"בישראל יש נורמה מעוותת, לפיה ריבוי בשעות עבודה הן מדד לטיב העובד, ההיפך הוא הנכון", כך אמרה ח"כ נעמה לזימי (העבודה) בכנס פתיחת השדולה לאיזון בית-עבודה בכנסת, שנערך היום (שלישי).
ח״כ לזימי, שהגישה בינואר האחרון הצעת חוק לקיצור שבוע העבודה בישראל מ-45 ל-37 שעות, הוסיפה כי מודלים דומים נעשו כבר במדינות רבות, והוכיחו שתפוקות העבודה נשמרו ולעיתים אפילו עלו.
מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר, העריך במהלך הדיון כי קיצור שבוע העבודה בישראל ל-4 ימים ״הוא רק עניין של זמן. תמיד יש את אלה שזועקים בפני שינויים, עומדים בפרץ ובוכים על 'האסון' בטענה שהמערכות התרסקו. אבל לפני כ-30 שנה קיצרו את שבוע העבודה משישה לחמישה ימים והמפעלים לא נסגרו, האבטלה לא עלתה. נהפוכו".
עו"ד איילת רזין בית-אור, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, שיתפה בחוויותיה האישית בתחילת תקופת האמהות שלה: "כשבני הבכור נולד בדיוק התחלתי לעבוד במשרד המשפטים. יצאתי לחופשת לידה בחשש גדול שהקריירה שכל כך רציתי לעצמי תשתבש, רק בגלל שרחמנא לצלן רציתי להקים משפחה. בתום שלושה חודשים מסרתי בכאב לב את בני למטפלת מסורה ואוהבת וחזרתי לעבוד, קרועה ואכולת רגשות אשם. הייתי יושבת במשרד ובוכה. הרגשתי שזה מוקדם מדי, אבל שזו הציפייה ממני, לחזור ולרוץ קדימה בעבודה. זו חוויית החיים של רוב רובן של הנשים".
לדבריה, סקר שביצעה הרשות מצא ש-40% מהנשים מתחת לגיל 35 סבורות שזהותן המגדרית מהווה חיסרון בקבלה לעבודה, וכמחצית אמרו שהן מתקשות לאזן בין הבית למקום העבודה. ״קיצור שבוע העבודה, התאמת ימי החופשות של העובדים והעובדות לימי החופשה של הילדים, כמו גם מדיניות תומכת עבור אבות כתקופת לידה לגברים, עשויים לצמצם את הפערים המגדריים בחברה״.
עו"ס אלה כהן, מנכ"לית עמותת ״כולנו משפחה״ הדגישה את המחיר שמשלמים ילדים ונערים על הקושי של הוריהם להיות נוכחים בבית בשל קשיי הפרנסה, והדגישה כי מדובר במצוקה גדולה יותר בקרב משפחות ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים ועובדים בשכר נמוך, שנאלצים לרדוף אחרי שעות נוספות.
"פעם שוחחתי עם אמא של נערה שטיפלתי בה ואמרתי לה שאני מאוד מודאגת, שהיא מראה התנהגויות סיכוניות, מסתובבת במקומות לא טובים", סיפרה כהן. "האמא התפרקה לי בטלפון ואמרה: 'אני יודעת'. אבל אם אני לא אצא לעבוד בעוד עבודה, לא תהיה לנו קורת גג'. אלה המשפחות שחיות בעוני".
בישראל עובדים ב-9% יותר מממוצע ה-OECD, אך הפיריון נמוך ב-20%
תני רוטמן, רכזת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה הוסיפה שכ-40% מהעובדים בישראל מועסקים על בסיס שעתי כתוצאה מהשכר הנמוך. "העובדים הללו הרבה פעמים עובדים ביותר ממשרה אחת ורודפים אחרי שעות נוספות רק על מנת להתקיים. פגשתי מאבטח בשנות ה-60 לחייו בבאר שבע, שכשהעלו את האפשרות להעסקה של 14 שעות בענף במרץ, הוא אמר שזה מאוד משמח אותו כי הוא פשוט לא מצליח להתפרנס מהשעות הרגילות".רביב אלף מפורום ארלוזורוב של ההסתדרות הציג את המחקר שביצע הפורום, המלמד כי ממוצע שעות העבודה בישראל גבוה ב-9% מממוצע ה-OECD ואילו פריון העבודה נמוך ב-20%. "ישנו מתאם ברור בין פריון לבין צמצום בשעות העבודה. במחקר שלנו אנחנו מסבירים זאת בכך שריבוי שעות העבודה יוצר עייפות ושחיקה, פגיעה ברווחה הכללית הנפשית והפיזית של העובד. כתוצאה מכך נגזרת תפוקה שולית פוחתת – כלומר כל שעת עבודה נוספת של העובד הערך שלה נמוך יותר".
רוני גבעוני, רכזת תנועת הבוגרים של השומר הצעיר, הדגישה כי קיצור שבוע העבודה משמעותי גם לצורך חיזוק החברה האזרחית והדמוקרתית. "פנאי זה גם השתתפות פעילה בחברה האזרחית. אנחנו רואים כמה קשה לאנשים להתפנות לדברים כי הם במלחמת הישרדות וזה מגביר את אי השוויון. מי שאין לו פנאי להיות חלק מוועד הורים או התארגנויות אחרות. זה משפיע גם על הפניות להתפתח תעסוקתית – לקחת קורס, ללמוד, לשפר את היכולות הכלכליות או בכלל להתפתח".
