ביתי. אין הרבה בשר בבית, אבל יש. היו שנים של סבל עם הפסטה ברוטב אדום ושניצלים, בשנים האחרונות הילדים נפתחו לטעמים חדשים וזה נורא כיף".
קניות: פעם בשבועיים-שלושה קונים אונליין ברמי לוי, השאר בקצביות, ירקניות ומעדניות קטנות ברחוב הרצל. "בסופר זה נוח כי הכול במקום אחד, אבל בשר ודגים אני לא קונה בסופר, זה מגעיל אותי".
ארוחות: בבוקר חותכים צלחת פירות, מכינים סנדוויצ'ים ומנשנשים יחד לפני העבודה ובית הספר. "לפחות פעמיים בשבוע אנחנו משתדלים לשבת כולם יחד סביב השולחן בפינת האוכל, אבל זה לא קל, הילדים גדלים והם נהיים מאוד עסוקים. כל שישי ארוחה משפחתית אצל סבתא; וכל שבת בראנץ' משותף. פעם בכמה חודשים, כשיש חגיגה, יוצאים לאכול בחוץ".
לא מוותרים על: אוכל ביתי, ירקות ושוקולד.
תקציב חודשי: 3,500-3,000 שקלים. ענבל: "אף פעם לא מדדתי הוצאות על אוכל".

משפחת כוכבי-שהם | קיבוץ עין החורש

מיכל (77) וגיורא (82), גמלאים. הורים לשמונה, סבא וסבתא ל-19 נכדים (ה-20 בדרך)

מיכל וגיורא כוכבי-שהם. "יש בפריזר גם קצת שניצלים מוכנים קפואים, שיהיה לנכדים מה לאכול כשבאים לסבא וסבתא" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: ירקות טריים מכל הסוגים, מעט ביצים, קופסאות עם קטניות מבושלות, מים.
בפריזר: שניצלים, רטבים, קופסאות מיץ. מיכל: "בקופסאות הירוקות אנחנו מאחסנים מיץ לימונים טבעי שאנחנו סוחטים בעונה מהלימונים מהעץ שלנו. ככה יש לנו המון מיץ לימון לכל השנה, ויש גם לחלק לכל הילדים והנכדים". גיורא: "אם אני עושה רוטב עגבניות למשל, אני עושה סיר גדול ומקפיא בכמה צנצנות. ככה כל כמה ימים אנחנו יכולים פשוט להוציא ולהשתמש מיד. יש גם קצת שניצלים מוכנים קפואים, שיהיה לנכדים מה לאכול כשבאים לסבא וסבתא". 

סמסונג גדול, מקפיא עליון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: בעיקר גיורא, אבל גם מיכל. "אני אופה לחם ביתי מקמח כוסמין ושיפון מלא, מכין קציצות ורטבים מיוחדים".
אוכלים: "התפריט המרכזי שלנו לרוב צמחוני, מתקרב לטבעוני. כל יום חותכים סלט ירקות עשיר ככל האפשר. פעם היינו קצת יותר קיצוניים, בשנים האחרונות הכנסנו לתפריט מעט עוף ומעט ביצים. גיורא מכין קציצות שבהן נכנס מילימטר של בשר עוף, והשאר אורז, קינואה וקטניות למיניהן". גיורא: "יש בקיבוץ חדר אוכל, אבל אנחנו לא פוקדים אותו כבר 30 שנה, כי האוכל שאנחנו מכינים הרבה יותר טעים והרבה יותר בריא. ממתקים לא בתפריט. אם נכנס ממתק הביתה זה סימן שהייתה איזו חגיגה".
ארוחות: "מאז שיצאנו לגמלאות אנחנו אוכלים יחד, בדרך כלל בפינת האוכל. בבוקר זה תמיד יהיה משהו קטן – כוס תה ופרי או פרוסת עוגה. בקיץ שותים קפה בגינה. ארוחת הצהריים רצינית יותר. ארוחות ערב לא אוכלים בכלל, למעט בימי שישי וארוחות מיוחדות. למרות שאנחנו גמלאים, שנינו לומדים ועושים הרבה דברים במהלך היום, הארוחות הן נקודות המפגש שלנו במהלך היום. בשבתות, כל החמולה כבר לא נכנסת בבית אחד, אז אנחנו אוכלים בתורות עם בת או בן ומשפחתם – בין 10 ל-15 איש מקסימום, מעבר לזה זה כבר קשה, הגיל עושה את שלו. פעם זה היה אצלנו, אבל בעת האחרונה זה בדרך כלל אצל אחד הילדים".
קניות: בשופרסל דיל באזור תעשייה עמק חפר או ביוחננוף בחדרה. במהלך הקורונה קנו אונליין. "יש לנו בגינה ירקות עונה – חסות, עשבי תיבול, עגבניות ומלפפונים. כמה שאפשר אנחנו מגדלים בעצמנו".
לא מוותרים על: קטניות, טחינה מלאה.
תקציב חודשי: 1,000-800 שקלים. גיורא: "אנחנו פנסיונרים, ומה שיש לנו זה רק הפנסיה, אז אנחנו תמיד עושים סקר שוק ובודקים איפה כדאי, שוקלים מה לקנות וכמה".

