התברכה ירושלים לא רק במגוון דתות, דעות ועימותים, אלא גם במגוון רחב ומקורי של גנים, ערכי טבע ומורשת; וב"יום ירושלים" ראוי להיזכר גם במקומות שנועדו לשפר את הסביבה ולענג את תושבי העיר ואורחיה. 

אדריכלות הנוף הישראלית חווה בשנים האחרונות תחיה והתעוררות רעננה, אולי כזו שלא זכתה לה מעולם. מקורה של ההתעוררות הוא בהבנה של ראשי ערים בחשיבותם של הגנים (גם אם ליום בחירות), וגם בהעזה של אדריכלי נוף, שפונים לדרכים חדשות, יצירתיות ומקוריות יותר מאשר בעבר.

גנים הם גם שיעור בחיים, הם מזכירים עד כמה הזמן קצר, כמה מהר חלים שינויים; ועד כמה בני האדם, כמו הצמחייה שמשתנה מעונה לעונה, בני חלוף. גני ירושלים נגישים, ברובם, לכל, ומעניקים ההזדמנות להיפגש בלב העיר עם הטבע. גם המלאכותי והמתוכנן. 

גן קברי הסנהדרין: מערות קבורה ועצי אורן

בשכונת סנהדריה החרדית, בשטחו של בית קברות קדום, מצוי אחד הגנים השכונתיים הגדולים בעיר. ייחודו של הגן בסדרה ארוכה של מערות קבורה, חלקן מהמפוארות והגדולות שנחצבו בארץ, ויועדו לעשירי העיר בתקופת הבית השני, לפני יותר מ-2,000 שנה. 

מבין המערות בולטת במיוחד זו הכוללת חצר מלבנית רחבת ידיים החצובה כולה בסלע. פיתוחי אבן עשירים בפרטים מעטרים את פתחי הכניסה ובתוכה מצויים 70 כוכי קבורה, שהעניקו למערה את שמה "מערת קברי הסנהדרין", והיא נבחרה להתנוסס על שטר חצי הלירה בשנות ה-50.

הגן סביב המערות עבר גלגולים רבים מאז הוקם לראשונה, לאחר קום המדינה. תחילה ניטעה בשטח חורשה של עצי אורן, מאוחר יותר נקבעו שבילים ונוספו מתקנים. לאחר מלחמת ששת הימים זכה הגן לתקופה של עדנה ועניין. כאן נערכו חגיגות "המימונה" ו"יום ירושלים" הראשונות, והגן היה מוקד עירוני למבקרים שנהנו לשוטט בין עצי האורן הרבים ולגלות את מערות הקבורה המרהיבות שהיו פתוחות כולן לציבור.

עם השנים הגן הוזנח, אך ב-2017 זכה לחידוש, בתכנונה של אדריכלית הנוף רחל וינר. השבילים והצמחייה חודשו, נוספו פינות ישיבה ושולבו מתקני שעשועים. גם מערות הקבורה זכו לטיפול על ידי רשות העתיקות, אלא שביקור בגן מגלה כי אלה חזרו והפכו לחדרי אשפה והן סגורות לציבור.

פארק עמק הצבאים: בזכות המאבק הציבורי

בין כמה מהכבישים הסואנים בבירה ופרויקט "הולילנד" אחד (שבגינו נשלחו למאסר ראש ממשלה, מהנדס העיר וכמה עסקנים), נחנך ב-2015 "פארק עמק הצבאים". המקום הייחודי הזה הוא תוצאה של מאבק חברתי נחוש, שהוביל להקמתו של אחד מהגנים פורצי הדרך במרחבי הפנאי העירוניים בישראל. 

האתר היה חקלאי מזה דורות, ועד לפני שנים אחדות היה כאן מטע של עצי תפוח. תוכניות הבנייה המואצות איימו על המקום, שדיירי הקבע היחידים בו הייתה להקה של צבאים. התוכניות שקידמו הרשויות ביקשו להקים במקום שכונת מגורים, אלא שהציבור מצא שהשטח הוא פנינה שחובה לשמור עליה. המאבק העיקש נמשך קרוב לעשר שנים ונחתם כאמור עם סוף טוב.

הפארק משתרע על כ-240 דונם בשוליים של שכונת גבעת מרדכי. 60 דונם ממנו סגורים לציבור ומיועדים לבעלי החיים ובהם הצבאים, שנהנים כאן ממרחב פתוח ומביטחון יחסי. בשאר השטח מגוון של פינות ישיבה ופינות תצפית. 

לפינות אלה הוקמו חדרים, חלקם שקועים בקרקע, ומבעד לחריצים רחבים ניתן לתצפת דרכם על בעלי החיים, במים וצמחייה העשירה. יש גם אגם קטן, נחל זורם בימי החורף, בריכות שכשוך, בוסתנים ומרכז מבקרים נאה.

המבקרים הרבים שפוקדים את הפארק נהנים להתמזג לרגע עם הטבע, שגם אם כולו מלאכותי ומתוכנן, הוא מעניק חוויה והתרגשות. מגדלי פרויקט "הולילנד", המתנשאים אל-על בכיעורם ובולטים כמעט מכל פינה בפארק, הם תמרור אזהרה לאיום של הבינוי שמובילים יזמים תאווי בצע ואדריכלים חסרי טעם וכישרון.

