אתמול (רביעי) נחנך בכפר קאסם מרכז יום לטיפול בבעלי מוגבלויות, בסיום ארבעה חודשי הרצה ולאחר 15 שנות תכנון ובנייה. המרכז כולל חדרי טיפול יעודיים ו-4 חדרי קבוצות, אליהם מגיעים מדי בוקר כ-18 משתקמים. בעתיד צפוי המרכז לספק שירותים לכ-50 משתקמים מכפר קאסם והסביבה.
בכל כיתה במרכז יש כ-9 משתקמים ושתי מדריכות. הצוות כולל גם קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסט ואחות. המרכז הוקם ומופעל על ידי עמותת צ'יימס, שדאגה גם להכשרת אנשי הצוות. לדברי יו"ר העמותה, שולמית גילדנר, מטרת העמותה היא לקדם טיפול אישי לכל אחד לפי צרכיו.
"שאלו אותי למה להקים מרכז בעלות 10 מיליון ש״ח ל-20 אנשים. אם הסכום היה כפול לאדם אחד עדיין הייתי מקים אותו", אומר ראש עיריית כפר קאסם, עאדל באדר, שנכח גם הוא בפתיחת המרכז. "כל אחד מהם הוא ברכה. זו האוכלוסיה שצריך להתחיל בה. אם נצליח כאן נצליח בכל מקום".
"המשוקמים מגיעים לכאן ברבע לשמונה", מספרת המדריכה כאות'ר ח'יראללה. "אנו מקבלות תכנית טיפול לכל אחד מהם, כולל ארוחות בוקר וצהריים המוגשות בחדר האוכל, ובכיתה מתרחשת הפעילות בליווי המדריכות״.
"אנו מכירות כל אחד מה הוא אוהב ומה לא", מספרת המדריכה נסרין צרצור. "אני עוזרת להם לאכול, לעשות פעולות בסיסיות, גם מחליפות להם אם צריך. אני כמו אמא שלהם ל-8 שעות", מתארת צרצור. "בכל תחילת וסוף יום יש הרבה חיבוקים ונשיקות, אנחנו מאוד קשורות אליהם".
צרצור וח'יראללה עבדו עם הגיל הרך לפני שהתחילו לעבוד במקום. "הייתי צריכה שינוי" אומרת ח'יראללה, וצרצור מוסיפה: "צריך לב ענק בעבודה הזו, זה כיף, אבל זו עבודה קשה".
״המטופלים מחזירים אהבה ומוקירים תודה על העזרה״
"יש תכנית טיפולים מובנית", אומר מחמוד סייף, רכז תחום הפיזיותרפיה בעמותה ומטפל במרכז. "כאן הרוב זה טיפולים פרטניים בגלל המורכבות של הבעיות. אני עושה להם אבחון ראשוני וכותב תכנית טיפול. לרוב אנו רוצים לשפר ולהעצים".
"לפני שעבדתי כאן עבדתי בקופת חולים ובאסף הרופא", מספר סייף. "החלטתי שאני צריך שינוי ומצאתי עבודה באזור חדרה. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לאוכלוסיה הזו. בהתחלה היה לי קשה. אני פשוט רואה את האנשים ולא יכול לעזוב אותם. התפטרתי מקופת חולים, כבר עשר שנים אני עושה את זה".
סייף מוסיף: "אלה אנשים עם לב זהב, אני שקוע בזה. יש לי סיפוק מלעזור לאדם שלא יודע להגיד מה כואב לו. אדם שרגליו נשברו ואחרי שבועיים כבר הולך עם הליכון. צריך פה התייחסות אחרת. צריך להיות סבלני ולהבין מה כואב. אתה מרגיש שהם אוהבים אותך על מה שאתה נותן להם, אפילו בחיוך. חלקם לא מצליחים לדבר ועושים הכל כדי להגיד תודה. זה נותן הרגשה שאין לתאר".
