דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי כ"ד באייר תשפ"ב 25.05.22
20°תל אביב
  • 20°ירושלים
  • 20°תל אביב
  • 19°חיפה
  • 18°אשדוד
  • 17°באר שבע
  • 27°אילת
  • 21°טבריה
  • 19°צפת
  • 18°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מלחמה באירופה

עם כרטיס סים, בלי מעמד או עבודה: החיים הקשים של פליטי המלחמה בישראל

15 אלף פליטים מנסים לשרוד בין הכסף שנתקע באוקראינה לאיסור העבודה בישראל | לזכאי חוק השבות אין מנגנון קליטה והם מסתמכים על מתנדבים | אנסטסיה גנצ'רובה: "הכסף מאוקראינה יספיק לי לשלושה ימים"

פליטים מהמלחמה באוקראינה נוחתים בישראל, מרץ 2022 (צילום: יוסי זליגר/פלאש 90)
דוד טברסקי

כ-28 אלף איש נמלטו מאוקראינה לישראל בשלושת החודשים האחרונים. 15 אלף מתוכם אינם זכאים לעלות לפי חוק השבות, הם אינם מקבלים מעמד פליט רשמי כך שאסור להם לעבוד, והם מקבלים רק סיוע מינימלי, רובו בעקיפין דרך ארגון הג'וינט. העולים זכאים לסל קליטה, אבל אין מערכת שמסייעת לקליטתם בארץ.

שני הציבורים נאלצים לפלס את דרכם בארץ חדשה ללא שפה, ללא מערכת תומכת, תוך שהם מנסים לחלץ את הונם שנשאר באוקראינה, בעוד המטבע המקומי מאבד מערכו.

"לאט לאט הכסף אוזל"

דמיטרו, פליט מזפוריז'יה, הגיע לארץ לפני חודש לבדו. "אני גר אצל בן דוד שלי, וחושב לחפש דירה, אבל הבנתי שזה בלתי אפשרי", הוא מספר. הפליטים בארץ מקבלים רק כרטיס סים ותווי מזון. בלי אישור לעבודה, לא נשאר להם הרבה חוץ מלחכות. "קיבלתי כסף ממשפחה בארצות הברית וגרמניה", הוא אומר, "אבל זה יספיק לי ללא יותר מכמה חודשים של דירה בחיפה. כמה חברים אמרו לי שנתקלו בבעלי דירות שלא רצו להמשיך לדון על הדירה אחרי שהבינו שמדובר בפליטים".

נלי בויקו, עצמאית בת 28, הגיעה מקייב ב-10 במרץ דרך בוקרשט, רשומה כפליטה ונמצאת על תקן ויזת תיירים בהזמנה של חבר. "ברגע שהגענו, עורך דין מקומי הסדיר את זכויותינו, ואנחנו צריכים לקבל סכום כסף כלשהו, שעדיין לא קיבלנו", היא מספרת. לבויקו אין חשבון בנק בישראל, והיא חיה מהכסף שלקחה מאוקראינה. "אנחנו מאוד מנסים לדאוג לעצמנו כלכלית, אבל לאט-לאט הכסף אוזל".

נלי בויקו: "אסור לי לעבוד פה, אני לא רוצה לעבודה בשחור" (צילום: אלבום פרטי)

בויקו אמנם הגיעה עם כרטיס האשראי שלה לארץ, אבל היא לא מצליחה להוציא כסף ישירות מאוקראינה. "יש משכורת שאני מחכה לקבל אותה, אבל אני עדיין לא יודעת איך בדיוק להעביר אותה לישראל", היא אומרת. "אולי אבקש מהמעסיק שלי להעביר את הכסף לחשבון ישראלי. אני לא מתכוונת לחפש בינתיים דירה להשכרה, כי זה יקר ולא בטוח שנישאר.

