"אני אוהב ילדים. אני חושב שהם יכולים לשנות את החברה. בעבר עבדתי כמורה בתיכון, ואני יכול להגיד בוודאות שלהיות גנן זו העבודה הכי מאתגרת שהייתה לי", אומר ל'דבר' גיא גולדשטיין (42) גנן עם ותק של 13 שנים בגן 'שיח' (גילאי 5-3) בשכונת הדר בחיפה. "האתגר הזה מתעצם בעבודה בגן בשכונת הדר, שבה אני ממש מרגיש את היכולת להעניק לילדים התחלה אחרת בחיים".
גולדשטיין, כמו כל גננות והמורות ביסודי במחוז חיפה, שבת הבוקר לשעתיים ופתח את הגן בשעה 10:00, כחלק ממאבק הסתדרות המורים להעלאת שכר המורים והגננות.
כגבר, הוא נמצא במיעוט בקרב עובדי החינוך לגיל הרך, ולדבריו השכר הנמוך הוא חסם מרכזי. "בישראל יש הכי פחות גברים שעובדים בחינוך לגיל הרך מהמדינות המפותחות. אני מרוויח 10,000 שקלים בחודש על היותי גנן, שזה הרבה פחות מהחברים שלי בכל עבודה אחרת, לאו דווקא היי טק. חבר שלי מנהל עבודה בחקלאות ומרוויח 15,000 בחודש. בישראל עדיין מצופה מהגבר להביא משכורת ראשונה, אז פלא שאין גברים בענף?"
מלבד ותק, הדרך של גננות להגדיל את משכורתן היא השתתפות בהשתלמויות, שלדברי גולדשטיין "גם מתקיימות על הזמן הפנוי שלי, וגם על חשבוני".
תנאי ההעסקה שלו ושל הגננות לא מאפשרים לבצע את התפקיד בצורה טובה. "לגננת אין שעות שהייה או הפסקות, למרות שהיא צריכה לנהל את הגן, נדרשת לחשיבה פדגוגית, לקיים ישיבות הורים ועוד. כל זה קורה על חשבונה."
את התוצאה הוא מרגיש בשטח: מחסור עצום בגננות. "לא נכנסות גננות חדשות למערכת. רבות מהקולגות שלי עוברות לשוק הפרטי, כלומר לגנים הפרטיים של לידה עד שלוש".
יש לו גם מסר לפקידי האוצר. "אני לא מבין איך באוצר לא מבינים שצריך להגדיל את השכר. אולי הם שכחו מה ילדים צריכים. נראה אותם עובדים בגן שנה אחת".
למרות הקשיים, הוא רוצה להמשיך במקצוע. "המפגש עם הילדים נותן הרבה שמחת חיים. יש בו גם מצוקה, אבל בעיקר שמחת חיים".
