הקפיצה הגדולה ביותר בסקרים שייכת בשבועות האחרונים, באופן עקבי, למפלגת ״הציונות הדתית״ של בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר. על פי הסקרים המפלגה הימנית הקיצונית מגדילה את כוחה בכ-50%, מ-6 ל-9 מנדטים. סקר של מנו גבע עליו דווח ב׳ידיעות אחרונות׳ מצא שאם בן גביר היה עומד בראש המפלגה במקום סמוטריץ׳, היא הייתה מגיעה ל-11 מנדטים, כמעט הכפלת הכוח.
הפופולריות של בן גביר צומחת על רקע מציאות כלכלית וחברתית מרוסקת. בצרפת, מארי לה פן הקיצונית, הגיעה ל-41% בבחירות לנשיאות מול מקרון, ואם המדיניות הכלכלית בישראל לא תשתנה, נתונים דומים יכולים להיות גם כאן. זה לא מצעד הדגלים, זה מצעד השקלים.
***
״כל אלה שמתעלמים מוועדות הכנסת, שמבצעים מחטפים נגד החלשים, ששכחו את המחויבות שלהם לצדק חברתי ולשוויון נותנים יד לנתניהו ולטרללת שלו״, כתב אתמול (שני) ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן). ביטון מתייחס לרפורמה שמובילה שרת התחבורה, מרב מיכאלי, שמייקרת את מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית לשכבות החלשות בעד 175%.
ביטון, יו״ר ועדת הכלכלה של הכנסת, מעיד בעצמו שהממשלה שנתמכת על ידי הקואליציה בה הוא חבר מפקירה את החלשים, ובכך דוחפת את הימין לשלטון. שכבות נרחבות בציבור אולי כועסות על הממשלה הנוכחית ולכן יענישו אותה, אבל המדיניות הכלכלית של הממשלה ״נותנת יד״ לימין במובן עמוק יותר, מפני שהיא לא מהווה לו אלטרנטיבה.
הממשלה, שמונהגת לפחות במחציתה על ידי מפלגות השמאל, מובילה בשנה האחרונה מדיניות כלכלית מרחיבת פערים באמצעות חוק ההסדרים; הטבות מס לעשירים; אי פיקוח על שכר דירה; העלאת מחירי מוצרי יסוד; פגיעה בחקלאים; הקפאת שכר מתמשכת בתקופה של עליית מחירים; ועוד. הרחבת הפערים מותירה אנשים להתמודד לבד עם פגעי השוק, והם חשים אבודים.
***
מיכאלי מכירה את הבייס שלה מצוין. מי שגורלו שפר עליו, חופשת לידה לגברים ורכבת קלה בתל אביב מדברות אליו מאוד. העשירונים העליונים אוהבים ערכים נאורים ומתקדמים, וסולדים מגזענות ולהט"בופוביה. את זה מיכאלי מספקת להם בשפע.
אבל הם מתקשים להזדעזע מהעלאת גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים; או מנהגי אוטובוס שאין להם שירותים; או משחיקת שכר של כמה מאות שקלים כתוצאה מעליית מחירים. מה הביג דיל? על זה להפיל ממשלה?
בעלי שכר נמוך, חרדים וערבים ימעטו ככל הנראה לצאת לחופשות לידה. עליהם תכביד התייקרות כרטיס הנסיעה באוטובוס.
***
גם בן גביר, שעדיף היה לו נפסל מלכהן בכנסת, מכיר את הבייס שלו מצוין. ישראלים שחרדים לגורלם מחפשים מי יגן עליהם. הם רואים אנשי שמאל שתומכים בהנפת דגל פלסטין באוניברסיטאות אבל מסתייגים ממצעד הדגלים בירושלים. בן גביר נבנה ממצב של כאוס. הוא מחדד את ההפרדה בין יהודים וערבים כצדדים מנוגדים.
בעוד שמפלגות השמאל מציעות אוניברסליות, הוא מציע שייכות. כמו אומר ׳מי שישתייך לקבוצה שלי, אדאג לו׳. מי שאין לו מעמד, נדחף לבחור צד.
