לפעמים אנחנו גוללים את הפיד ומוצאים את עצמנו מול כתבה שקצת קשה להבין בקריאה ראשונה. ככה הרגשתי מול הכותרת הבאה: "וונדר וומן מונתה לשגרירת כבוד של האו"ם להעצמת נשים וילדים". מה זאת אומרת וונדר וומן מונתה לשגרירה? יש מישהי אמיתית מאחורי המינוי שתבצע את התפקיד? מתברר שהתשובה היא לא, אין דמות בשר ודם שתעשה את העבודה. דמות הקומיקס מספיקה, קצת כמו למנות את אלאדין לשגריר לענייני המזרח התיכון.
מינויי צעצוע כאלה של האו"ם הם לא דבר חדש. בעבר, פו הדב מונה לשגריר ביום הידידות, דמות מ'אנגרי בירדס' נבחרה ליום השמחה העולמי, וטינקרבל שימשה כשגרירה ירוקה של כבוד. אם כך, מה הבעיה עם המינוי של וונדר וומן?
ראשית, בניגוד לפרוייקטים ערטילאים דוגמת "יום השמחה הבין-לאומי", חוסר שיוויון מגדרי הוא בעיה אמיתית וסבוכה הגובה מספר בלתי נתפש של קורבנות מדי שנה. כל אישה שלישית בעולם נאנסת במהלך חייה. נשים נרצחות על רקע מגדרי, חשופות לאלימות פיזית ומינית, נסחרות לצורכי מין, מודרות ומופלות כמעט בכל תחום שאפשר לחשוב עליו. כפי שהצהירו 600 עובדות או"ם במחאה בתגובה למינוי, המצב הזה מצריך שגרירה בשר ודם ולא דמות מצויירת.
מעבר לכך, אם פו הדוב הוא דמות עגלגלה ומלאת טוב, וונדר וומן היא בחירה בעייתית יותר. דמותה נראית כמו כל דימוי מיני אחר שנוצר ב-50 השנים האחרונות – חזה גדול, מותניים צרות, רזה, חשופה, מינית. קיים קשר הדוק בין סקסואליזציה מוגברת של דימויים נשיים בתרבות ובמדיה, ובין אלימות שנשים ונערות אמיתיות חוות. קל יותר לראות את הקשר הזה בהקשר של אלימות מינית. אם כל הנשים שאנו נחשפים אליהן – בפרסומות, בסדרות, בקליפים ובשלטי חוצות – הן מיניות להחריד, נטה להאמין שתפקידן של נשים בעולם הוא מיני בלבד. מכאן קצרה הדרך לפניות מיניות לא מתאימות ולקושי לקבל 'לא' מאישה. הקשר הזה מתקיים גם בסוגי אלימות אחרים – פיזיים, מילוליים, כלכליים ורגשיים. אם מגיל צעיר נערים רואים מול עיניהם דימויים שונים ומגוונים של גברים – חלקם חביבים כמו פו הדוב, חלקם אסרטיביים כמו ראש הממשלה, רובם בעלי מראה חיצוני בינוני כמו ברוב סדרות הטלוויזיה; אך באותו זמן כל הדימויים הנשיים מולם הם דימויים מיניים בהם המשתנה הקבוע היחיד הוא שהאישה תמיד נראית טוב – נשים יתפשו בצורה שונה מהם, פחות כבנות אדם מלאות ויותר ככלי שנועד למלא את צרכיהם.
אם כך, שימוש בדמות מצועצעת עם מעט מאוד בגדים, כדמות מופת שאמורה להעצים נשים ולהשיג שיוויון מגדרי – זה רעיון דיי מגוחך. עדיין, השאלה הבסיסית יותר היא למה לא לגייס לתפקיד אישה אמיתית? מישהי שתוכל לבקר בתחנות משטרה בהודו, לבנות בתי ספר לבנות באפריקה, לעבוד על חקיקה מחמירה יותר עבור אלימות מינית במערב. בשביל לענות על השאלה הזאת חזרתי למטרות המקוריות של החלטת האו"ם.
