לשר האוצר אביגדור ליברמן ולפקידי משרדו חשוב להבהיר שהעלאת שכר המורים היא לא העניין המרכזי במשא ומתן על הסכם השכר הבא. "אין ויכוח על העלאת שכר המורים, המחלוקת היא על ימי החופשה, פיטורים ותגמול על מצוינות" אמר ליברמן במסיבת עיתונאים השבוע, בה התייחס לשכר בתור פרט קטן שצריך לסגור.
מהאמירות אלה משתמע שכבר יש בין הצדדים הסכמות נרחבות בנושא השכר, אבל המציאות רחוקה מכך מאד. פגישות המשא ומתן מתנהלות בעצלתיים, ועד כה משרד האוצר לא העביר אף מספר, או נקב באף דרישה כלכלית.
אף שינוי לא יוכל להתקיים בלי שכר הוגן למורים
בחדרי המשא ומתן טוענים פקידי האוצר שהם מוגבלים בגלל שאין עדיין תקציב מדינה לשנה הבאה, למרות שסדר הדברים הוא הפוך: מתוך הסכמים קיבוציים וחקיקה צריך להיכתב התקציב הבא. אפילו הדרישות לשינויים מבניים, כמו שינוי החופשות, הועברו בעיקר דרך התקשורת.
ייתכן בהחלט שהשינויים המבניים חשובים למשרד האוצר, אבל הניסיון לגמד את סוגיית השכר איננו מקרי. המחלוקת על ימי החופשה נוחה יותר לאוצר מאשר השאלה מה תהיה השורה האחרונה בתלוש.
דרישות השינויים מאפשרות לאוצר מנוף לחץ במשא ומתן, ויוצרות תמונה שבה המורים מתעסקים בכסף, בעוד שלאנשי האוצר יש שאיפות גדולות יותר לגבי שינוי מערכת החינוך (בהקשר זה ראוי לציין שאת השינויים המדוברים לא הציעו אנשי מקצוע בתחום החינוך).
כך גם נוצרת הפרדה מדומיינת בין הפעולה החינוכית של המורים, לתלוש השכר שלהם. אבל השורה התחתונה בתלוש היא הנתון החשוב ביותר למערכת החינוך. היא קובעת כמה מורים יהיו, מי יבחר להיות מורה, וכמה איכותית יכולה להיות ההכשרה. היא מעצבת את תפקיד המורה, קובעת את מעמדו ואת אורח החיים שלו.
יש הרבה שינויים שנדרשים במערכת החינוך, אבל אף אחד מהם לא יוכל להתקיים בלי שכר הוגן למורים. בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים סובלים ממחסור אדיר של מורים, ומבריחה מתמדת של כוח אדם. ללא שיפור משמעותי בשכר, לא יהיה עם מי לעשות רפורמות.
השכר צריך להדביק את עליית המחירים
מי שכבר התחילו לדבר במספרים הם הסתדרות המורים, שנקבו בסכום של 10,000 שקלים למורה מתחיל כתנאי ראשון. לכאורה מדובר בקפיצת שכר משמעותית. שכרו של מורה מתחיל עומד היום על 6,800 שקלים לחודש. 3,200 שקלים בחודש הם תוספת של 47% בשכר. אבל אם שמים את הנתונים בהקשר רחב יותר, לא מדובר בגידול יוצא דופן.
ראשית, השכר ההתחלתי של מורים בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD: מקום 29 מתוך 37, בין קולומביה לאסטוניה. אם השכר יגדל בהתאם לדרישת הסתדרות המורים, הוא יעבור במעט את הממוצע נכון לשנת 2020 (הדרישה שוות ערך ל-36 אלף דולר בשנה, כשהממוצע עמד על כ-34 אלף דולר לשנה). עם זאת, 2020 היא השנה האחרונה עליה יש נתונים, ואפשר להניח שמאז השכר עלה עוד יותר, ולכן סביר שבפועל דרישת הסתדרות המורים ממוקמת קצת מתחת לממוצע.
אם לוקחים בחשבון את כל מרכיבי השכר, ולא רק את שכר הבסיס, המיקום של שכר המורה המתחיל בישראל ביחס לעמיתו בעולם משתפר. אבל בפועל, המורים בישראל מתקשים להגיע למשרה מלאה בגלל מבנה ההעסקה, וגם עומדים מול כיתה שעות רבות יותר מעמיתיהם בעולם.
הדבר השני שיש להתחשב בו הוא סביבת האינפלציה הגבוהה. הסכם השכר הקודם של המורים פג תוקף ב-2019, ובשנה האחרונה לבדה עלו המחירים ב-4%. הציפיות הן שהאינפלציה תישאר באזור ה-3% בחמש השנים הקרבות. המשמעות בפועל היא שהשכר הריאלי של המורים כבר החל להישחק, וימשיך להישחק.
סביבת אינפלציה כזאת דורשת עליות שכר גבוהות יותר מאלו שהמשק התרגל אליהן בשנים האחרונות. אחרת, העלאת השכר תאבד רלוונטיות תוך זמן קצר. ובכל מקרה, עשרת אלפים שקלים הם עדיין מתחת לשכר הממוצע במשק, 12,052 שקלים נכון לחודש פברואר, נתון שבעצמו צפוי להמשיך לטפס.
בשבועות האחרונים חזרו הטענות על הפער בין שכר המורים החדשים לוותיקים, מהן משתמע כאילו העלאת השכר נדרשת למורים החדשים בלבד. אבל הניסיון להפריד בין המורים הוותיקים למורים החדשים גם הוא מטעה. מבלי להיכנס לשאלה לגבי האופן הנכון לתגמל ותק, גם המשכורת של מורה אחרי 15 שנה במערכת החינוך בישראל נמצאת במקום נמוך ביחס לעולם, מקום 27 מתוך 34 במדינות ה-OECD.
ייתכן שבקצה העליון של הוותק יש מורות שמרוויחות קצת מעל לממוצע ה-OECD. אלא שהפתרון צריך להיות הפוך: כל המורים בישראל צריכים להרוויח מעל לממוצע ה-OECD. ישראל, שהייתה פעם מעצמה חינוכית, ששמה את מבטחיה בתעשיית הטכנולוגיה העילית, לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך לדשדש מאחור.
להחזיר את המורים למעמד הביניים
יש גם פרט קטן שנעדר מהשיח. לישראל יש הכנסות יפות ממסים, והיא יכולה לעלות את שכר המורים ועובדי המגזר הציבורי בלי להטיל מסים חדשים, ואפילו בלי להידרש למדיניות כלכלית מרחיבה.
מבחינת משרד האוצר, זה פרט בעייתי. קל יותר לנהל משא ומתן כשאין כסף בקופה. אבל הנתונים על קופת המדינה מתפרסמים מדי חודש. על פי קצב גביית המסים הנוכחי, השנה תסתיים עם עודפי גבייה של עשרות מיליארדי שקלים. אין דרך נכונה יותר להוציא סכומים אלה, מוסרית וכלכלית, מלהחזיר את המורים בישראל למעמד הביניים.
