הסמינרים של העמותה לקידום מקצועי הם כבר שנים רבות שם דבר, והעמיתים מחכים בקוצר רוח לסמינר הבא. אחד מעשרות הסמינרים האלה התקיים ערב השנה החדשה תחת הכותרת "מאתגר לצמיחה". הסמינר המעצים, שהתקיים במלון דן בירושלים באירוח מפנק בן יומיים, העניק לעמיתים חוויה גדושה בפעילויות ובחוויות, אך לא פחות חשוב מכך נתן השראה לצמיחה ולהתפתחות אישית.
| טור אישי – קרן ואזנה |
חניית הבריכה העירונית ברעננה הייתה הומה בבוקר היציאה לסמינר. יחד עם מאות עובדות ועובדי עיריית רעננה גררנו נרגשים מזוודות עמוסות לעבר האוטובוסים המונעים שהמתינו לנו בשורה ארוכה, מוכנים לקראת היציאה לירושלים – לסמינר השנתי לעובדי עיריית רעננה. מועד הסמינר שעסק בנושא "מאתגר לצמיחה”, לא יכול היה להיות סמלי יותר מזה שנקבע – ממש ערב הסילבסטר, לפתחה של שנה חדשה. את עצירת הביניים עשינו בגן הלאומי עין חמד, שם התכבדנו בכריכים טריים ומושקעים, שתייה חמה ומגשי פירות צבעוניים. ההתכנסות המשותפת בחיק הטבע, הרחק מהמשרדים והמוסדות, הייתה הזדמנות מרגשת לפגוש את האנשים שביום־יום הכרנו רק דרך הטלפון או המיילים הרשמיים בעבודה.
לאחר מנוחה קצרה ומרעננת המשכנו בנסיעה לכיוון הכותל המערבי, שם קיבלו את פנינו מתופפים נלהבים בשירים ובריקודים שלא השאירו אף אחת מחוץ למעגלים המקפצים. מהרחבה ההומה המשכנו פנימה לעבר הכותל, להתחבר לאווירת הקדושה, כל אחד בדרכו; לשאת תפילה בלב, להניח פתק בין האבנים או פשוט להתרגש עם החברות מעוד סלפי למזכרת. שוק מחנה יהודה היה התחנה הבאה שלנו. אולי המקום הקולינרי התוסס והססגוני ביותר בארץ. אפילו הקור הירושלמי באותו יום חורפי לא הרתיע אותנו מלצעוד לעבר השוק, עטופות במעילים, חבושות בכובעי צמר, מצוידות בכפפות צמר ובמטריות מונפות. הגשם שהחל לרדת לא גרע לרגע מהחוויה המדהימה, להיפך. מה מחמם יותר את הלב מאשר הליכה צפופה בסמטאות השוק עם תה חם ביד, טעימות ונשנושים מדוכן לדוכן ובילוי עם החברות שאוהבים. הסתובבנו בקבוצות קטנות, טועמות מכל הבא ליד, כנאפה עם גלידה, חלבה, ומה שמתחשק, ללא הגבלת קלוריות וללא נקיפות מצפון. חופשה זאת חופשה! גם מהקלוריות!
לקראת ערב הגענו מאושרות ומרוצות למלון דן המפנק. כאילו לא נשנשנו מספיק בסמטאות שוק מחנה יהודה, התקבלנו בלובי המלון עם קפה טעים, תה ועוגות. על המיטות בחדרים חיכו לנו מתנות מפנקות מטעם ההנהלה וועד העובדים – קנקן תה עם כוסות יפות, מטריה ענקית בשלל צבעים, שחיממו לנו את הלב ונתנו לנו תחושה טובה של הערכה ויחס מדהים. לאחר מנוחה והתרעננות ירדנו לאולם הרצאות. על הבימה הקטנה נעמד בחור צעיר, חייכן, שמהרגע שהתחיל לספר את סיפורו האישי במונולוג שוטף ומרתק, לא נשארה עין אחת יבשה בקהל. זה היה זיו שילון, קצין גבעתי שנפצע קשה במהלך הלחימה ברצועת עזה והפך מאז סמל לגבורה ועוז רוח.
