הספרים לא חוזרים, הם לא הלכו לשום מקום: שבוע הספר העברי יצוין מ-15 עד 25 ביוני, עם ירידים ואירועים שונים ברחבי הארץ, בספריות ומחוץ להן, כחלק מחודש הקריאה.

בירושלים פועלות 22 ספריות עירוניות; שלוש מהמוכרות בהן הן בית העם, בית הכרם ופסגת זאב. שיחות עם הספרניות, וגם עם עובדים וקוראים, מגלות מה הופך את הספריות גם כיום למרכזים תרבותיים שוקקים.

ספריית פסגת זאב / בילוי תרבותי של אחר הצהריים

ספריית פסגת זאב. "אחת התופעות המעניינות היא בחורי ישיבה שמגיעים לקרוא ספרות קלאסית מכל העולם" (צילום: דוד טברסקי)

הספרייה השכונתית בפסגת זאב נמצאת במבנה חדש ומודרני. הפעילות התרבותית בו מגוונת: תערוכת ציורים של הצייר הבינלאומי ותושב השכונה, בנימין בסטיקר, מעטרות כל פינה; פעילויות לילדים; ביקורים של כיתות גן ובית ספר יסודי'; אורחים קבועים; שעות סיפור ואירועי תרבות שנוגעים לקבוצות השונות בשכונה.

"לאחרונה הקרנו כאן סרט דוקומנטרי על הקהילה היהודית באזרבייג'ן, והגיעו הרבה אנשים כי בשכונה יש הרבה עולים משם", מספרת הספרנית אנה כוגן. הספרייה מתהדרת במחלקה הרוסית העשירה והגדולה בעיר (למעט הספרייה הרוסית במרכז העיר). "הייתה לנו סדרת הרצאות ברוסית על ספרות עברית", מספרת כוגן, "והיו פעילויות לעולים חדשים, כי יש הרבה עולים בשכונה. אבל אחת התופעות המעניינות שראיתי היא בחורי ישיבה שמגיעים לספרייה לקרוא ספרות קלאסית מכל העולם. הספריות הן המקומות היחידים שבהם הם מצליחים לגשת אליה".

אנה כוגן. "גברים אוהבים ספרים על איך להשיג דברים, נשים אוהבות רומנים רציניים" (צילום: דוד טברסקי)

כוגן, בת 53, היא תושבת מעלה אדומים וספרנית מגיל 19. היא עלתה לארץ בגיל 30 מניקולאייב שבאוקראינה, והספיקה לעבוד בכמה ספריות בעיר ירושלים, כולל ספריית בית העם, שעליה יסופר בהמשך. "המעבר היה מאתגר", היא מספרת, "אבל הרבה יותר מעניין. באוקראינה עבדתי בספריית ילדים, ופה מיד הגעתי לספרייה של מבוגרים".

אילו ספרים קוראים בספרייה שלך?
"גברים באופן מסורתי אוהבים יותר ספרי עיון, בעיקר מלחמה, וגם ניו-אייג', גידול ילדים וספרים על איך להשיג דברים. נשים יותר אוהבות רומנים רציניים. הייתה לי מין תפיסה כזו שרק בברית המועצות קוראים הרבה ספרים, אבל הגעתי לפה וגיליתי שקוראים כאן המון. כיף לי לראות הורים מגיעים עם הילדים, וילדים שיוצאים מהספרייה מהופנטים לספרים, לא מוכנים לחכות עד האוטו".

"אני אוהבת לבוא לפה עם הילדים", אומרת עדיאל בן שושן, בת 32, תושבת השכונה שמשתדלת להגיע לספרייה לפחות פעם בשבועיים. "הם יושבים להם בפופים, קוראים ומשחקים, ואני מחפשת לי פה בין המדפים ספרים. בילוי תרבותי של אחר הצהריים".

"מי שאוהב לקרוא את הספר המודפס ולחוות את החוויה של ספרייה ימשיך להגיע", אומרת רונית פנחסי, מבקרת קבועה בספרייה. "אני קוראת הרבה. אבא שלי היה ספרן בספריית הכנסת, והאהבה הונחלה אצלנו בבית. הספרייה מצליחה להחזיר אותי לילדות כל פעם מחדש".