משפחת תלם | רחוב ביאליק, רמת גן

זהבה (46) יועצת מס, אביתר (7.5) ואבירם (6)

זהבה, אביתר ואבירם תלם. "עבדתי קשה כדי שהילדים יאהבו אוכל אתיופי ויאכלו בריא" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: ירקות, פירות, שקדים ואגוזים, תחליפי חלב, תמציות הומאופטיות. זהבה: "המקרר שלנו מאוד מגוון. אביתר אוהב מעדנים ואקטימל, אני ואבירם אוהבים תחליפי חלב עם דגנים. אני מאוד מאמינה בהומאופטיה, לכן יש לנו גם הרבה תמציות".
בפריזר: נקניקיות, פיצה, אינג'רה ודאבו (לחם אתיופי), הרבה דגים ומתבלים חריפים. 

לה קאסה גדול, מקפיא עליון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: זהבה מבשלת בימי שלישי ושישי ומקפיאה. אביתר עוזר בדברים הפשוטים, כמו חביתה וסלט, אבל לזהבה חשוב שהוא ילמד ויעזור גם כשהיא מבשלת אוכל אתיופי.
אוכלים: בעיקר תזונה אורגנית ובריאה, לפעמים אצל סבתא בבאר שבע, או אצל אחותה הגדולה של זהבה שמנהלת מסעדה אתיופית. שם אוכלים אתיופי מסורתי. זהבה: "הילדים נולדו בארץ, אני נולדתי באתיופיה, ואני מאוד מחוברת לאוכל האתיופי. תמיד יהיו בבית אינג'רה, דאבו ומתבלי קטניות וירקות. יהיה גם הרבה חריף, שאנחנו האתיופים אוהבים מאוד. אבל יש גם דברים יותר מערביים כמו אורז או פסטה שאביתר יותר אוהב. כשאוכלים אצל סבתא או במסעדה, האוכל זה חגיגה, אוכלים בידיים, כמו שצריך. עבדתי קשה כדי שהילדים יאהבו אוכל אתיופי ויאכלו בריא. עם הקטן זה הצליח לי, הוא ילד של אמא שאוהב אוכל מבושל ואוכל בריא, הגדול יותר אוהב ג'אנק. הסביבה משפיעה המון".
קניות: במחלקה האורגנית בסופר, בשר אצל הקצב. "פעם הייתי קונה הרבה בעדן טבע מרקט, היום יש מחלקה אורגנית כמעט בכל סופר. אני, בשום פנים ואופן לא קונה אונליין, אני חייבת לראות מה אני קונה".
ארוחות: בערב אוכלים יחד ליד השולחן הגדול בסלון. בשאר היום בדרך כלל בנפרד, בשולחן הקטן במטבח. זהבה: "לאביתר יש הרבה חוגים, אז לרוב, במהלך היום, זה רק אני ואבירם".
לא מוותרים על: פירות, ירקות, קטניות, ביצי חופש ואגוזים אורגניים.
תקציב חודשי: כ-2,000 שקלים. זהבה: "זה הרבה בשביל משפחה קטנה, אבל מאוד חשוב לי להרגיל את הילדים לאוכל אורגני ובריא גם אם זה כבד על הכיס".

