המאבק על העלאת שכר המורות והגננות הוא אחד המאבקים החשובים שמתנהלים בישראל, ולתוצאותיו תהיה השפעה דרמטית על מעגלים רחבים בהרבה מהמורות עצמן. מעבר למאבק על תנאי עבודה של אחד מציבורי העובדים הגדולים בארץ, שרובו הן נשים, זה גם מאבק על היכולת של ישראל להתמודד עם האתגרים הגדולים של התקופה הנוכחית והדורות הקרובים: צמצום הפערים החברתיים, חיזוק הדמוקרטיה, ושינויים מהירים בשוק העבודה ובעולם בכלל.

מי שעומדות בחזית של המשימות האלה הן המורות והגננות. מערכת החינוך הישראלית מעניקה חינוך איכותי בקנה המידה של מדינות ה-OECD, למרות אתגרים רבים כמו קצב ילודה גבוה משמעותית, ואוכלוסייה שמורכבת ממגוון רחב של ציבורים. זו עבודה קשה ושוחקת, שהתגמול עליה, בעיקר בשנים הראשונות, אינו הולם את ערכה. אך המורות, בזכות האיגודים המקצועיים שלהן ומאבקים שניהלו, הגיעו לאורך השנים גם להישגים ששיפרו את תנאי עבודתן.

לקראת חתימת הסכם השכר החדש, ההישגים האלו עומדים תחת מתקפה מצד מי שמעוניין לצמצם את הוצאות הממשלה, גם במחיר של פגיעה קשה במערכת החינוך.

6,800 ש"ח לחודש למורה מתחילה

ההישג המרכזי, שכרגע עומד למבחן, הוא סוגיית הקביעות ועליית השכר בהתאם לוותק. במבנה הנוכחי של שכר המורים, השכר ההתחלתי הוא נמוך יחסית, והוא עולה לאורך השנים בהתאם לוותק ולהשתלמויות שהמורה משתתף בהן במטרה להתעדכן ולשמור על המקצועיות שלו. התפיסה שיצרה את אופן ההעסקה הזה גורסת שהוראה היא מקצוע שנלמד לאורך שנות העבודה, ושיש ערך וצורך בהשארת המורה במערכת לאורך שנים, גם כדי להבטיח מורים מקצועיים ומנוסים מול הגידול המתמיד במספר התלמידים, וגם כי מורה ותיקה ומנוסה היא מורה טובה יותר.

כך, לפי הסכמי אופק חדש הנוכחיים, שנחתמו ב-2008 ועודכנו ב-2016, מורה מתחילה שנכנסה למערכת עם תואר B.Ed תשתכר בשנתיים הראשונות סביב 6,800 שקלים ברוטו לחודש למשרה מלאה, לא כולל גמול על משימות נוספות כמו חינוך כיתה או ריכוז חברתי. מדובר על כ- 57% מהשכר הממוצע במשק לשנת 2021, שעמד על 11,773 שקלים. לאחר 20 שנות ותק ודרגת שכר 7, מורה עם תואר B.ED תשתכר סביב 12,500 שקלים, כ-7% מעל השכר הממוצע. עם תואר M.Ed, השכר ההתחלתי יהיה 7,300 שקלים ולאחר 20 שנה ודרגת שכר 7 הוא יעמוד על 13,200 שקלים.

התוצאה היא שבהשוואה למדינות ה-OECD, השכר הממוצע לעובדת הוראה מתחילה בישראל נמוך ב-30% מהממוצע. מאידך גיסא, מורות בטווח הגילאים 55-64 משתכרות מעט יותר מהממוצע במדינות הארגון.

הוויכוח על זחילת השכר

המצב הזה מעורר ביקורת ממספר כיוונים. השכר הנמוך למורים מתחילים אינו מאפשר גיוס מורים חדשים, ומקשה על הישארותם של אלו שכן נכנסים למערכת. הוא לא מותאם ליוקר המחיה הגובר, ומשקף תפישות מיושנות של ההוראה כמקצוע נשי של המפרנסת השנייה במשפחה, שנסמכת על משכורת גבוהה יותר של בן הזוג שהוא בדרך כלל גבר. זו ביקורת מוצדקת, ונדמה שעל כך יש הסכמה רחבה יחסית: שכר המורים המתחילים צריך לעלות בצורה משמעותית.

