כבר למעלה מעשור מתנהל המאבק הציבורי על "חזקת הגיל הרך". כל הטיעונים כבר נשמעו. כל ההסברים כבר הוסברו. כל הויכוחים כבר נצעקו לחלל האוויר. אבל אף אחד לא התייחס עד כה לקשר בין חזקת הגיל הרך למצב הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל. אף אחד לא קשר עד כה, בין הפערים החברתיים העמוקים שקיימים בחברה שלנו, לבין הכשלים הרבים שקיימים בהליכי הגירושין בישראל. לכל שינוי בחוק, או רפורמה, תהיה זו הקטנה ביותר, יש השפעה, לפעמים מרחיקת לכת, על ציבורים רחבים, ועל כלכלתם ורווחתם. במקרה של חזקת הגיל הרך, אנחנו חייבים לזכור שאנחנו מדברים על משפחות שמתפרקות. אנחנו מדברים על תאים שנקרעים. על הורים שרבים, ילדים שנפגעים. אנחנו מדברים על גברים, נשים וטף שעוברים משבר גדול מאד בחייהם, אולי המשבר הגדול של חייהם, משבר שישפיע על כל היבט מחיי היום-יום שלהם.

מי המתגרשים?

יש כמה היבטים חברתיים וכלכליים שהממשלה והציבור צריכים לקחת בחשבון בבואם לשנות את חזקת הגיל הרך. ראשית, מי הם המתגרשים של ימינו? מה מאפיין אותם? האם הם עשירים או עניים? ללא ילדים או מרובי ילדים? בעלי רכוש או חסרי רכוש וכן הלאה? התשובה כבר ידועה. על פי נתוני מחקרים שנעשו בנושא, בשנים האחרונות, אחוז המתגרשים בקרב השכבות המוחלשות כפול מאחוז המתגרשים בקרב שכבות הביניים והשכבות החזקות, ויותר מכך, הסיכוי להתגרש עולה ככל שהשכבה הסוציו-אקונומית יורדת, ולהפך.

מה המשמעות העמוקה של הנתון הזה? שהמחוקק חייב לקחת בחשבון את הפגיעה הכלכלית שמתרחשת בכל משפחה שמתפרקת, ולהכפיל אותה פי כמה פעמים, מתוך הבנה שרוב מקרי הגירושין מתרחשים כיום בקרב השכבות המוחלשות. מי שלא הצליחו לממן את חיי המשפחה שלהם, יצליחו עוד פחות לממן את הגירושין שלהם. מה הקשר בין כל אלה לחזקת הגיל הרך אתם שואלים? יש קשר, והוא משמעותי מאד!

ההורה העיקרי

הניסיון מוכיח כי חזקת הגיל הרך מונעת סכסוכי משמורת, כיוון שהיא קובעת העדפה לאחד ההורים (לאם, אך ניתן לשנות את החוק כך שהחזקה תעבור להורה העיקרי, לא משנה אם הייתה זו האם או היה זה האב). צריך לזכור כי העדפה זו אינה מדירה את ההורה השני, כיוון שבישראל, על פי חוק שני ההורים נותרים אפוטרופוסים מלאים על ילדיהם, גם לאחר הגירושין. החזקה רק שומרת על הילד מפני סכסוכי הוריו.

כמו כן, חייבים לקחת בחשבון את עלויות הפתרונות השונים לאחר הגירושין. פתרונות פריבילגיים כמו "נסטינג" (הילדים נשארים לגור בבית ההורים, וההורים מתחלקים בשינה בבית המשותף, בשאר הלילות הם ישנים בדירה אחרת ששכרו לעצמם) עשויים לעלות כסף רב כמובן. גם משמורת משותפת, שמשמעה חלוקה זהה בזמני השהות, היא פתרון יקר, כיוון שהיא דורשת מכל הורה לספק לילדיו את כל התנאים לחיים נורמליים במחצית מן השבוע – חדר אצל אמא וחדר אצל אבא, ציוד, בגדים, צעצועים וספרים בכל בית. כמו כן, משמורת משותפת דורשת תיאום רב ויחסים טובים מאד בין ההורים. כולנו יודעים שבהרבה מקרים התנאים אינם מאפשרים זאת.

אם תבוטל חזקת הגיל הרך, ללא חזקה שתחליף אותה, יידונו מאות אלפי מתגרשים ומתגרשות בישראל להיגרר חודשים ולפעמים שנים בבתי המשפט, על מנת לפתור ביניהם את הסכסוך על המשמורת. בכל תיק ותיק יצטרך השופט לדון לגופו, ללא הנחיות. השופט ייאלץ לבדוק בצורה מדוקדקת את המקרה, ואם החלטתו לא תהיה מקובלת על שני הצדדים יגיעו תביעות נוספות מצד המתגרשים. כל אלה יגרמו להתארכות סכסוכי הגירושין, והתארכות הסכסוכים עולה כסף, לכל הצדדים. למדינה, ובעיקר להורים (על חשבון הילדים כמובן): שעות ייעוץ אצל עורכי דין, פסיכולוגים, תשלום למכוני הערכה שבית המשפט מחייב ועוד ועוד. משמעות נוספת וחשובה של התארכות הסכסוך היא העומס הרגשי העצום על ההורים, שמקשה עליהם להפנות אנרגיה, זמן ומשאבים רגשיים להחלמה מפירוק המשפחה ולילדים שסבלו מכל זה.