משפחת א-ט'ורי אבו מידעם | אל-עראקיב בנגב

עזיז סייח (48), סבאח (44), ארקיב (9.5), מוחמד (15), סעיד (18.5). שלושה ילדים נוספים כבר התחתנו ועזבו את הבית

משפחת א-ט'ורי אבו מידעם (מימין לשמאל): מוחמד, סבאח, ארקיב ועזיז. "בישוב בדואי אין גדרות ובאוהל אין דלתות, הכול של כולם" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: סירים עם אוכל מבושל, חומוס, הרבה תפוזים. עזיז: "רוב האוכל שאנחנו אוכלים הוא טרי, אז אין הרבה במקרר, רק החומוס לסנדוויצ'ים. ויש תפוזים. אחד מהגברים בישוב הביא הרבה. כל יום-יומיים מישהו מביא משהו בכמות גדולה, וזה מה שכולם אוכלים. אתמול הבאתי 15 קילו אבוקדו מהשוק ברהט, כי היה בשלושה שקלים. מי שעובד בשדות מביא אתו כמות בקרטון".
בפריזר: פיתות בדואיות, עלי חובזה וזעתר. סבאח: "בחורף, כשיש הרבה עלים, אוכלים הרבה פיתות שאני אופה בטאבון, עם שמן זית וזעתר".

האייר קטן ישן, מקפיא עליון. משרת עוד 4-3 משפחות בישוב שאין להן גישה לחשמל (צילום: יונתן בלום)

במטבח: בעיקר סבאח, ובארוחות משפחתיות גם שאר הנשים במשפחה המורחבת. הילדים עוזרים בארוחות גדולות. עזיז על הסלט הקצוץ. עזיז: "לא אכין אוכל או אזמין פיצה רק לילדים שלי, אתן גם לילד של השכן. בישוב בדואי אין גדרות ובאוהל אין דלתות, הכול של כולם".
אוכלים: אוכל בדואי מסורתי, אבל גם מערבי. הילדים והגברים לוקחים סנדוויצ'ים לבית הספר ולעבודה, הילדים מקבלים גם ארוחה חמה בבית הספר. עזיז: "לפני שפינו ב-2014 את ישוב הקבע שלנו, היו לנו עדרים, כבשים, היו ערוגות של ירקות שהנשים היו קוטפות ומכינות אוכל טרי טרי. היינו אוכלים כל יום את האוכל העממי. היינו אוכלים גבינה טרייה. מאז שפינו והישוב נמצא במאבק על הקרקע, אסור לנו לגדל כאן כלום". סבאח: "כשאוכלים כל המשפחה אוכלים לרוב את האוכל העממי – מקלובה, פתיתה (פיתה ממולאת), חובזה, ג'ריש (בורגול טחון), פיתות. מה שהנשים מחליטות. כל אחת מביאה מה שהיא אוהבת להכין. בארוחות גדולות אוכלים גם בשר, בעיקר כבש, שקונים בחנות". עזיז: "כמובן שלפעמים מכינים פסטה או אורז או משהו מערבי, בעיקר לילדים. את האוכל העממי לוקח הרבה זמן לבשל, אבל כשיש אוכל עממי, מנקים את הסירים – כולם אוכלים וכולם אוהבים".
קניות: "בשוק ברהט, בסופר בבאר שבע כשמזדמן, תלוי איפה נמצאים. קמח בדואי שחור טחון ביד קונים במטחנה ברהט".
ארוחות: בצהריים אוכלים בעבודה או בבית הספר, בערב אוכלים ביחד כל המשפחה, באוהל המרכזי על הרצפה עם כריות. לפעמים פותחים שולחן פלסטיק. עזיז: "כמעט כל יום יש ארוחה משפחתית אחת לפחות, זה יכול להיות 15, 30, 40 אנשים".
לא מוותרים על: קמח שחור טחון ביד. עזיז: "הקמח הלבן נדבק לשיניים ולא מתעכל טוב".
תקציב חודשי: לפחות 3,000 שקלים. עזיז: "זה משתנה, אבל זה הרבה. אין את הנחת של בית קבוע וחשמל קבוע בלי דאגות, בגלל זה קשה לתכנן קניות. לפעמים מגיעים להרוס, אז יום שלם לא אוכלים".