בנוגע לשכר המורות הוותיקות, המצב סבוך יותר. בגופים שמקדמים אג'נדה ניאו ליברלית, כמו משרד האוצר או פורום קהלת, מנסים להיאבק על כך שהעלאת השכר למורות החדשות תגיע על חשבון השכר העתידי שלהן, ושחיקת שכר של המורות הוותיקות שעובדות כיום במערכת. כך האוצר יוכל לא להגדיל את ההוצאה הכוללת על שכר המורים אלא רק לפרוס אותה אחרת לאורך שנות העבודה במקצוע. בשיח הזה, המורות הוותיקות מוצגות כעובדות שמשתכרות שכר 'מופרז', ושמהוות 'נטל' על המערכת מכיוון שקשה לפטר אותן, בגלל הקביעות.

הסכנות ב'דיל' של האוצר

ה'דיל' שבאוצר שואפים להציע למורים הוא הכנסה גבוהה יותר בשנים הראשונות, ופחות ביטחון לעתיד. עסקה כזו יכולה להיות הרסנית במבט כולל וארוך טווח על מערכת החינוך, ממספר היבטים:

פגיעה במורות הוותיקות: הקפאת השכר למורות הוותיקות, משמעותה בעצם הורדת שכר, מכיוון שמאז קביעת מדרגות השכר בהסכמים הקיבוציים הקודמים יוקר המחיה בישראל עלה משמעותית. המורות הוותיקות לא יזכו בדיעבד לתוספת שתינתן למורים החדשים, ולא יקבלו את התוספות שהיוו את העוגן להישארותן שנים ארוכות במקצוע מורכב ושוחק.

קושי בשימור מורות לאורך שנים: אי גידול משמעותי בשכר לאורך השנים יביא לתחושת ניכור מהמערכת ויגדיל את השחיקה. במדינת ישראל מרובת הילודה הצורך במורים רק יגדל לאורך השנים, והיעדר עלייה בשכר ייצור תמריץ לעזיבת בתי ספר.

באגף הממונה על השכר לא הפנימו כנראה את המשבר העצום שבו היה שרוי מקצוע העבודה הסוציאלית, גם הוא מקצוע של 'צווארון ורוד', שנגרם בין היתר מהיעדר אופק תעסוקתי לעובדות השטח. עד לרפורמת הישג, שהובילה יו"ר האיגוד ענבל חרמוני בשיתוף יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, שכר העובדת הסוציאלית כמעט ולא היה עולה לאורך שנות עבודתה. מי שלא עברה לתפקיד ניהולי, מצאה את עצמה בעבודה שוחקת ולא מתגמלת, רבות מהעובדות עזבו, ותקני העו"סיות ברשויות המקומיות נותרו ריקים או לא אוישו מלכתחילה.

לניסיון יש ערך: הוראה אינה כישרון מולד אלא נרכש, וניסיון ולמידה לאורך החיים הם בסיס להוראה טובה יותר. הגיון שכר המתעלם מהנחה זו, יביא לנשירת מורים טובים שיעדיפו לעזוב את המקצוע בשל קיפאון בשכרם. במקום זה, מערכת החינוך תורכב בעיקרה ממורות צעירות וממורות ותיקות שחוקות שלא הצליחו למצוא אלטרנטיבה אחרת.

סכסוך בין דורי: השיח שמציג את העלאת השכר למורות הוותיקות כצעד שבא 'על חשבון' הדרישה הצודקת להעלאת השכר למורות המתחילות דוחף ליצירת סכסוך בין-דורי בתוך ציבור המורים, עם גוונים של גילנות ואף מיזוגניה, מאחר שהמורות הוותיקות הן נשים מבוגרות. זהו ניסיון מתמשך של משרד האוצר וגורמים להפעיל מנוף לחץ במו"מ מול הסתדרות המורים, תוך ניסיון להחליש את הסולידריות הארגונית שלהם. התקציב הכולל של שכר המורות אינו תקציב סגור, וישנן חלופות רבות להגדלתו, כהשקעה בטוחה בעתיד של ישראל.

אסור לשטח את עקומת השכר

את נקודת הפתיחה של משרת ההוראה צריך וחובה לשפר. אך אסור שהשיפור הזה יבוא על חשבון תנאי ההעסקה של המורות הוותיקות אלא בנוסף לו. אפשר להסכים על כך שהעלאת השכר למורים החדשים תלווה במיתון מסוים של עקומת השכר, אך אסור לתת יד לשיטוח מוחלט שלה.

גם שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, מורה בעברה וד"ר לחינוך, התחייבה לעיקרון הזה בשישי האחרון מול המורות שבאו להפגין מול ביתה. לדבריה, העיקרון שהיא מחויבת אליו הוא אופק תעסוקתי למורים. אבל זה לא מספיק: בלי מאבק רחב עם גב ציבורי, ייתכן שבאוצר יצליחו לכפות רק את ה'פלסטר' של שיפור שכר המורים המתחילים ויפקירו את המורים הוותיקים, וידונו את מערכת החינוך להתפרקות איטית.