רונית פנחסי (משמאל) ונירה באחג'יאן. פנחסי: "הספרייה מצליחה להחזיר אותי לילדות כל פעם מחדש" (צילום: דוד טברסקי)

"עד שנכנס הפלאפון לחיי הבת הבכורה שלי, היא קראה בכמויות", מספרת נירה באחג'יאן, 54, חברת ילדותה של פנחסי. לספרייה היא מגיעה עם בתה הצעירה כדי לקרוא קומיקס. הבת מספרת שהילדים בכיתה שלה לא קוראים. "זו בעיה", אומרת באחג'יאן, "אבל בשבילה מגיעים לספרייה, לנסות לתקן את זה".

אבל הספרייה ניצבת בפני עתיד לא ברור. "מי יחליף אותנו זו שאלה שמטרידה אותי מאוד", אומרת קוגן. היא והשותפות שלה ייצאו לפנסיה בשנים הקרובות, וכך יבוא לסיומו דור שלם של ספרניות יוצאות חבר העמים, שמאיישות חלק נכבד מתפקידי הספרנות בעיר בפרט, ובמדינה בכלל.

"הגענו מרוסיה עם השכלה ותנאים", היא מספרת. "מי ירצה היום לעבוד אחרי לימודים ארוכים בחצי משרה? היו לימודי ספרנות באוניברסיטת עברית, והמחלקה נסגרה כי נהיה פחות ביקוש. זה סימן למשהו. ובכללי, מעטים מאוד שסיימו תואר שני במקצוע הולכים לספריות הציבוריות. הצעירים הולכים לספריות האקדמיה וספריות מקצועיות. שם שעות עבודה והתנאים טובים יותר".

ספריית בית העם / "אוהבי ספרות יפה קוראים על כלכלה, פוליטיקה ופסיכולוגיה"

ספריית בית העם. "יש לנו יותר מ-100 אלף ספרים, אבל על המדפים תמצא רק את הספרים הרלוונטיים" (צילום: דוד טברסקי)

שקט שורר בין המדפים הארוכים בספריית ההשאלה של בית העם במרכז ירושלים. רק צלילי אורות הפלורסנט מפריעים לו מעט. הספרייה ההיסטורית שמוזכרת לעתים קרובות ברומנים ישראליים, חגגה בשנה שעברה 50 שנה במשכנה הנוכחי ליד קמפוס בצלאל ואולם ג'רארד בכר, אבל כבר בשנה הבאה מתכוונת לעבור למשכנה החדש ליד כיכר הדווידקה בעיר.

"כמה אלפי ספרים פה נמצאים אצלי בראש", אומרת אלישבע גרינצוויג, בת 57, הספרנית הראשית. "אדם נהיה ספרן כי הוא רוצה להיות מתווך בין הספרים לבני האדם. יש פה שילוב של כישורים: זיכרון, כמובן, אהבת הספר וגם אהבת הקהל. צריך להיות קשוב לקהל, לא להכתיב לו את הטעמים והרעיונות שלי, אלא להצליח להבין מה הוא רוצה. אני הכי אוהבת שאני מצליחה להרחיב אופקים של אנשים מבחינת ספרים. יש אנשים שמגיעים ושואלים: אני לא יודע מה לחפש, תמצאי לי לקרוא משהו מעניין".

אלישבע גרינצוויג. "אדם נהיה ספרן כי הוא רוצה להיות מתווך בין הספרים לבני האדם" (צילום: דוד טברסקי)

כמה ספרים את צריכה לקרוא כדי שתוכלי להמליץ?
"אני מספיקה לקרוא כשני ספרים בשבוע, תמיד בשבת. אבל אני גם ממשיכה להתעדכן, וקוראת עשרות תקצירים של ספרים מדי שבוע".

איך מתאימים ספר לבן אדם?
"הכלי מספר אחד שלנו הוא הידע שלנו. אנחנו יודעים תמיד מה אנשים רוצים כי אנחנו עם היד על הדופק כל הזמן. יש לנו יותר מ-100 אלף ספרים, אבל על המדפים תמצא רק את הספרים הרלוונטיים. אנחנו מדללים כל הזמן לפי סטטיסטיקת ההשאלות את הספרים, כדי שלא יעלו אבק. אם ספר לא נקרא, הוא יעבור למחסן, ומשם נמשיך לבחון את דרכו. לרוב אלה ספרים שכבר לא רלוונטיים לתקופה, כמו רומנים היסטוריים ישנים שנכתבו בשפה שכבר קשה לקרוא".