משפחת ורסנו | רמת יצחק, רמת גן

תמר (55) מורה לאנגלית ולאמנות, נועה (12), תלמידת כיתה ז', והכלב לומי

תמר ונועה ורסנו. "חשוב לי להשקיע בירקות טריים, גם אם זה קצת יותר יקר" (צילום: גדי בלום)

במקרר: הרבה ירקות מכל הסוגים, גבינות, חמאה, ביצים, סירים עם אוכל מבושל. תמר: "יש אצלנו מעט בשר, בעיקר כי חשוב לי שנועה תאכל חלבון בגיל ההתבגרות. בסך הכול, מקרר ים תיכוני קלאסי".
בפריזר: קמח ומוצרי אפייה, אוכל ביתי. תמר: "לפעמים אני מכינה סיר גדול ומקפיאה למהלך השבוע".

שארפ קטן, שתי דלתות, מקפיא עליון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: בעיקר תמר, נועה לפעמים עוזרת, אוהבת לאפות.
אוכלים: בצהריים דברים מבושלים – בולונז, קארי, שניצל, חזה עוף, עוף של סבתא. בערב ארוחה קלה – חביתה, סלט, לחם וממרחים, לפעמים פנקייקים או טורטיות. שלוש-ארבע פעמים בחודש אוכלות בחוץ או מזמינות פיצה, המבורגר, או אסייתי. נועה: "אם אני הייתי אחראית על התזונה בבית הרוב היה מתוק, אבל אמא מכריחה אותי לאכול ירקות, ולקחת סנדוויץ' בריא לבית הספר". תמר: "כשעבדתי בבית ספר, הייתי מזועזעת כשראיתי ילדים שמוציאים בהפסקה פיצה או סופגנייה. זו ארוחת עשר?" נועה: "הכי מפנק זה בשישי בערב, כשלא הולכים לסבתא, אנחנו מכינות פסטה שמנת פטריות".
קניות: "בעיקר אונליין, בסופרמרקטים משתנים שיש להם משלוח זמין. ירקות ממישהי שמספקת ישירות מחקלאים. חשוב לי להשקיע בירקות טריים, גם אם זה קצת יותר יקר".
ארוחות: אוכלות יחד כל צהריים ולרוב גם בערב, תלוי מתי מגיעות הביתה. בדרך כלל אוכלות ליד השולחן, אבל מותר גם בסלון. פעם בשבועיים ארוחה משפחתית אצל סבתא בפתח תקווה.
לא מוותרים על: ירקות, גבינות, חלב וחמאה. אבל הכי חשוב – עגבניות. תמר: "אני לא קונה דברים 'פנסי', אבל לא מתפשרת על איכות הירקות ועל מותגים טובים".
תקציב חודשי: כ-2,000 שקלים. תמר: "בקורונה שמתי לב שזה לא מעט כסף".

ענת שטיינברג ומיה פרוסטיג | כפר סירקין

ענת שטיינברג (30) מדריכה טיפולית לרכיבה, מיה פרוסטיג (32) מורה ליוגה

ענת שטיינברג ומיה פרוסטיג. "שתינו המון מחוץ לבית. כשיש לנו יותר זמן, אנחנו יותר משקיעות בבישול" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: הרבה ירקות טריים ואוכל מבושל מההורים. ענת: "אמא שלי מכינה לבנה, סחוג, חומוס; אמא של מיה מבשלת מדהים ובימי שישי נותנת לנו קופסאות. הרבה פעמים יש במקרר שלנו דברים שעומדים שם כמה זמן, לפעמים קצת פגי תוקף".
בפריזר: קפואים, הרבה קרח. ענת: "השכנה שלנו עושה וים הוף (אמבטיות קרח). יש לה מקרר קטן אז אנחנו נותנות לה להשתמש בנדל"ן בפריזר שלנו – הוא גדול ואין בו הרבה".

