דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת כ"ו בסיון תשפ"ב 25.06.22
25°תל אביב
  • 18°ירושלים
  • 25°תל אביב
  • 24°חיפה
  • 25°אשדוד
  • 23°באר שבע
  • 35°אילת
  • 28°טבריה
  • 21°צפת
  • 24°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

"מחנכת חשובה לחברה יותר מעובד היי-טק"

פרופ' אורלי בנימין. "כלכלת הטיפול שמה במרכז את השאלה כיצד ניטיב עם האזרח" (צילום: נעם פיינר)

מדינה עשירה, נשים עניות: פרופ' אורלי בנימין, חוקרת סוציולוגיה ומגדר, מסבירה מדוע הגירעון היחיד שצריך להדאיג את הממשלה הוא הגירעון הטיפולי, ואיך ההסכם של העובדות הסוציאליות יכול לסמן שינוי כיוון | גישתה, שמכונה "כלכלת הטיפול", מבקרת את ההיגיון הניאו-ליברלי שלפיו נשים צריכות לעבוד בחינם, ומציעה תחתיו לשים במרכז את השירותים שהאזרחים צריכים – ונשים, על פי רוב, מספקות

הדס יום טוב

מה גורם לכך שבמדינה שממשיכה להתעשר, השירותים החברתיים לא מספקים? "על פניו, ישראל היא מדינה מאוד מוצלחת כלכלית", אומרת פרופ' אורלי בנימין, סוציולוגית ופעילה חברתית מהמחלקה לסוציולוגיה והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן. "אבל כחמישית מהאוכלוסייה בישראל כיום חיה באי-ביטחון תזונתי. אי אפשר יותר להתמקד בצמיחה, ואי אפשר יותר לנופף בסוגיית הגירעון.

"אנחנו אומרות: תרחיבו את ההשקעה כדי שגם תיטיב עם החברה, גם תחזק את החיבורים החברתיים בינינו, וגם תרחיק אותנו מאלימות, מהעוינות ההדדית ומהתחרותיות. תחזקו שיתופיות ונתינה ותתגמלו על הערכים החיוביים האלה. זו כלכלת הטיפול, הכלכלה ששמה במרכז את השאלה כיצד ניטיב עם האזרח".

קלינאית תקשורת. "בשיטה הנוכחית, הכלכלן המצטיין הוא זה שיציע דרכים להפחית את התגמולים לנשים במקצועות בצווארון הוורוד" (צילום אילוסטרציה: רחלי כהן)

פרופ' בנימין חוקרת את השינויים בתנאי ההעסקה במערכות החינוך, הרווחה והבריאות, וטוענת שההיגיון הניאו-ליברלי, שבמרכזו צמצום הגירעון, הוא היגיון גברי מיסודו שמניח שנשים צריכות לעבוד בחינם. היא מציעה פתרונות מיידיים שימנעו את קריסתה של החברה הישראלית תחת "הגירעון הטיפולי".

"חוקרות מדברות על זה כבר הרבה מאוד שנים, אבל אחרי הקורונה זה ממש תפס תאוצה, כי זה בלט לעין, והפך להיות ברור שזה הנתיב שצריך ללכת בו כדי להיחלץ מהמשבר הכלכלי והבריאותי ומכל ההשלכות שלו".

"הניצול במשק הבית מורחב למרחב הציבורי"

לשיטתה של בנימין, מדידת הישגי המדינה הכלכליים בצמצום הגירעון מפלה נשים וגונבת את כספן. "התפיסה הכלכלית שלפיה הניהול הכלכלי של המדינה צריך לשאוף לצמצם את ההוצאה האזרחית, שואף בהכרח לצמצום המשאבים המושקעים במוסדות החינוך, הבריאות והרווחה", היא מסבירה. "בשיטה זו, הכלכלן המצטיין הוא זה שיציע דרכים ושורות פעולה שיאפשרו להפחית את התגמולים שמקבלות הנשים שעוסקות בעבודות הללו".

"התפיסה הכלכלית שלפיה הניהול הכלכלי של המדינה צריך לשאוף לצמצם את ההוצאה האזרחית, שואף בהכרח לצמצום המשאבים המושקעים במוסדות החינוך, הבריאות והרווחה"

למה דווקא לנשים?
"נשים מטפלות בילדים, מבשלות, מכבסות, ולא מקבלות תשלום עבור העבודה הזו. והעיקרון התרבותי הזה, עיקרון הניצול בתוך משק הבית, מורחב למרחב הציבורי".

