לרפורמה בבחינות הבגרות שיזמה שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, יש פוטנציאל להפוך את מערכת החינוך למעמיקה ומעשירה יותר ממה שהיא היום. אבל למרות העיקרון הראוי שעומד מאחוריה, אופן הביצוע שבו בחרה השרה שאשא ביטון הוא פופוליסטי, ומתעלם מהאנשים שצריכים להיות שותפים מלאים לרפורמה כזו: המורים והמנהלים בשטח.
הרפורמה כוללת המרה של הבחינות במקצועות הרוח: היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, לעבודה מסכמת בקבוצות, שתיבדק על ידי בית הספר ובוחנים חיצוניים. לאופן הלמידה הזה יש פוטנציאל לפתח יכולת ההתבוננות רב ממדית בעולם, שאינה מתוחמת למקצוע כזה או אחר. כך לדוגמה, קבוצת תלמידים שתבחר לחקור את מושג העבדות תוכל ללמוד על ההיסטוריה של עבדות השחורים בארצות הברית, על החוקים התנ"כיים הנוגעים לעבדות, על יצירות ספרותיות שנכתבו בנושא, ועל חקיקה למניעת עבדות כיום.
על הנייר, זה נשמע נפלא. אבל היישום בשטח מעלה שאלות שנותרו ללא מענה. כיצד תלמידים שמתקשים בכתיבה, ניתוח או למידה עצמית יוכלו להתמודד עם האתגר של כתיבת עבודה? האם המורות שלהם הוכשרו להנחיית תלמידים בעבודות, והאם יהיו פנויות להנחות את כלל התלמידים? מה יעשו נבחנים אקסטרניים, או מבוגרים שירצו להשלים בגרויות?
כדי לענות על השאלות האלה, צריך לדבר עם המורים שמכירים את תלמידיהם, עם מעצבי תכניות הלימודים ואנשי האקדמיה, ולקיים ניסויים (פיילוטים) בשטח, בהיקף מצומצם שמהם יוסקו מסקנות. מתוך תהליך כזה ניתן לקיים רפורמות משמעותיות ובנות קיימא, וכמובן לזכור שמערכת החינוך הישראלית היא גוף ענק שקשה מאוד לשנות ביום אחד.
שרת החינוך בחרה לדלג על הצעדים האלה. היא בחרה להחיל את הרפורמה על כלל תלמידי כיתות י' החל מהשנה הבאה, מה שמעיד על רצון להציג הישג, בלי לבחון לעומק את ההיתכנות והמשמעויות שלו. גם השותפים המרכזיים נעדרו מהדיונים: יושבי ראש ועדות המקצוע, שאחראים על תכניות הלימודים, וכך גם ראשי ארגון המורים, שבפועל יידרשו להוביל את הרפורמה. כעת הם מתנגדים לרפורמה ומזהירים מפגיעה במעמד המקצועות ההומניים, וארגון המורים הודיע שלא ישתף איתה פעולה. במצב כזה, עם מי שרת החינוך רוצה להוביל שינוי?
שאשא-ביטון מבינה היטב את ההשלכות של רפורמות במערכת החינוך שלא 'נאפו' עד הסוף, ויצאו לפועל תוך התנגדות מהשטח. לכל הפחות, היא ערה לבעייתיות בכך ברפורמות שהובילו קודמיה בתפקיד. זה מה שאמרה בדיון בוועדת החינוך לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית על הרפורמה בחינוך המיוחד, שהחלה בתקופת בנט כשר החינוך: "הרציונל של החוק חשוב, אבל היישום בשטח מאוד מורכב, וזה לא נותן את המענה והפתרון לשנה הקרובה". המילים האלה בדיוק נכונות גם לרפורמה בבגרויות.
את בחינות הבגרות ואופן הלמידה בבתי הספר נכון לבחון מחדש וליצור להם חלופות ראויות. אבל כדי שגורל הרפורמה שלה לא יהיה דומה לרפורמות שהובילו קודמיה, שאשא-ביטון צריכה להוביל אותה יחד עם השותפים המתבקשים, בתהליך מדורג, ולא לכפות אותן עליהם בבת אחת. אחרת, מה שיישאר ממנה הוא כותרת במקרה הטוב, ונזק במקרה הרע.