מותג לא ידוע, גדול, שתי דלתות, מקפיא עליון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: בעיקר ענת. מיה פחות אוהבת. ענת: "אני מבשלת פעמיים-שלוש בשבוע. בדרך כלל  תבשילים שמבוססים על ירקות, קארי, חלב קוקוס, דברים יחסית פשוטים. זה יכול להסתכם גם בביצה או שקשוקה. התחברתי למטבח ממש בחודשים האחרונים, אז אני עוד לומדת".
אוכלות: "שתינו המון מחוץ לבית. כשיש לנו יותר זמן, אנחנו יותר משקיעות בבישול, כשלא אנחנו סוגרות פינה עם סנדוויצ'ים. לכן בדרך כלל יש לנו בבית לחם והרבה דברים שאפשר למרוח. אנחנו כמעט לא אוכלות בשר, אבל לא צמחוניות בהגדרה. ירקות זה הבסיס. פעם בשבוע יש דגים".
קניות: בהיפר מור בפתח תקווה, לפעמים פיזית ולפעמים אונליין. ירקות – בימי שישי בירקנייה ליד הבית של ההורים של ענת בגבעתיים. "יש שם ירקות שאין במקומות אחרים, כמו בטטה לבנה. בסגר הראשון הייתה לנו גינת ירק שטיפחתי, אבל זה החזיק רק לעונה אחת".
ארוחות: במהלך היום, בעבודה או בלימודים, אוכלות ארוחה קטנה, כריך או מאפה. "מיה בדרך כלל אוכלת לחם עם ממרח וקבנוס, אני קונה מאפה או משהו קטן בחוץ. בערב אוכלות ביחד, בדרך כלל בסלון, לפעמים בגינה – סלט גדול, ירקות בתנור ומנה משתנה".
לא מוותרות על: ירקות טריים, אורז, עדשים.
תקציב חודשי: כ-1,000 שקלים. ענת: "מדי פעם אנחנו מזמינות סושי, אבל ממש לעיתים רחוקות. כשבא לנו להתפנק אנחנו קונות גבינות שוות".

משפחת פרץ | כרם רעים, גוש דולב טלמונים בשומרון

אורה שרה (33) סייעת בחינוך המיוחד, אלעד (38) אדריכל, רות (10), איתן נריה (7.5), מעיין אהבה (4.5), עדי (1.5)

משפחת פרץ (מימין לשמאל): רות, איתן נריה, אלעד, מעיין אהבה, אורה שרה ועדי. הילדים עוזרים במטבח – בקילוף, בחיתוך. "הגדולה יכולה להכין פסטה או חביתות בהשגחתי" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: גבינות, ביצים, דגנים בשקיות, קופסאות עם אוכל, תירוש, יין ורטבים.
בפריזר: קטניות ואורז, אוכל קפוא מבושל מוכן לחימום, שניצל תירס "לעתות מצוקה". בדיפ-פריז בחצר הרבה עוגות ועוגיות קפואות. אורה שרה: "אני מאוד אוהבת לאפות, ואני אופה המון לחמים, עוגות ועוגיות. אם יש לי זמן אני יכולה להריץ 6-7 תבניות. אם שכנה ילדה או שיש יום הולדת או כל צורך אחר, אני מוציאה עוגה או עוגיות ומפשירה".

LG גדול, מקפיא עליון. בחצר דיפ-פריז נפרד (צילום: יונתן בלום)