ב-2015 התקבלו באו"ם חמש מטרות לפיתוח בר קיימא, המיועדות להתממש עד 2030. אחת מהן היא "השגת שיוויון מגדרי והעצמת כל הנשים והילדות". המטרה מפורטת בכמה תתי מטרות שעוסקות בנושאים שונים: אפליה, ניצול, נישואי ילדות ונישואים כפויים, מילת נשים, עבודות בית, הנהגה נשית והשתתפות פוליטית, בריאות מינית, גישה למשאבים כלכליים ובעלות עליהם, וגישה לטכנולוגיה. מטרות מסוימות זוכות לפירוט, כמו למשל המטרה הנוגעת בעבודות בית: "הכרת והערכת עבודות בית לא משולמות באמצעות מתן שירותים ציבוריים, תשתיות והגנה סוציאלית; וקידום אחריות משותפת במשק הבית ובמשפחה כהולמת". לעומתן, נראה שהנושאים המסוכנים ביותר עבור נשים כלל לא מוזכרים בצורה ישירה במסמך. אין כל התייחסות לרצח נשים על רקע מגדרי, כפי שקורה לנשים בכל רחבי הגלובוס על ידי בני זוג, בני זוג לשעבר, אבות ואחים. בתחום האלימות המינית, שהוא אולי התחום ממנו נפגעות הכי הרבה נשים, אנו רואים תופעה מעניינת. קיים סעיף אחד המתייחס לנושא בצורה ישירה: "חיסול כל צורות האלימות נגד נשים וילדות בספירות הציבורית והפרטית, כולל סחר בנשים, ניצול מיני, וצורות אחרות של ניצול". יש התייחסות ישירה לסחר בנשים (trafficking), והתייחסות ישירה ל"ניצול מיני". עם זאת, אין שום התייחסות, בשום מקום במסמך, לזנות. תופעה שגיל המוות הממוצע לנשים בה הוא 40, שהעוסקות בה סובלות מפגיעות פיזיות ונפשיות קשות לאין שיעור, תופעה שכמעט כל מי שמתדרדרות אליה הן ניצולות פגיעות מיניות קודמת, ובתוכה ממשיכות לספוג אונס, אלימות פיזית קשה ומחלות שונות. התופעה הזאת כלל לא מוזכרת במסמך שמטרתו לרפא את העולם (לחלוטין!) מחוסר שיוויון מגדרי. עניין נוסף הוא הייפוי שמקבל נושא האלימות המינית. אין שום אזכור של אונס, פדופיליה, כפייה או תקיפה מינית. זינוק מהיר מסחר בנשים ל"ניצול מיני". מה זה ניצול מיני? מה הוא כולל ומה הוא לא כולל? למה להשתמש דווקא במושג הקליל יחסית הזה, ולהשמיט כל אזכור של אלימות מינית קשה יותר שהיא מנת חלקן של אחת מתוך שלוש נשים בעולם?
האו"ם מציג יומרות עצומות בהחלטה הזאת, כמו גם בהחלטות אחרות שהוא לקח על עצמו לקיים עד 2030 ("סיום העוני על כל צורותיו בכל מקום", למשל). מה שאני יודעת להגיד בביטחון הוא שדרוש הרבה מאוד כדי להצליח למגר אלימות מינית על כל צורותיה. המטרה נהיית קלה יותר אם מתעלמים מצורות האלימות הנוראיות והמסוכנות ביותר, אלה שבאמת גובות חיים של נשים – רצח, אונס וזנות – ומתמקדים יותר בשינוי התפישה של עבודות בית או בכוחן הכלכלי של נשים. אלה דברים חשובים לאין שיעור, אך בוודאי לא חשובים יותר מבטחון בסיסי. כך או כך, כדי להשיג משהו מהדברים האלה ברמה העולמית אליה החלטה זו מכוונת, נדרשים משאבי ענק ואת הנשים החרוצות והחכמות ביותר שהאו"ם יכול לרתום לשורותיו, לא דמות ערטילאית עם מותניים צרות ובלי מכנסיים.
