"אנחנו קוראות לזה בחדר מורים משכורת רעב. מדברות בינינו 'מה נקנה עם זה הפעם עגבנייה או אבטיח?', כך מספרת חן אלקובי, שזוהי שנתה הראשונה כמורה והיא מרוויחה סביבות ה-6,000 שקלים. אלקובי משמשת כמחנכת כיתה ו' ומורה למקצועות ההומניים בבית הספר היסודי למדעים ואומנויות בפסגת זאב בירושלים.
אלקובי, יחד עם כלל המורות ביסודי ובחטיבות הביניים והגננות, תשבות היום (שני) לשעתיים כחלק ממאבק הסתדרות המורים להעלאת שכר המורים. זהו יומה השני של השביתה הארצית, לאחר שבוע בו כל מחוז של משרד החינוך שבת לשעתיים.
"הסיבה שאני מרוויחה 6,000 היא שאני בעלת תואר שני ועושה מה שאפשר", מספרת אלקובי, "כמובן שזה סכום זעום שלא מספיק לכלום. 3,000 הולך למסגרת לילד, והשאר לשכר דירה״. לטענתה יש קשר בין השכר הזעום של חברותיה לעזיבתן את המקצוע: "הן לא יכולות לחיות מ-4,000 ש״ח בחודש".
היא קושרת בין איכות ההוראה לשכר ראוי. "אני מאמינה שמורה עם נחת כלכלית יכול להשקיע בתלמידים, והתלמידים כמובן מרוויחים. יפה בן דוד יודעת את זה ונאבקת על כך".
לדבריה, עבודתם של המורים קשה יותר מאיך שהציבור רואה אותה. "כולם אומרים שיש לנו חופשות, אבל שוכחים את העבודה הקשה שאנחנו עושות: בניית שיעורים בהתאמה לכיתות השונות, להישאר הכי מעודכנת בתחום שאת מלמדת. מעבר לכך את מקנה ערכים, מתעסקת ביחסים בכיתה ומדברת עם הורים. יום העבודה לעולם לא נגמר ב-15:00, וגם ביום החופשי שלי אני מתעסקת בעניינים".
אלקובי נכנסה למערכת החינוך אחרי תשע שנים בתפקידים שונים, במטרה ליצור שינוי. "אני מורה בשכונה סוציו אקונומית נמוכה, ואני רוצה להעניק לתלמידים שלי את היכולת לחלום ולהגשים את חלומותיהם. לראות ילד שעולה מציון 60 ל-90 ולדעת את חלקך. אני מחנכת את דור העתיד".