חזקת הגיל הרך היא חזקה משפטית, סעיף בחוק האפוטרופוסות, שאומר שלאחר גירושין ובהיעדר הסכמה בין בני הזוג, ילדים מתחת לגיל 6 יהיו במשמורת האם. מהי אותה משמורת? מגורים עיקריים בבית האם, וביקורים תדירים בבית האב. האחריות המשפטית לגורל הילדים, לרווחתם ולחיי היום יום שלהם נשארת בידי שני ההורים, ואין יכול הורה אחד להחליט לבדו על דבר בחיי הילד, ללא הסכמת ההורה השני. חייבים לדעת גם, שבמקרה שהזוג מגיע להסכם גירושין ללא בית המשפט, הוא יכול להחליט על חלוקת זמני שהות הילדים כראות עיניו, גם אם גיל הילדים אינו עולה על 6. כמו כן, חזקה משפטית, כשמה כן היא, ניתנת לסתירה, ועל כן במקרים בהם האם אינה כשירה לגדל את ילדיה מסיבות שונות, המשמורת תעבור להורה השני.

המאבק על חזקת הגיל הרך ניטש זה למעלה מעשור. המעוניינים בביטולה של החזקה (בעיקר ארגוני האבות הגרושים כגון "א' זה אבא") טוענים כי משמורת של האם מדירה את האב מחיי ילדיו. בשנת 2011 הגישה ועדת שניט את המלצותיה הסופיות, ובינהן ביטול חזקת הגיל הרך. הוועדה לא המליצה על חזקה חלופית, אלא סיפקה מערכת כללים עמומים למדי שיעזרו לשופט/ת לקבוע לאן ילכו הילדים. המלצות הוועדה לא הוגשו בשם כל חברי הוועדה, אשר מיעוטם פרשו בשל הויכוח על נושא ביטול חזקת הגיל הרך. המלצות הוועדה מעולם לא עוגנו בחוק, בגלל הויכוח הציבורי הגדול שעוררו.

המאבק על ילדי הגירושין חייב להיות צבוע גם בצבעי המאבק החברתי

לו חלוקת התפקידים המגדרית בעולם ובישראל הייתה מתהפכת על פיה, והיינו רואים מאות אלפי אבות עוזבים את עבודתם, או לחליפין מצמצמים את משרותיהם על מנת לבלות זמן עם ילדיהם ולטפל בהם, הרי שהיינו במקום אחר. לצערנו, עם כל הרצון הטוב, איננו שם. שוק העבודה הישראלי לא מאפשר לגברים לקחת חלק שוויוני בגידול ילדיהם. הוא דורש מהם שעות ארוכות, ארוכות מדי לשהות בעבודה, אחרת לא יקודמו, אחרת לא יוכלו לפרנס את משפחותיהם, אחרת, אפילו, יפוטרו.

בהתחשב בתנאים אלה, ברור לנו כי משפחות שהתפרקו בעשור האחרון, רבות מהן מוחלשות, סובלות ממחסור ומעוני. אבות גרושים רבים לא עומדים בתשלום המזונות, על אף שהוא נמוך כל כך ולא באמת מאפשר לילדים חיי רווחה (1,300 ש"ח בממוצע), וידוע לנו, כי על פי נתוני הביטוח הלאומי וההוצאה לפועל, למעלה משליש מהגברים הגרושים בישראל לא משלמים מזונות. כל אלה יכולים לעזור לנו לדמיין, ולו במעט, מה מצבם של ילדי הגירושין בישראל. דמיינו איך נראים חייהם של ילדים שאביהם לא עוזר בגידולם מבחינה כלכלית, לפעמים כי אינו יכול או מצליח? אתם מבינים כי מדובר בילדים שלפני הגירושין סבלו מתנאים גרועים, וכעת עשויים אף לסבול מרעב? המצב עוד יותר חמור אצל אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית, כמו המיעוט הערבי הסובל משיעור אבטלה גבוה (25%) ועוני בקרב ילדים (54%), האוכלוסייה האתיופית והחברה החרדית, והוא אף קטסטרופלי בקרב משפחות של עובדים זרים ומהגרי עבודה.

בהמשך לכך, צריך לומר בקול רם וברור, יש יותר חד הוריות מחד הוריים, יותר אימהות שנשארות המטפל העיקרי בילדיהן, לאחר הגירושין, מאשר אבות שנשארים עם ילדיהן לאחר נטישת האם. בלמעלה מ-93 אחוז מהמשפחות החד הוריות בישראל עומדת אישה. אישה שגם ככה נאלצת להתמודד עם חוקים קשים בעיתיים של משרד הרווחה (אם היא מרוויחה יותר מ-600 ש"ח בחודש היא לא יכולה לקבל מזונות מהמדינה ועוד ועוד), עם שוק שמשלם לנשים 30 אחוז פחות מאשר לגברים, ועם טיפול בילדים כמובן.

האגף לקידום שוויון בהסתדרות רואה בעצמו חלק בלתי נפרד מן המאבק לטובתם הכלכלית, הנפשית והרגשית של ילדי הגירושין. ברור לי כי המאבק הזה חייב להיות צבוע גם בצבעי המאבק החברתי, כיוון שהוא אכן כזה. כאן לא מדובר במלחמת מינים בין נשים לגברים ולהפך, כאן מדובר במלחמה למען שמירה על נפשותיהם ואיכות חייהם של מאות אלפי ילדים בישראל. עלינו להכיר בתנאי החיים בישראל 2016, ולהבין כי ביטול חזקת הגיל הרך עשוי לפגוע קשות בחייהם של ילדים אלה. אם לא נשכיל להחליף את חזקת הגיל הרך בחזקה אחרת ונותיר את שדה הגירושין הכאוטי גם כך, לניהולם הבלעדי של עורכי דין ושופטים נפקיר את חייהם של ילדים אלה, ואת זה, אסור לנו לעשות.