הוא שיתף אותנו בגילוי לב ובאומץ בסיפורו המרתק, העוצמתי והעצוב; הרטיט את ליבנו והזכיר לכולנו להודות תמיד על הטוב, להעריך כל רגע ורגע שאנחנו בריאים, שמחים וצוחקים בחיק המשפחה והחברים. זיו איבד את ידו בקרב. לאחר תקופת ההחלמה באו הצרות והכו בו אחת אחרי השנייה, מתוך הכאב והאתגרים הוא מתחזק ונרתם כיום לעזור לאחרים, מעביר מתעצומות הנפש שלו בתחושת שליחות, מסביר שזה אפשרי, כן, אפשרי, להתגבר על קשיים, לא להישבר ולהיות מאושרים אם רק נחליט שאנחנו רוצים.
לאחר הרצאה מעוררת השראה וארוחת ערב עשירה, לבשנו בגדי ערב יפים ומיהרנו לתפוס את המקומות הראשונים בהופעה של הסטנדאפיסט קובי מימון. אחרי דמעות ההתרגשות והעצב שהזלנו בהרצאה של זיו שילון, הגיעה תורן של הדמעות לפרוץ מתוך צחוק חסר שליטה. הוא היה קורע ללא ספק, ממש כמו שכמה מהרוקדים קרעו את רחבת הריקודים במסיבה שהתקיימה מיד אחרי שקובי מימון המצוין סיים ועזב לטובת הזמר אמיר יוסף, שהרקיד את כולם. לקראת חצות, כיאה לסינדרלה, הפיהוקים החלו להופיע והעיניים שוב דמעו, עכשיו כבר מעייפות, בכל זאת עברנו יום עמוס וגדוש בחוויות.
הבוקר שלמחרת היה עדיין קר וחורפי, אבל על רקע הנוף הירושלמי הכל נראה כל כך ציורי. ישבנו בחדר האוכל סביב שולחן ענק, כל החברות לעבודה, שתינו קפה ועוד קפה, פטפטנו, אכלנו, קינחנו במאפה טעים ולא שכחנו להתקשר ולדאוג לילדים. ואם כבר ילדים, אז באולם הסמוך כבר חיכתה לנו לא אחרת מאשר מיכל דליות. הלוא היא "סופר נני”. כהרגלה, היא היתה מרתקת, מלאת כריזמה ומצחיקה. היא שיתפה אותנו בחייה האישיים, סיפרה על ילדיה ועל בעלה והכל בהומור בריא ואמירות ותובנות חכמות.
עזבנו את המלון בתחושת רוגע וסיפוק לאחר חוויה מעצימה ומלאה בתובנות לחיים, בעצות לגידול הילדים ובהשראה לצמיחה ולכיבוש יעדים. היום השני לטיול היה לא פחות מרתק. נסענו לכיוון עין כרם הקסומה, שוטטנו בסמטאותיה בליווי מדריך צמוד ושחקן רחוב מדהים שסיפק לנו מופע מצחיק בדמותו של זקן תימני. בארמון הנציב, התחנה הבאה שלנו, כבר חיכה לנו נגן גיטרה שחילק לנו מיד שירונים מודפסים לשירה. והנה, מחברות לעבודה הפכנו לרגע קט ללהקת בנות כישרונית ומבטיחה שליוותה את הזמר בלי שום זיופים ובהנאה. טוב, והייתה גם ארוחת צהרים מפנקת, שלא כאן המקום להרחיב על התפריט העשיר מפאת הדיאטה שגזרתי על עצמי רגע לפני שעלינו לאוטובוסים בחזרה לרעננה מאושרות, מגובשת ומלאות חוויות, עד הפעם הבאה בירושלים הבירה.
