הדיור הציבורי בישראל נמצא במצב ירוד מאחר וממשלות ישראל, כולל "ממשלת השינוי" הנוכחית, פעלו באגרסיביות כדי לחסל את המלאי. חיסול המלאי לא נעשה בגלל בעיות תקציב או חוסר יכולת של הממשלה לבנות דיור ציבורי, אלא בגלל שזאת מדיניות שמשרתת את בעלי ההון ובעלי הדירות על חשבון חסרי הדירה.

בכדי להצדיק את המדיניות הקלוקלת הזאת משתמשים מקבלי ההחלטות במונחים כלכליים "גבוהים" כמו שוק חופשי והיצע וביקוש, אבל בפועל מדובר במדיניות אינטרסנטית שאין לה שום קשר לכלכלה או לאידיאולוגיה. "כלכלה חופשית" היא לא כלכלה של הפקרות והעברת הון וקרקע לבעלי ההון, אלא מדיניות אחראית שאמורה להעניק לכולם הזדמנות שווה להצליח.    

עוד לפני שעוסקים בהסברים הכלכליים שתומכים בדיור ציבורי, חשוב להבין ש"בעולם הקפיטליסטי", דיור ציבורי הוא חלק חשוב מהשוק, וישראל מדורגת במקום האחרון מבחינת היצע הדירות הללו.

בישראל אך ורק 2% מהדירות הן ציבוריות בעוד באירופה הממוצע של דיור ציבורי מסך כל הדירות עומד על 12%. בהולנד יש 31% דיור ציבורי, באוסטריה 21%, בצרפת 18%, בבריטניה 17% ואפילו בארה"ב יש 4% דיור ציבורי שזה כפול מישראל. אפילו בסינגפור שהיא "המודל הקפיטליסטי" של הרבה מאוד מהמתנגדים לדיור ציבורי יש כ-78% דיור ציבורי. חשוב לציין שבכל הארצות האלה יש עוד שלל של רגולציות וחוקים על שוק הדיור שנועדו לפקח על מחירי השכירות ולהגביל את הרווחים של בעלי הדירות והיזמים, כשהמטרה היא לא לפגוע בשוק הנדל"ן, אבל בהחלט לאפשר לכולם להצליח ולא לדחוק משפחות לעוני.  

קשה להתווכח עם טיעונים של צדק, "חמלה", והעובדה שקורת גג חייבת להיות זכות יסוד לכולם ללא קשר לצמיחה, אבל העדויות שמצטברות בעולם מראות שדיור ציבורי לא מביא רק יותר צדק אלא גם מעודד צמיחה. דיור ציבורי, בדומה לחינוך ובריאות, הוא הבסיס של ההתפתחות של בני האדם, ולכן היכולת של אנשים להתפתח ולצמוח תלויה בכך שיש לבני האדם תנאים בסיסיים של מחיה. אדם ללא קורת גג יציבה הוא אדם לא יציב, ולכן גם לא יכול להתפתח במקום העבודה, לא יכול ליצור ולהיות יצירתי ונמצא כל הזמן במרוץ הישרדותי.

אנשים שנזרקים מדירה לדירה ולעיתים נאלצים לבלות תקופות ברחובות, הופכים בשלב כזה או אחר לנטל על החברה, ומתקשים להשתקם מהמצב הכלכלי שלהם. הוועדה למלחמה בעוני הראתה ש-40% ממקבלי הדיור הציבורי, לא נזקקו יותר לשירותי הרווחה, והצליחו לצאת לחלוטין מהמצב של העוני שבו הם היו לפני קבלת הדירה הציבורית (אין עוד סיוע שעוזר יותר מזה). 

בנוסף לנתונים בארץ ובעולם המצביעים על כך שהמחסור בדיור הוא הגורם המרכזי לעוני, מחקרים הראו שהדיור הציבורי הוא גם גורם חשוב ביכולת של המדינה לצמוח ולהתפתח. באוסטרליה למשל, רק לאחרונה כלכלנים מ-18 אוניברסיטאות הוציאו מחקר מקיף שהראה שהמחסור בדיור ציבורי פגע בצורה משמעותית בצמיחה של המדינה, כשההפסדים נאמדו על ידי אותם כלכלנים במיליארדים כל שנה.

ברמה הבסיסית ביותר, כאשר משפחה משלושת העשירונים הנמוכים מוציאה יותר מ-70% מההכנסה החופשית על דיור (נתונים מהוועדה למלחמה בעוני), ומשפחה שהיא ממעמד הביניים בעשירונים 3-7 מוציאה יותר מ-40% על דיור, הרי ברור שיש פגיעה משמעותית ועיוותים בצריכה הפרטית של הציבור וכתוצאה מכך הצמיחה של השוק כולו נפגעת. בנוסף על כך, אותם חוקרים טענו שמצוקת הדיור פגעה קשה בפריון העבודה, ובמילים אחרות גרמה לדיכוי בכוח העבודה של המדינה. 

הטיעונים של מתנגדי הדיור הציבורי שמדובר במדיניות קומוניסטית שפוגעת בשוק, הם לא פחות מסיסמאות מגוחכות, כי בישראל מעולם לא היה שוק חופשי של דיור, וזאת אשליה שמספרים לציבור כדי שבעלי אינטרס יוכלו להרוויח הון והמדינה תמשיך לספסר בקרקעות.

חשוב לזכור שלמדינה יש מונופול על הקרקעות ויש גם מערכת מיסוי משומנת על נדל"ן, שמכניסה מיליארדים לקופת המדינה ולכיסם של בעלי אינטרס. המדיניות העכשווית שמטרתה להמשיך ולתת הטבות והנחות לבעלי ההון חייבת להיפסק, כי היא כשלה ואין לה שום הצדקה כלכלית. במקום זאת, צריך לשקם את הדיור הציבורי כי זה גם צודק וגם כלכלי.   

הכותב הוא דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי