שר האוצר, אביגדור ליברמן, הציג אתמול ארבע דרישות מרכזיות של האוצר למשא ומתן עם ארגוני המורים: צמצום הפער בשכר המורים הצעירים והוותיקים; התאמת חופשות המורים לחופשות בכלל המשק; תגמול על 'מצוינות', והקלה על פיטורי מורים על ידי מנהלים. הוא הדגיש ש"אין מחלוקת" על כך ששכר המורים, כל המורים, יעלה, אך עדיין לא הוסכמה מסגרת התקציב לכך וודאי לא הסכומים.
ההודעה של ליברמן עוררה ביקורת חריפה מצד השרה הממונה על מערכת החינוך, יפעת שאשא ביטון, ומצד הסתדרות המורים. שאשא ביטון לא נכחה באירוע, והדגישה לאחריו ש"את מדיניות החינוך קובעת שרת החינוך" וש"קודם כל האוצר ייתן למורים את מה שמגיע להם על מה שהם עשו ועושים". הסתדרות המורים, וגם שרת החינוך, ביקרו את האוצר על עיכוב המשא ומתן לקראת הסכם שכר חדש למורים, שצריך להיכנס לתוקף כבר בספטמבר הקרוב אחרי עשור ששכרם לא עודכן.
באוצר מנסים לנצל עד תום את התקופה הזו, שבה עיני מאות אלפי מורות וגננות נשואות אל הארגון שלהם ואל שרי הממשלה, בציפייה לעדכון שכרן. מבחינתם מדובר בהזדמנות לקדם רפורמות מרחיקות לכת בתנאי ההעסקה, שבימי שגרה הארגונים כנראה היו מתנגדים להן. הם בונים על הלחץ לסגור הסכם, על גיוס דעת הקהל נגד המורים ה'עקשנים', שלא מוכנים להתגמש למרות שיקבלו העלאה בשכרם, כאילו העלאה כזו לא מגיעה להם בכל מקרה.
התזמון של הודעת ליברמן לא היה מקרי: יום לפני הפגנת המורים הגדולה שתיערך היום (שני) אחר הצהריים ברחבת מוזיאון תל אביב, מפגן כוח שבהסתדרות המורים מקווים לגייס אליו גם את התלמידים והציבור הרחב. מול ההנהגה הנחושה של המורים, זו הזדמנות להציג אותם כ'סרבני שינויים'. אלו השינויים שבאוצר מנסים לדחוף למשא ומתן, שיוכלו להשפיע על אופי מערכת החינוך.
תגמול על 'מצוינות' עלול להעמיק אי-שוויון
באוצר מעוניינים במשך שנים לשבור את אחד ההישגים המרכזיים של ארגוני המורים לאורך השנים, שמעניק יציבות גם למערכת החינוך – תגמול עולה לפי ותק. כלומר, ככל שלמורה או לגננת יש נסיון רב יותר, שכרה גבוה יותר, מה שמייצר אופק תעסוקתי ומוטיבציה להתקדם במערכת. מעבר לכך השכר עולה לפי הכשרות ולפי אחריות נוספת שהמורה לוקח על עצמו כמו חינוך כיתה, ריכוז טיולים ועוד.
אתמול אמר ליברמן שצריך לתגמל מורים גם על פי 'מצוינות', כמובן מבלי לפרט מהי אותה מצוינות. במקצוע שנותן שירות ציבורי, בניגוד לחברה שמייצרת ערך כלכלי, יש קושי אימננטי בקביעת הפרמטרים למצוינות שמובילה לתגמול עודף לעובד. כיצד היא תיקבע? סקר דעת קהל של התלמידים או של ההורים, שעלולים שלא להעריך מורים שידרשו מהם דרישות קשות? הישגים במבחנים משווים כמו המיצ"ב, שבהם תלמידים מרקע מבוסס תמיד יצליחו יותר? או בחירה סובייקטיבית של מנהלת בית הספר, שלצד ערך שיכול להיות לה, יכולה גם ליצור מתחים בין המורים?
עצם התפישה של 'מצוינות' ביחס למורים מושפעת מתרבות שבה היחיד הוא במרכז, והמורה המצטיין הוא מעין סופר גיבור, כמו הדמויות הראשיות ב'אמריקה X', או 'לסניור באהבה'. הדימוי הזה נוטה 'לשכוח' שהמפתח להוראה טובה לאורך שנים קשור גם בעבודת הצוות המשותפת בין המורים, בהכשרה מתמשכת, ובזיהוי הצרכים של התלמידים הספציפיים שניצבים מול המורה, שלא תמיד נכנסים לשבלונות אחידות. וגם שכדאי להשקיע בתנאי עבודה שיעודדו את המורה להצטיין בתפקידו, כמו צמצום מספר התלמידים בכיתות או עמדות עבודה בחדר המורים.
במשרד האוצר אומרים שהם מעוניינים לקדם גם אפשרות לתגמול גבוה עבור מורים שילמדו מקצועות שבהם חסרים במיוחד מורים, או במקומות בפריפריה. זו אגב, לא 'מצוינות' במובן של תפקוד המורה אלא על תגמול על עצם הבחירה לעבוד במערכת החינוך. לצד פתרון לקושי אמיתי, מדובר בפתח ליצירת מורים סוג א' וסוג ב', תופעה בעייתית ופסולה של עובדים שמבצעים עבודה דומה ומשתכרים שכר שונה, שהונהגה בישראל בעיקר בשנות ה-90 וזכתה לביקורת ציבורית נרחבת.
לכן, הליכה בכיוון הזה של משיכת מורים במקצועות ספציפיים, חייבת להיות מדודה ואחראית על מנת שלא ליצור שוב מצבים כאלה, למשל על ידי מתן מענקי התמדה, או מלגת לימודים לאותם מקצועות מבוקשים שמותנית בעבודה בהוראה למשך מספר שנים.
דנים על פיטורים כשחסרים אלפי מורים
באוצר הציבו כעיקרון דגל גם את הגמשת היכולת לפטר מורים, ומדגישים את הקושי לפטר מורים שהמערכת לא מעוניינת בהם. ואכן, המורים בישראל מוגנים יחסית מפיטורים. הדוגמאות שנוטים לתת בהקשר הזה הן למורים שנחשדים במעשים פליליים, אך לאלו דווקא יש פתרון. השאלה הקשה יותר היא מה עושים כשמנהל סבור שאחד המורים שלו אינו צריך להמשיך ללמד בבית הספר. זו כבר שאלה סבוכה יותר ובמקרה הזה גם למורה עומדת הגנה מהאיגוד המקצועי שלו.
ייתכן שאפשר לשקול דרכים לייעול מסוים בתהליך הזה, תוך שמירה גם על זכויותיו של אותו מורה ומתן אפשרות לעבודה בבית ספר אחר או לתנאי פרישה הוגנים עם הסבה מקצועית. אך עצם העיסוק הנרחב בנושא, בזמן שהמערכת מתמודדת עם חוסר של אלפי מורים שלא רוצים לעבוד בה בגלל התנאים הירודים, הוא מגוחך. במצב הנוכחי אין צורך להקל על פיטורי מורים, הם עוזבים לבד.
התאמת החופשות
במסיבת העיתונאים צירף אליו ליברמן את יו"ר הנהגת ההורים הארצית מירום שיף ויו"ר התאחדות התעשיינים רון תומר, שמאוחדים סביב רעיון לשינוי לוח החופשות במערכת החינוך כך שיתאים לחופשות במשק. ליברמן השתמש רק במילה 'התאמה', ולא הבהיר האם תהיה פגיעה במספר ימי החופשה של המורים, וגם תומר ושיף הזכירו רבות את חגי תשרי כתקופה רוויה בחופשות.
מאוחר יותר פורסם בחדשות 12 מודל שיוחס לאוצר בשם 'אוגוסט-תשרי', לפיו שנת הלימודים תימשך עד סוף יולי, שבמקומו תהיה חופשה ארוכה מראש השנה ועוד שבועיים לאחר סוכות, כך שמספר ימי החופשה של המורים יישמר. אך כאמור, המודל הזה לא הוצג רשמית על ידי האוצר. הדרישה להתאמת החופשות יכולה להיות לגיטימית אם מספר ימי החופש של המורים אכן יישמר.
צמצום פערי השכר: את הכסף סופרים במדרגות
ליברמן התחייב לצמצם את פערי השכר בין המורים הצעירים לוותיקים, וכן ששכר המורים – כל המורים – יעלה. כשמדברים על צמצום פערי השכר בין הצעירים לוותיקים ברור ששכר המורים הצעירים צריך לעלות משמעותית, אך חבוי כאן גם ויכוח על גובה העלאת השכר למורים הוותיקים. בסופו של דבר, רק עלייה בשכר לאורך שנות העבודה תיצור בפועל את האופק המקצועי למורים ותשמר אותם במערכת.
לכן, עד שהמספרים הסופיים לא יסוכמו, אי אפשר לראות את העניין השכר כסגור ורצוי להתייחס בחשדנות לאמירה של ליברמן ש"אין מחלוקת על השכר". כמו שנהוג לומר, את הכסף סופרים במדרגות.