באילו צורות?
"מורה, נניח, צריכה להיות בעלת תעודת הוראה ואפילו תואר ממוסד אקדמי. כך גם המרפאה בעיסוק, העובדת הסוציאלית, קלינאית התקשורת וכו'. לפעמים, יש צורך אפילו בשני תארים, כמו אצל יועצת חינוכית למשל".

מה רע בזה?
"שרק חלק מהנשים בתוך מערכות החינוך, הבריאות והרווחה הפכו להיות מוגנות. הן זכו, קודם כל, להכרה במיומנות שלהן כמיומנות נדירה יחסית, הקימו איגודים מקצועיים ייחודיים, הצליחו להשיג סולמות שכר והסדרי העסקה עם תוכניות פנסיה ותנאים שחלקם אפילו מיטיבים.

"אבל אחרות ממשיכות להיות מודרות. המוגנות לא טובה מספיק, אבל מאפשרת יותר ביטחון בהשוואה למי שהעיסוקים שלהן לא נהנו מתהליך הפרופסונליזציה, כמו סייעות ותומכות חינוכיות, שם נושא ההכשרה פרוץ לחלוטין.

"הדגש על 'צמיחה' לא כולל בתוכו את הזכות של התלמיד בכיתה א' ללכת לבית ספר, או את הזכות של משפחה במצוקה לקבל ליווי וטיפול.

"אנחנו יכולים לגנות, למשל, את מספר התלמידים בכיתה בישראל, ולהטיל ספק ביחס לאפשרות של המורה ללמד אותם ולהעביר את החומר לתלמידים, אבל אין לנו התייחסות לזה במדד המרכזי הזה של 'צמיחה' אלא רק לצמצום הגירעון, מינימום הוצאה אזרחית, מינימום השקעה במערכות הציבוריות".

סייעות במעון לפעוטות. "מבחינת כלכלני הצמיחה, הן בקושי שוות את המינימום שהן מקבלות, כי התל"ג לא מושפע מהן" (צילום אילוסטרציה: יוסי זליגר/פלאש90)

"הדגש על 'צמיחה' לא כולל בתוכו את הזכות של התלמיד בכיתה א' ללכת לבית ספר, או את הזכות של משפחה במצוקה לקבל ליווי וטיפול"

"הגישה הזו הרסנית למין האנושי, ומתעלמת ממשבר האקלים, המשבר הכלכלי, משבר ההגירה, משבר הפליטות ועוד, וממשיכה להאדיר את הרווחה של קבוצה מאוד קטנה של בעלי הון ומעגל קטן סביבם".

תני דוגמא להיגיון הזה.
"הסייעות למשל זו דוגמה מעולה. יש להן המון שמות – משלבות, תומכות חינוכיות, סייעות – ולכל  קבוצה כזו תנאים שונים. אלה מועסקות על ידי משרד החינוך, אלה דרך הרשויות, אלה על ידי מפעילי שירותים. הסיבה ליחס הזה הוא ההסתכלות על העבודה שהן עושות בתור עבודה שצריכה הייתה להיעשות בחינם. בעיני כלכלני הצמיחה, בעיני מי שמסתכלים על הכלכלה דרך עדשת התוצר הלאומי הגולמי, היא בקושי שווה את המינימום שהן מקבלות, כי שהתל"ג לא מושפע ממנה".

זו תפיסה אחרת של המושג 'כלכלה'.
"לחלוטין. למשל, עכשיו יש משבר בהיי-טק, וקוראים לזה משבר כלכלי, אף שזה נוגע יחסית במעט אנשים. מה כלכלי בזה? הדבר היחיד הוא שזה עלול להוריד את מדדי התוצר הלאומי הגולמי.

"לעומת זאת, משבר הגירעון הטיפולי, שבא לידי ביטוי במחסור אדיר במורים, בעובדות סוציאליות, בכל השירות הציבורי, זה לא נקרא משבר כלכלי, אף שזה הדבר הכי כלכלי בעולם, ונוגע לחיים של כל האזרחים".