במטבח: "אני מבשלת כמעט כל יום, לפעמים מכינה אוכל – כמו פסטה מוקרמת או מרק – כבר מהערב לפני ושמה במקרר, כך שצריך רק לחמם. אוכל שניתן להקפיא – קציצות ברוטב אדום, שניצל וכד' – אני מקפיאה, אבל לא תפוחי אדמה או אורז, זה לא נקפא טוב. חשוב לי שהילדים יעזרו, שלכל אחד יהיה תפקיד. הם עוזרים בקילוף, בחיתוך. הגדולה יכולה להכין פסטה או חביתות בהשגחתי. אפילו הקטנה יכולה, למשל, להביא לי דברים מהמקרר".
אוכלים: בבוקר קורנפלקס עם חלב או כריך; בצהריים אוכל ביתי מבושל; בערב חביתות, לחם, גבינות. "בשבת יש שתי ארוחות בשריות, ויש המון מאכלים על השולחן, ופה כולם עוזרים. אלעד מכין בשרים במעשנה, קציצות מיוחדות. הוא הונגרי, ובארוחות חלביות יש מאכל שנקרא רקוט קרומפלי – שזה ביצים קשות ותפוחי אדמה מבושלים שמסודרים בפרוסות, שמים עליהם רוטב שמנת וגבינה ומכניסים לתנור; בבשריות יש קציצות ברוטב אדום של אמא שלי".
קניות: אונליין, במכולת או בסופר, תלוי בתקופה וברמת הפניות. "כמעט בכל ישוב בגוש יש מכולת, יש שוק של פירות וירקות, יש שני סופרים ששולחים לישוב, ויש סופרים גדולים בקרית ספר ובמודיעין, 25-20 דקות נסיעה. אני משתדלת לעשות קנייה מרוכזת בסופר גדול או במשלוח, אבל יש תקופות שאנחנו קונים רק במכולת".
ארוחות: "יושבים ביחד, ליד השולחן הגדול בפינת האוכל, לפחות פעם ביום, גם אם מישהו כבר אכל. זה מאוד חשוב לנו. אם לא אוכלים ביחד, אז על שולחן הבר במטבח. על הספה מותר מקסימום תפוח. שבת זה תמיד עניין. אם אנחנו מארחים, אז ישנים אצלנו, ובגלל שאנחנו מעבר לקו הירוק, בכל שבת תמיד נשארים חיילים או חיילות, שמגיעים להתארח אצל משפחות בתורנות. אלה שבתות ממש כיפיות, כל הארוחה הילדים שואלים אותם שאלות".
לא מוותרים על: אוכל מבושל, פירות וירקות, בשרים, עוף ודגים. "אוכל שהוא אוכל באמת".
תקציב חודשי: כ-5,000 שקלים. "אם יש חודש של חגים ואירוחים וארוחות בשריות, אז יותר. הכי קשה לילדים שוויתרנו על ויטמינצ'יק, כי המחיר שלו עלה ב-140%".

מולה גברמקאל | דרום תל אביב

מולה גברמקאל (30) מבקש מקלט מאריתראה. הגיע לישראל ב-2011. עובד תחזוקה וניקיון בבניין משרדים

מולה גברמקאל. "אני אוהב לעשות אינג'רה שעושים גם באתיופיה, אבל באריתראה היא יותר טובה" (צילום: יהונתן בלום)

במקרר: לחם, ירקות, שתיה מתוקה, בירות. "כל יום כשאני חוזר מהעבודה אני שותה בירה. בדרך כלל 2-3 בקבוקים. בשישי אני יוצא עם חברים למועדון ושותה בירה שם".
בפריזר: כמה חבילות חזה עוף קפוא.

שארפ קטן משומש, מקפיא עליון (צילום: יונתן בלום)

במטבח: אוהב לבשל אוכל אריתראי מסורתי, ועל האש.
אוכל: בבוקר, לפני העבודה, טוסט וקפה. בצהריים קונה סנדוויץ' עם שניצל בקיוסק ליד העבודה. "בערב אני מבשל לי לפעמים פסטה, לפעמים אורז עם עוף. אני אוהב לעשות אינג'רה, שעושים גם באתיופיה, אבל באריתראה היא יותר טובה. אני עושה גם שורו, שזה סוג של ממרח אריתראי ואתיופי שדומה לחומוס; וקיצ'ה, שזה לחם אריתראי. אני מאוד מתגעגע לקיצ'ה ולאינג'רה של אמא שלי, לא אכלתי אותם 13 שנה".
קניות: ביוחננוף ליד הבית.
ארוחות: "אני אוכל בסלון. אם השותף לדירה מגיע אוכלים בערב ביחד. אני אוהב לארח. לפעמים בשישי מגיעים 4-3 חברים, ואני עושה מנגל על הגג. אם אנחנו ברגשות של געגוע לבית אני עושה אוכל אריתראי. החברים מאוד אוהבים את האוכל האריתראי שלי, אני מבשל אותו מאוד טוב".
לא מוותר על: בירה, חלב, חזה עוף.
תקציב חודשי: כ-2,000 שקלים. "אני מבזבז הרבה כסף על אוכל, כי אני קונה כל יום בצהריים בחוץ, ואני אוהב בירה, ויקר פה בישראל. אבל אני מסתדר, כי אני לבד".

