״רמת העניין במקרי מוות תלויה לעתים קרובות בהקשר״, אומר רג'יב סטי, פרופסור לכלכלה במכללת ברנרד שפרסם מחקרים על מוות מאלימות בנשק ומנגיף הקורונה. המחקרים הצביעו על אירוע נדיר אבל דרמטי כמו התרסקות מטוס או תאונה בתחנת כוח גרעינית, שמגבירים את העניין הציבורי בקורבנות.

״מוות בתאונות דרכים זוכה לפחות תשומת לב״, אומר סטי, ״כמעט 43 אלף בני אדם מתו בארה״ב בכבישים בשנת 2021, המספר הגבוהה ביותר מזה 16 שנים, אבל זה כמעט עובר ללא מחאה ועניין ציבורי, למרות שיש מה לעשות בנושא.

הורים מאבטחים את ילדיהם לאחר ירי בבית הספר היסודי סנדי הוק בניוטאון, קונטיקט. ״לאמריקאים מגיע לשלוח את ילדיהם לבית ספר ללא חשש שייפגעו״ (צילום ארכיון: AP Photo/Jessica Hill)

״אפילו כשמדברים על אלימות בנשק יש הבדלים. הירי בבפאלו זכה לתשומת לב גדולה, אבל אירועי ירי המוני מייצגים מספר קטן יחסית ממספר מקרי המוות כתוצאה מירי בכלל, שמתרחשים בארצות הברית כל שנה״.

יש יותר מקרים שלהתאבדויות כתוצאה מירי בארצות הברית (24 אלף בשנה) מאשר מקרי רצח (19 אלף בשנה). ״בסופו של דבר״, אומר סטי, ״שום דבר לא נעשה כדי למנוע את ההתאבדות הבאה. התוצאה היא שיתוק שמגדיל את התמותה״.

אחות מובילה חולה קורונה לטיפול נמרץ בבית חולים במינסוטה, ארה"ב. ״יש קשר בין הכלת מקרי מוות מקורונה לאלימות הגואה בחברה״ (צילום: Leila Navidi/Minneapolis Star Tribune/TNS/ABACAPRESS.COM)

ד"ר מייגן רני, מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ׳בראון׳, אומרת ש״חוסר האונים נלמד״. מאמציה מתרכזים בחקר תגובות החברה למספר העצום של אנשים שמתים באופן לא טבעי.

רני אומרת שלדעתה לא חל פיחות בערך החיים של האינדיבידואל, ״יש יחס מיוחד בארצות הברית לאחריות הפרט לבריאותו, וזה יוצר מתח בין הפרט לקהילה. חייו, מותו או מוגבלותו של כל אדם, משפיעים כיום על קהילה גדולה יותר מבעבר״.

רני לא חושבת שהניסיון למנוע מוות יירד לחלוטין מסדר היום הציבורי, אבל לא ברור אם הוא יגבר. ״הוויתור על המתים איננו מצב קבוע״ היא אומרת, ״אבל זה כן המקום שבו אנחנו נמצאים כעת, ללא כל ספק״.