"אני לא יכולה לעבוד, ולא רוצה לעבוד בשחור. נסעתי להתנדב במחסן שממיין חפצים לפליטים ובבית אבות, שם קיבלתי שובר לחג. אני אדם עצמאי שהתרגל לדאוג לעצמו, לכן אני מתכננת לנסוע לאירופה. עדיין מפחיד לחזור לקייב, וגם המפעל שאני עובדת בו, שנפתח מחדש לאחרונה, צמצם את כוח האדם שלו משמעותית וחתכו במשכורות, כי אין הזמנות. באירופה אני יודעת שיכולים לרשום אותי כפליטה ואוכל לעבוד בצורה מסודרת".

אנטה גריינקו מספרת שהביאה לארץ את אביה וזוגתו מאודסה, שניהם לא זכאי חוק השבות, ולכן הם במעמד פליטים. "זה הפך לאתגר כלכלי מאוד לא פשוט עבורי", היא אומרת. "האירוח נמצא על כתפי. פתאום צריך לקנות הרבה יותר אוכל, לסדר ולארגן, ומן הסתם אני לא מתכוונת לא לעזור להם". לדעתה, המדינה חייבת לאפשר לפליטים הזדמנות לעבוד כדי שיוכלו להתפרנס, גם אם חלקית. "אבא שלי לא רוצה להישאר תלוי בי. יש כאן הרבה מאוד אנשים טובי לב שעוזרים כל הזמן, אבל צריך מערכת ברורה שתדע לארגן את החיים שלהם".

"אנחנו בגיל שקשה להתחיל משהו חדש"

זינה קרוגלק, פנסיונרית בת 67 מדניפרו, הגיעה לישראל לפני חודש וחצי עם בעלה. היא עדיין משלמת חשבונות באוקראינה, ולדעתה לא תחזור לעבוד בישראל. "נמשיך לקבל את הפנסיה שלנו באוקראינה, ואנחנו יכולים למשוך כסף מאוקראינה דרך אפליקציה פה בארץ, אבל אין לנו רצון בכך", היא אומרת ל'דבר'. "רוב הערך יאבד, וגם הכסף הזה משמש לתשלום על הדירה שם והביטוח שלה".

בשדה התעופה רשמו לקרוגלק ולבעלה סל הקליטה על סך 3,600 שקלים שאותו יקבלו במשך חצי שנה. 2,300 שקלים נוספים יקבלו כסיוע בשכר דירה, למשך שנה. נוסף על כך, קיבלו כרטיס סים וכסף לשיחות שיספיק לזמן הקרוב. כשיסדרו להם את חשבון הבנק, יקבלו עוד 11 אלף שקלים, מענק חד פעמי, כפליטים.

"אנחנו עוד לא יודעים לחשב אם הכסף שנקבל מספיק לנו לחיים סבירים", אומרת קרוגלק. "היינו חודש במלון ודאגו לנו להכול. עכשיו אנחנו חיים בדירה קטנה בקיבוץ שהבת שלנו משלמת עליה, אבל בהמשך אנחנו מתכוונים לשלם. עכשיו אנחנו צריכים להבין איך נסתדר. אנחנו בגיל שגם ככה קשה יותר ללמוד משהו חדש".

הביורוקרטיה מקשה, ארגוני המתנדבים עוזרים

אנסטסיה גנצ'רובה, עצמאית בת 35, מחרקיב, עלתה לארץ לבד עם שני כלבים. "קיבלתי מענק של 6,000 שקלים ועברתי לגור עם אמא שלי, שפה כבר שנה, אבל אני מחפשת לשכור דירה לעצמי", היא אומרת. לדבריה, האתגר הקשה ביותר הוא הביורוקרטיה בישראל וההבדלים בין המערכות גדולים. עם זאת, היא מספרת שמערך המתנדבים הרחב עזר לה בכל צעד. "אותי חיברו לכמה קבוצות ממש בהתחלה. תמיד יימצא שם מתנדב שיבוא ויעזור לך, ולי אין בעיה לבקש עזרה. מהתנסותי גם השפה היא לא מחסום. בכל פעם שהיה צריך לתרגם, הביאו מישהו דובר רוסית".