גרעין אדרבא | קיבוץ עירוני באשקלון

שני לוין, רועי אברהם, נוי סלע, דורון מנור, שר רוס, זיו קרני, רוני פינקלשטיין, סתיו מיטב, סתיו סימנה ואופיר הרניק (בני 31-30)

חברי הקיבוץ העירוני של תנועת דרור ישראל באשקלון. "ביום רביעי או חמישי נפתחת קבוצת ווטסאפ של מי שנשאר בשישי, ואותו פורום מקבל החלטה מה אוכלים, מה קונים ומה מכינים" (צילום: יונתן בלום)

במקרר: ירקות, פירות, קופסאות אוכל, תחליפי חלב. שר רוס: "רובנו שותים קפה בלי חלב בכלל".
בפריזר: לחמניות, ירקות קפואים, המון מנות קטנות של אוכל מוכן קפוא. שני לוין: "בדרך כלל בסוף השבוע אנחנו מכינים סירים גדולים של הרבה סוגי אוכל ומקפיאים במנות קטנות לפי סוגים – דגן, בשר, תוספת, קטניה וכו'. כשהולכים ליום עבודה, קמים בבוקר ולוקחים מהפריזר את השילוב שרוצים – אורז עם במיה, קינואה עם עדשים. ככה יש מוכן, אבל גם מגוון וזה מתאים לכולם. אנחנו קוראים לזה 'ביטחוניות'".

בקו גדול, מקפיא עליון. בדירות נוספות של הקיבוץ יש עוד שלושה מקררים קטנים (צילום: יונתן בלום)

במטבח: כולם, אבל שר רוס במיוחד. רוני פינקלשטיין: "ביומיום מי שבא לו מבשל בדרך כלל גם לשאר האנשים שנמצאים בבית. בשישי יש התגייסות משותפת להכנת ארוחות לפי נושא, וממש מחלקים משימות. אני לא ממש מבשלת, אבל אני יכולה לעשות מה שאומרים לי".
אוכלים: הרבה מאוד סוגי תזונה. שני לוין: "יש אצלנו טבעוני אחד, צמחוני אחד, אחת בתזונה קטוגנית (ללא פחמימות וסוכר), וכמה בתזונה ללא גלוטן". שר רוס: "ביום רביעי או חמישי נפתחת קבוצת ווטסאפ של מי שנשאר בשישי. אותו פורום מקבל החלטה מה אוכלים, מה קונים ומה מכינים. זה כל פעם בקונספט אחר – המבורגרים, ארוחה מקסיקנית, הייתה לאחרונה ארוחה הונגרית". דורון מנור: "יש מומחיות – רועי על השניצלים, סתיו על החרימה, שר על הקובה, על הקוסקוס ועל הקינוחים, עוגת תפוחים של זיו, ואני על הבשרים, במיוחד אושפלאו". שני לוין: "זו כבר מסורת ששר מכינה קדירה בימי חמישי, ויש מסורת בת 15 שנה, מכיתה י"ב, שבערב הבחירות מכינים יחד סושי. בשנים האחרונות יש גם ארוחה מפסקת של יום כיפור, ארוחה מאוד רצינית, עם כמה מנות ולחמניות כוסמין בעבודת יד".
קניות: יש תורנות. כל אחד קונה במקום לפי העדפתו. דורון מנור: "שני ואני קונים תמיד באושר עד". רוני פינקלשטיין: "אני קונה רק באונליין".
ארוחות: בימי חמישי, ימי המפגש של הגרעין, אוכלים כולם ביחד ליד השולחן הגדול בדירה המרכזית של הגרעין. מי שנשאר בבית בסוף השבוע אוכל יחד ארוחת שישי. במהלך השבוע כל אחד אוכל במקום שהוא נמצא".
לא מוותרים על: ביצים וירקות. רוני פינקלשטיין: "אנחנו אוכלים בין 45 ל-60 ביצים בשבוע. תמיד יש ביצים קשות. בבקרים, מי שקם ראשון שם לבשל 5-4 ביצים".
תקציב חודשי: כ- 4,500 שקלים. שר רוס: "לאחרונה זה ממש קשה לסגור את הקניות לשבוע על 1,100 שקלים. בשבועות האחרונים לא כל מה שרצינו נכנס לעגלה".