מה הספר הכי נקרא לאחרונה?
"סדרת הספרים 'שבע אחיות' של לוסינדה ריילי. קהל מאוד רחב מוצא את עצמו מתחבר אל הספרים שלה. זו קריאת בילוי, אבל איכותית. נוסף על כך, בשנים האחרונות שמתי לב שיש התעניינות רבה במלחמת העולם השנייה, ספרי מלחמה והיסטוריה שקשורים במלחמה".

דווקא עכשיו, כמעט 80 שנה אחרי?
"אני חושבת שהרבה אנשים מרגישים שמה שקורה מסביבנו בשנים האחרונות קשור למה שקרה אז. אנחנו יודעים מעט מאוד על המלחמה, וכל שנה יוצאים מאות ספרים חדשים על גורלות של אנשים אנונימיים, גיבורים שסיפורם לא סופר, סיפורים פחות מוכרים וכו'. אנשים פחות מחפשים לבחון אותה דרך 'רעים מול טובים', ויותר להעמיק בפסיכולוגיה של המשתתפים".

ספרים דיגיטליים הפכו להיות פופולריים בשנים האחרונות. מה הספרייה נותנת שאין בהם?
"הספר הדיגיטלי מאפשר לקוראים לקרוא ספר שאין על המדף, במיוחד הפופולריים, אבל ילדים לא יכולים לקרוא ספר דיגיטלית. כל העניין בספר שהוא ספר – צבעוני, עשיר, נועד לזה שיגעו בו, יחזיקו אותו – שיפעיל את כל החושים. הוא הסיבה לזה שילדים רבים אוהבים להגיע לספרייה".

בכניסה לספרייה הכללית נמצאת פינה עיונית שקטה. "גם אנשים שבאו לקחת ספרות יפה מתיישבים וקוראים על כלכלה, פוליטיקה ופסיכולוגיה. אלו הנושאים שהכי מעניינים את הקהל".

פינת הילדים בספריית בית העם. "כל העניין בספר שהוא ספר – צבעוני, עשיר, נועד לזה שיגעו בו, יחזיקו אותו" (צילום: דוד טברסקי)

גרינצווייג עוברת דרך המדפים. את המעברים והקירות מעטרים צמחים ותערוכת תמונות של אומנים מקומיים שתרמו אותן. לצד מדפי העברית, בספרייה ניתן למצוא ספרים באנגלית ובעיקר בצרפתית. "הגיעו בעשור האחרון הרבה מאוד עולים מצרפת לעיר, ומדובר בעלייה שקוראת המון ספרים".

יש גם דברים שמעצבנים אותך אצל קוראים?
"מכעיס אותי שאנשים לא מבינים כמה אנחנו מנסים ומשתדלים לתת שירות. מתעצבנים עלינו אם אנחנו מתאמצים לעזור, או מצד שני, לא מספיק מהירים.

"בן אדם מגיע לספרייה כדי לקבל יחס אנושי, זה הדבר הכי חשוב. הם רוצים עצה, רוצים לדבר, מכונה לעולם לא תהיה אדם. תמיד לאדם יהיה נעים יותר לראות אדם על פני מערכת אוטומטית".

בספריית העיון בקומה מעל לספריית ההשאלה, הספרן דב ליפשיץ, בן 47, מראה כמה ספרים שהגיעו לספרייה מספריית הכנסת, שהתפרקה לפני כמה שנים, כולל ספר מרהיב מלא בצילומים של ירושלים. "אנשים בקורונה אמרו לי: 'הספר הציל אותנו'", מספר ליפשיץ. "אנשים היו רגילים להיות מנויים לקולנוע, לשבת בשוק, כך שהספר נשאר האמצעי התרבותי היחיד שנשאר נגיש".

דב ליפשיץ. "אנשים בקורונה אמרו לי: 'הספר הציל אותנו'" (צילום: דוד טברסקי)

בגלי הקורונה הראשונים ארזו בספרייה משלוחי ספרים שעברו לבתיהם של קשישים על ידי חניכי תנועות הנוער. "הדיגיטליות, מעצם טבעה, מוגבלת מאוד", אומר ליפשיץ. "כמו שלמידה מרחוק הייתה למידה פחות טובה, כך גם קריאה. הנגיעה בספר, הראייה – ריח ספר חדש שיצא מהדפוס – אין לזה תחליף, ורבים יודעים את זה".