"יעילות היא נצלנות"

ההתייחסות הגרועה לעובדות שכיחה, מלבד ישראל, גם בארצות האנגלוסקסיות: ארצות הברית, אירלנד, אוסטרליה וניו זילנד. "הן אלה שהלכו הכי רחוק עם הגישה של הניהול ה'יעיל', שהיא גישה נצלנית", מסבירה בנימין. "במקומות אחרים בעולם, כמו גרמניה, צרפת, הולנד ועוד, צורות הניצול  מתבטאות באופנים מתונים יותר".

"עכשיו יש משבר בהיי-טק, וקוראים לזה משבר כלכלי, אף שזה נוגע יחסית במעט אנשים. לעומת זאת, משבר הגירעון הטיפולי, שנוגע בכולנו, לא נקרא משבר כלכלי"

במה בכל זאת שונה המקרה הישראלי?
"יש לנו ביטוח בריאות, יש לנו מדיניות דיור ציבורי, גם אם היא לא מכסה את הצרכים. אנחנו עדיין נהנים משאריות של מדינת רווחה, מהתפיסה שחובתה של המדינה להבטיח את הזכויות החברתיות, ומחקר עכשווי גם מצא שרוב הציבור בישראל תומך בתפיסה הזו".

השינוי החשוב באמת שנדרש הוא ביחס החברתי לפעולה שלהן, מתוך נקודת מבט שרואה את העבודה שהן עושות. "צריך להגיד שתומכת חינוכית חשובה חברתית לפחות כמו עובד היי-טק", אומרת בנימין, "אם לא יותר".

כמה שפחות הכשרה, כמה שפחות שכר

בנימין בחנה במשך 17 שנה, מ-1999 עד 2016, את שיטת חישוב העלויות של חוזי הפעלת השירותים באמצעות העסקה קבלנית, הפרטה או באמצעות מפעילי שירותים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה, וניתחה את התיאורים של חשבי משרדי הממשלה לגבי החישוב של הסכום שיכסה הפעלה של שירות חברתי, למשלח מעון, צהרון או תוכנית לימודים בבית ספר. (תוצאות המחקר פורסמו בספר ההפרטה המגדרית בישראל: מחיקת כישורי עובדות הטיפול).

"כשבחנתי איך מתבצע החישוב של כיסוי המדינה עבור השירות שמופעל על ידי מפעיל שירות בתחומים האלה", היא מסבירה, "מצאתי שזה תהליך של מקח וממכר, שממוקד בפגיעה בתהליך הפרופסיונליזציה. מה שראיתי הוא מירוץ לתחתית מבחינת רמת המיומנות שאנשי הכספים מכירים בה כהכרחית להפעלת השירות".

לדבריה, האינטרס הראשון בהפעלת מסגרת חברתית-טיפולית, הוא שכל המועסקים – המדריכים, המלווים, העובדות הסוציאליות והמטפלים – יעבדו בשכר מינימום. "בשביל זה הם צריכים להיות מוגדרים מדריכים, לא בעלי מקצוע, לא משנה אם יש להם תואר או שניים או דוקטור. אם הם מוגדרים מדריכים, אפשר לשלם להם שכר מאוד נמוך.

"על כל קבוצה גדולה של מדריכים, עובדת אשת מקצוע אחת במשרה חלקית, שמוגבלת ביכולתה לפקח, ללוות, לגבות, להנחות את הצוות 'הלא מקצועי'. פיקוח המשרדים על החוזים נתחם על פי רוב רק לממדים של הפעלת החוזה, בלי להתייחס לאיכות השירות או ההעסקה".

מעון בית דפנה בחולון. "הבטיחו 3 ארוחות ביום, עניין מישהו מה יש בהן?" (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

בנימין מזכירה את פרשת הרעלת המזון בבית דפנה, כדוגמה לפיקוח הלקוי של המשרדים על פעילות מוסדות הרווחה. "הבטיחו 3 ארוחות ביום, אז נתנו 3 ארוחות ביום. עניין מישהו מה יש בהן? אם הן בריאות, מזינות? זה גם היה המקרה של מפעל ההסעדה במסגרת יום חינוך ארוך, כפי שסקר אותו מבקר המדינה. קרן רש"י שהייתה הזכיינית שהפעילה את תוכנית ההסעדה, הצליחה להגיע לארוחה שהמחיר שלה הוא 6 שקלים. בתי הספר כוסו באשפה, כי הארוחות לא היו אכילות. אבל את ההבטחה לארוחה חמה הם כביכול סיפקו".