לעומתם, את "פארק עמק הצבאים" תכננו אדריכלית הנוף רחל וינר, בשיתוף עם "וינשטיין ועדיה אדריכלים", שאף זכו עבורו בפרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף ובפרס קיימות על שם נחמה ריבלין.

גן הפעמון וגן בלומפילד: גנים אחים

התוכנית הגדולה לשטח שבין תחנת הרכבת הישנה לרחוב דוד המלך כללה שורה ארוכה של מגדלים ומלון גדול במיוחד. אך גם אותה, כמו את פארק עמק הצבאים, הצליח הציבור לעצור באחד המאבקים הציבוריים הראשונים בישראל נגד בנייה לגובה ובעד שימור השטחים הפתוחים. 

מכל אותן תוכניות שנגנזו נותר מגדל מגורים אחד וגם "מלון ענבל", שצומצם בשטחו וגובהו (אך לאחרונה נוספו לו קומות); ובשטח הפנוי הוקם באמצע שנות ה-70 "גן הפעמון", וזמן קצר לאחר מכן הצטרף אליו "גן בלומפילד".

שני הגנים, שמצויים זה מול זה משני צדיו של רחוב דוד המלך, באחד הקטעים הסואנים שלו, תוכננו על ידי האדריכל אולריך פלסנר. הגנים שונים זה מזה. 

גן הפעמון אינטנסיבי יותר ויש בו, בין השאר, שדרה ארוכה המורכבת מפרגולה המיועדת לכיסוי של צמחייה, ובמרכזה פעמון, העתק של "פעמון הדרור" האמריקאי, שהוענק לירושלים במתנה ב-1976, במלאת 200 שנה לעצמאות ארצות הברית.

בגן יש גם כמה פסלי משחק, כמו אלה שיצרו ישראל הדני ופלסנר בעצמו; אמפי קטן ומעוצב היטב (ריק במרבית ימות השנה); מגרשי משחקים וספורט ומתחם הפיקניק (השוקקים חיים). לאחרונה נוסף לגן מבנה חדש – "תיאטרון הקרון" המיועד לילדים.

גן בלומפילד הוא הגן הרגוע יותר. ויש בו אחת ממזרקות המים הססגוניות ביותר שהוקמו בישראל ובה פסלי אריות גדולים. שאר חלקיו של הגן מורכבים מאזורי מעבר ושהייה שקטים ונעימים. 

מכאן ניתן להמשיך ברגל אל הסמטאות הציוריות של "משכנות שאננים" או הסינמטק, ומשם לגיא בן-הנום, להר ציון ולעיר העתיקה.

ועוד כמה גנים ירושלמיים

גן סאקר, שתכננו אדריכלי הנוף ליפה יהלום ודן צור, הוא מהגדולים בגני העיר. הגן נושק אל מרכז העיר ומשכן הכנסת. בתחומו יש בית קברות שהפך לאטרקציה ולפני שנים אחדות שילב בו דני קרוון אתר הנצחה לחללי חטיבת הראל.

גן משכן נשיאי ישראל. הכניסה אל הגן שבשכונת טלביה אמנם מוגבלת, אך הוא ציבורי מרשים ומיוחד. הגן שעל תכנונו הופקדו אדריכלי הנוף צבי מילר ומשה בלום, נועד בעיקרו לאירוח ממלכתי והוא מקיף את משכנו של הנשיא. 

על הדשא בגן, שיחק הנשיא לשעבר ראובן ריבלין כדורגל עם נכדיו. בגן פזורים פסלים של טובי אמני ישראל, כמו גם ממצאים ארכיאולוגיים מרשימים; שורה של פרוטומות (פסלי ראש) של נשיאי ישראל; סככות צל; וגם בית כנסת קטן שאת הקמתו יזם הנשיא לשעבר משה קצב (שהורשע באונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית).

גן מוזיאון ישראל עוצב על ידי הפסל היפני-אמריקאי איסמו נוגוצ'י. הגן, שהכניסה אליו כלולה בכרטיס הכניסה למוזיאון, עוצב בהתאם לחזונו של נוגוצ'י – מקום של מפגש בין תרבויות ונופה של ירושלים. החזון של נוגוצ'י נשמר גם כשהגן השתנה במשך השנים בהתאם לצרכים.

אבני החצץ בשבילי הגן מעניקות לצעידה בו קצב וצליל ייחודיים, אך יותר מהם ייחודיים הפסלים ששולבו פה ובהם כאלה שיצרו חשובי הפסלים – רוברט אינדיאנה, הנרי מור, פבלו פיקאסו, ג'יימס טוראל ויגאל תומרקין.

הגנים הבוטניים. הגן הבוטני הוותיק בעיר נמצא במרומי הר הצופים, בתחומי הקמפוס של האוניברסיטה העברית. ייחודו בצמחייה העשירה וגם במערת קבורה מפוארת מתקופת הבית השני שבה נטמנו יהודה לייב פינסקר ומנחם אוסישקין. הגן הבוטני בגבעת רם חדיש ומשוכלל יותר אך הכניסה אליו כרוכה בתשלום.