חדווה ובתה קרן יושבות מסביב לשולחן בפינת הילדים. "אמא רצתה להראות ביום כיף שלנו את הספרייה שהלכה אליה כילדה", מספרת קרן. "פעם לא היו ספריות ליד הבית", מספרת חדווה, "ואמא הייתה לוקחת אותנו באוטובוס לספריית בית העם. הייתי קוראת את כל הספרים של גלילה רון-פדר-עמית".

עדן (8.5) וזהר (10) פרץ הגיעו ליום כיף עם סבתא מנופי פרת במישור אדומים. אף שיש להן ספרייה ליד הבית, הביקור בספריית בית העם הגדולה והמגוונת מרתקת ומרגשת אותם. עדן קראה לאחרונה את יומנה של אנה פרנק בגרסה הגרפית, זהר בדיוק סיימה לקרוא ספר נוסף של משחקי הכס. "לקרוא ספרים זה מעניין, ובמיוחד כיף לקרוא אותם פה", אומרת עדן. "אני מרגישה שאני נהיית חכמה יותר".

האחיות פרץ: זהר (משמאל) ועדן. זהר: "בספרייה זה כאילו אתה נמצא בעולם אחר" (צילום: דוד טברסקי)

"בספרייה זה כאילו אתה נמצא בעולם אחר", אומרת זהר, "מתנתק מהעולם שלך. וכאן יש מגוון של ספרים שנותן תחושה טובה". זהר קוראת שני ספרים ביום. "אני קוראת יחסית מהר, וככה זה גם בבית".

"בתור ילד הייתי תולעת ספרים", אומר עקיבא זהר, בן 19, תושב שכונת נחלאות ושכן צמוד של הספרייה מילדות. "אחר כך עברתי לסרטים וסדרות, ופתאום הגיע הגיל שהחלטתי ללכת חזרה למקורות. לרוב אני קורא סיפורי אגדות ופנטזיה, כי אני מעדיף ספרים שמפתחים את הדמיון, לא דברים שבעולם הרגיל. אני בטוח שיהיו ספריות עוד עשרות שנים. יש מצב שבעשורים האחרונים הטכנולוגיה ניתקה אותנו מספרים, אבל עכשיו מתחילים ללכת אחורה, מתגעגעים למשהו שהיה טוב בעבר".

עקיבא זהר. "הטכנולוגיה ניתקה אותנו מספרים, אבל עכשיו מתחילים ללכת אחורה, מתגעגעים למשהו שהיה טוב בעבר" (צילום: דוד טברסקי)

ספריית בית הכרם / "ב-2019 היו לנו יותר השאלות מכל הספריות בירושלים"

ספריית בית הכרם. 75 אלף השאלות בשנה (צילום: דוד טברסקי)

ספריית בית הכרם צנועה יותר מהאחרות, אבל נותנת פייט לספריות המובילות. גם אותה מנהלת יוצאת חבר העמים, נטליה גבלב בת ה-60. "הספריות ברוסיה היו ממש ספריות-ספריות", היא נזכרת. "שקט. רק ספרים. סדר מורכב מאוד. הדרישות מספרן היו יותר מכאן. כל ספרן היה חייב להיות מאוד משכיל בתחומו. פה הכול מסודר לפי הא'-ב', בעוד ברוסיה היה נהוג לסדר לפי נושאים. שם כל ספר בשפה זרה היה חייב להיות מול הגרסה המתורגמת. החלוקה הזו חסרה לי".

נטליה גבלב. "ספרן צריך להוציא את העיקרים מספרים" (צילום: דוד טברסקי)

גבלב עלתה לארץ ב-1998. בעשור הראשון שלה בישראל הלכה לעבוד כגננת, מכיוון שלא הרגישה שהיא מספיק מקצועית לנהל ספרייה בעברית. לאחר שבתה הבכורה התגייסה, היא ניצלה את ההזדמנות ללמוד על ספרות עברית וחזרה לספריות. "יש לנו כל הזמן קוראים חדשים", היא מתגאה. "ב-2019 היו לנו יותר מ-75 אלף השאלות. זה יותר מכל הספריות בירושלים, ואנחנו ספרייה שכונתית שפתוחה רק אחר הצהריים".

למה לדעתך אנשים ממשיכים להגיע לספריות?
"פה יש מבחר – חדש מול ישן, מגוון של ז'אנרים ואפשר להיות פה שעות. ספרים ישנים נהיה קשה יותר ויותר למצוא בחנויות, ולנו יש פה מבחר גדול. חוץ מזה, ספרים זה דבר יקר, בטח מאז שביטלו את המבצעים של 4 ספרים ב-100".