אז גם כלכלת הגירעון, או כלכלת החיסכון, קשורה לתפיסה שנשים היו צריכות לעבוד בחינם?
"בדיוק. ומדובר בכל עבודה שנחשבת לעבודה נשית, גם אם העובד הוא גבר. זה יכול להיות ברפורמה בתחום של קלינאות תקשורת, הרפורמה בהתפתחות הילד מתהדרת בקיצור תורים, אבל בפועל האזרחים לא יקבלו את קלינאיות התקשורת שהם זקוקים להן, משום שקופות החולים לא קיבלו מימון לתוספת תקנים. לזה אנחנו מתכוונות כשאנחנו מדברות על גירעון טיפולי.

"בגדול, הגירעון הטיפולי הוא הסירוב של יותר ויותר נשים לשתף פעולה עם מערכת שבועטת במיומנות שלהן, מסרבת להכיר בה ולתגמל אותן עליה. מי שיכולה לצאת, מי שיכולה לדמיין אלטרנטיבה, יוצאת, בדרך כלל לשוק הפרטי. הבעיה העיקרית היא שלא כולן יכולות לצאת. אי אפשר להיות משלבת או עובדת סוציאלית פרטית, ואם אני מטפלת בילדים, שוק העבודה בתחום הפרטי לא יהיה לי בהכרח יותר טוב".

ברור שבעלות מקצוע שיש להן פרופסיה, שיש להן השכלה, ירצו לחיות בכבוד מהמקצוע שלהן. אבל למה זה "גרעוני"?
"זה גרעוני כי זה מנוגד לצורך של החברה שלנו. יש לנו צורך בהרבה יותר מורים ומורות מהמספר שמועסקות במערכת, הרבה יותר עובדות סוציאליות ממי שמועסקות כיום, הרבה יותר תומכות חינוכיות והרבה יותר סייעות. הפרופורציה בין המספר הזה לבין הצורך לא יכולה להיות אפשרית לתפקוד המערכות, ולכן זה גירעון".

מותר גם לנשים להתפרנס בכבוד

איך אפשר לשנות את זה?
"כלכלת הטיפול שמה במרכז את השירותים החברתיים, החינוכיים והטיפוליים שהאזרחים צריכים, ונשים בדרך כלל מספקות. כלכלת טיפול היא הצעה להעמדה של ערכים אחרים במרכז".

איך זה יכול לבוא לידי ביטוי?
"למשל, ההסכם שחתמו עליו העובדות הסוציאליות הוא מדהים. מה שענבל חרמוני, יו"ר האיגוד המקצועי של העובדות הסוציאליות, הצליחה להשיג, הוא הכרה בחשיבות של העובדות הסוציאליות לחברה, וזה כשלעצמו שבירה של ההסתכלות הנוכחית. זה מבליט את העובדה שיש אלטרנטיבה. זה מראה שהנה, המדינה יכולה להתמודד עם הגירעון התקציבי ולכסות את 200 מיליון השקלים שצריך בשביל הפעלה של שירותים חברתיים בצורה ראויה, כדי להאט את הגירעון הטיפולי".

הפגנת עובדות סוציאליות. "צריך להרחיב את ההסכם שלהן לכל עיסוקי הצווארון הוורוד" (צילום: טל כרמון)

מה עוד צריך לעשות עכשיו כדי להתקרב לשם?
"להגדיר את כל עיסוקי הצווארון הוורוד – עיסוקי החינוך, הטיפול והשירות – כענף אחד, ולעשות צו הרחבה ענפי להסכם של העובדות הסוציאליות.

"זה יכול להיות שינוי שהוא לא מהפכה של ממש, אבל הוא אדיר. בשינוי כזה יש את הבסיס של כלכלת הטיפול, ההבנה הבסיסית שהתעסוקה בעיסוקי הטיפול והשירות היא נתינה בעלת ערך, ואלו הרוצות והרוצים לתת שירותים חברתיים לא צריכים לשלם על כך את מחיר ההשפלה של התלות הכלכלית, מותר להם להתפרנס בכבוד.

"מה שצריך בשינוי כזה הוא יחס מכבד, אלמנטרי, לאישה העובדת ולאזרחים שמגיע להם לקבל את קלינאות התקשורת שהם זקוקים לה, לקבל את התמיכה שהם זקוקים לה כמתמודדי נפש, לקבל את החינוך האיכותי עבור הילדים שלהם, את שירותי הבריאות שמגיעים להם. זה לטובת כולנו".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!