אנסטסיה גנצ'רובה: "הכסף מאוקראינה יספיק לי לשלושה ימים" (צילום: אלבום פרטי)

בקבוצות הווטסאפ, הפייסבוק והטלגרם שהיא חברה בהם, הצורך המרכזי של העולים והפליטים הוא בגדים ומוצרי היגיינה. "הרבה מתנדבים גם הביאו רהיטים וחפצים לבית לעולים שמצאו דירה", היא מספרת. בשבועות האחרונים החלה לעבוד כמוכרת בסופר פארם, עבודה שהיה לה קל למצוא. "בחרתי לא להעביר את הכסף שיש לי בחשבונות באוקראינה, כי הוא יספיק לי ללא יותר משלושה ימים. בינתיים אני לא צריכה להוציא כסף על דיור כי אני חיה עם אמא, ויש לי חברה בארצות הברית שעוזרת לי. אני יודעת שאם וכאשר אתחיל לשכור בעצמי, יהיה קשה יותר.

"אני מתכוונת להשתקע בארץ, ואני לא חושבת שבזמן הקרוב תהיה לי הזדמנות למכור את הדירה שלי באוקראינה כדי לקבל משכנתא, וגם לא בטוחה שזה יספיק. אני חושבת שהמדינה צריכה לאפשר דיור ציבורי גם לאנשים רגילים, ולא רק פנסיונרים ואמהות חד-הוריות".

"לא משכירים למי שלא דובר עברית"

רוב חיצי הביקורת של העולים החדשים מופנים לביורוקרטיה הישראלית. "כל המעבר לכאן לווה במאות דפים ומסמכים שאין לך מה לעשות איתם, ולכן כל הזמן צריך לבקש עזרה ממתנדבים", אומר טימור גולייב, בן 34, שהגיע עם אשתו ושלושת ילדיו מקייב. גולייב הוא בעל חנות למוצרי קפה. הוא ומשפחתו קיבלו 15 אלף שקלים כמענק חד פעמי, והם יחיו מ-6,500 שקלים סל קליטה חודשי, ועוד  3,400 שקלים סיוע בשכר דירה, סכום שיוכל לכסות דירה צנועה שתתאים למשפחתו בשכונות הזולות של חיפה.

טימור גולייב (צילום: אלבום פרטי)

ילדיו כבר נכנסו למערכת החינוך, והוא התחיל לחפש עבודה. "במשך חודש גרנו במלון", הוא מספר, "ומשם ניסינו לחפש דירות. בסוף שכרנו דירה בחיפה. זה לא היה פשוט. כמה משכירים סירבו בנימוס להמשיך לדון איתנו על הדירה כשהבינו שהגענו מאוקראינה. לדירה הנוכחית הגענו דרך מתווך".

קטיה קופצ'יק, תושבת ירושלים שהוריה נמלטו מחרקיב, נתקלה בבעיה דומה כשניסתה למצוא עבורם דירה. ״אני לא משכירה דירה לאנשים שלא דוברים עברית״, נאמר לה. היא פרסמה את הדברים בפייסבוק.

זה לא מקרה בודד, אלא תופעה נרחבת שנגרמת בעיקר מהיעדרו של מערך קליטה מסודר של דיור, בין אם דיור ציבורי ובין אם מתווכים מטעם המדינה, שיעזרו במציאת דירה. העולים והפליטים נתקלים בקושי שפתי והבעת אי-אמון בכך שיוכלו לשלם את מלוא סכום הדירה. במיוחד הפליטים, שלא מקבלים כמעט עזרה כלכלית.

למרות ניסיונה של קופצ'יק לשכנע את בעלת הדירה שהיא תהיה איתה בקשר במשך כל זמן השהות של הוריה, בעלת הדירה סירבה. "אם יש פה מקום לבושה, אז הוא לא שלהם, אלא לגמרי שלך", כתבה קופצ'יק. "בושה שככה את מתייחסת לאנשים שברחו מהתופת. בושה שזה מה שהם יחוו מהחודשים הראשונים שלהם בארץ".

למידע נוסף וסיוע לפליטים שאינם עולים, ניתן ליצור קשר עם מוקד ג'וינט ישראל 5130*

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!