רחל, פנסיונרית ומבקרת קבועה בספרייה, שומעת את השיחה ומוסיפה: "אני ממשיכה להגיע כי אני פשוט אוהבת לקרוא, ואוהבת להיות פה בספרייה. אני אוהבת את זה יותר מטיולים בטבע או ישיבה בבית קפה".

טל אלשך-אליעזר (מימין) ונטליה גבלב. אלשך-אליעזר: "אנשים מגיעים לפה כדי לשנות את השגרה שלהם" (צילום: דוד טברסקי)

"ספרים זו בריחה מהמציאות, בקטע טוב", אומרת טל אלשך-אליעזר, עובדת בספרייה וקוראת מושבעת. "פיתוח הדמיון, להיות בעולם אחר, שכיף להיכנס אליו. אנשים מגיעים לפה כדי לשנות את השגרה שלהם, להשתחרר מהשעבוד לטכנולוגיה, לחזור למשהו שהיה פעם".

"זו טעות לחשוב אבל שספרניות קוראות הרבה", צוחקת גבלב. "אין הרבה זמן לקריאה". אף שהיא שולטת ברוב הספרים בספרייה, שאין בה ספרים ברוסית, היא ממשיכה לקרוא ברוסית. "ברוסית אני מצליחה להרגיש את הקריאה. כדי להמליץ לא צריך לקרוא הכול. צריך נושא, לדעת על הספר. בשיעורי ספרנות אמרו לנו לקרוא ספרים באלכסון, מכיוון שספרן צריך להוציא את העיקרים מספרים".

מה הופך ספר לפופולרי?
"אחד הספרים הכי מושאלים אצלנו, ובכלל, הוא 'שירת סרטני הנהר' של דליה אוונס. בחצי שנה היו פה 120 השאלות. הספר אף פעם לא במדף ויש לנו עשר עותקים ממנו. קראתי שהסופרת עצמה לא הבינה למה זה ככה, אין לזה תשובה ברורה. לפעמים יש ספרים שאף אחד לא נוגע בהם, כמו 'שיר של אש וקרח', ופתאום יצאה הסדרה 'משחקי הכס' ובום. זה גם מה שקרה לסדרת 'החברה הגאונה' של אלנה פרנטה, אף שקרנה ירדה לאחרונה. אבל אין שני ל'הארי פוטר'".

זה ספר בן 25. איך זה קורה?
"היה לנו אירוע של מרצה שהגיע לדבר על הספר. בקהל היו בני 7 ובני 90 שישבו מרותקים באותה המידה. זה ספר נהדר שלחלוטין מצדיק את הפופולריות שלו. שואלים אותי הרבה איך זה שהספר מחזיק כבר רבע מאה, ואני חושבת שג'יי קיי רולינג הצליחה ליצור עולם פנטזיות שלם שאנחנו מרגישים כאילו הוא קורה כאן בינינו. זו לא אגדה, הילדים מרגישים שהם בעצמם קוסמים בעולם הזה. הם גדלים ביחד עם הגיבורים משנה לשנה".

ספרי "הארי פוטר", שממשיכים להיות פופולריים גם כיום. "רולינג הצליחה ליצור עולם פנטזיות שלם שאנחנו מרגישים כאילו הוא קורה כאן בינינו" (צילום: דוד טברסקי)

קהל הקוראים בספרייה השכונתית בשעת אחר הצהריים הוא בעיקר ילדים ונוער. הם מגיעים כדי לשבת, לקרוא וללמוד, עם חברים או לבד. על הרצפה, על השטיח, על הפופים או על הכיסא. "אני אוהבת שמגיעים ילדים קטנים", אומרת גבלב, ומציגה את סדרת הספרים שעטופים בניילון. "אם אימהות יושבות בצד ומרכלות בעוד הילדים עושים בלגן עם הספרים, זה לא מתאים לי. ג'ימבורי זה למשחקים, ספרייה זה לספרים".

גבלב בטוח שבעתיד יהיו ספריות, אבל הן יידרשו להשתנות. "ספריות יצטרכו להיות יותר מקומות בילוי, לא רק השאלה וקריאה. יותר מחשבים, יותר מקום למשחק. הן יהיו חייבות להפוך למרכז תרבות שכונתי".