עמוק ביער בכפר איבוטי איפרי בניגריה, אגבונטולווה מריגי מודד את גובהו של עץ מהגוני, חותך אותו במיומנות בגרזן ובמצ'טה, וכשבול העץ נופל בקול פיצוח, הוא סורק את היער ומחפש את העץ הבא.
סביבו, הגזעים הגדועים ביער הבוצי הם מצבה לעצים הגבוהים שניצבו שם, ונעלמים במהרה בגלל כריתת יערות בלתי חוקית במדינת אונדו בדרום מערב ניגריה.
כריתת העצים לצורך פינוי אדמה חקלאית או לשימוש במשק האנרגיה, שגדל עם צמיחת האוכלוסייה במדינה, מסכנת את יערות ניגריה.
הנשיא מוחמדו בוהרי אמר בוועידת האקלים באבידג'ן, חוף השנהב ב-9 במאי שניגריה ייסדה קרן נאמנות להגנת היערות ושיקומם. זה עלול לא להספיק למדינה, שממשיכה לאבד את השטחים הירוקים שלה במהירות עצומה.
"שמירת היערות היא שמירה על עצמנו. כשאנחנו הורסים יערות, אנחנו הורסים את האנושות", אמר פמי אובדון, שאחראי על ניהול היערות במשרד החקלאות של אונדו.
מריגי יודע זאת היטב, אבל הוא עושה זאת למחייתו. "פעם יכולנו לכרות 15 עצים ביער אחד. עכשיו, אם אנחנו מצליחים למצוא שניים, זו ברכה עבורנו", אומר מריגי, 61, אב לשניים.
בין 2001 ל-2021, ניגריה איבדה 11.4 מיליון דונמים של עצים, כ-11% מהיערות בשטחה. לפי משמר היערות הגלובלי, הנזק שווה ערך ל-587 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני שנפלט לאוויר.
"אנחנו לא ישנים בלילה. אנחנו שומרים שהעצים לא יתנתקו מספינת הגרר", אמר מריגי. הספינה עוצרת בכמה תחנות כדי להעלות חוטבים נוספים עם בולי העץ שאספו. כל ספינה יכולה לשאת אלפי רפסודות, שכל אחת מהן מורכבת מכ-30 בולי עץ.
אחרי כריתת העצים, מריגי מסמן אותם כדי להבהיר לחוטבים האחרים שהם בבעלותו. העצים מועברים דרך נהרות ונחלים לבירת ניגריה לאגוס.
"בתקופת האדם הקדמון היו לנו עצים גדולים, אבל כיום מה שיש לנו זה רק עצים קטנים, ואנחנו אפילו לא נותנים להם לגדול לפני שאנחנו כורתים אותם", אמר מריגי.
חודשים אחרי כריתת העצים, מריגי חוזר ליער כדי לאסוף אותם ולבנות מהם רפסודות. יש לו יותר מ-40. הוא שכר ביחד עם חוטבי עצים נוספים ספינה שתוביל אותם לבירה.
על כל רפסודה יש סככות עץ מאולתרות שנועדו לשמור על מריגי ועל חבריו ממזג האוויר. הם מתחלקים באוכל, ושרים שירי עם כדי לעודד את רוחם.
המסע של מריגי מסתיים בלגונה בלאגוס, שבה הרפסודות מאונדו ומאזורים אחרים במדינה נאספות, מעובדות במנסרות ונמכרות לשימושים שונים.


