דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי ב' בתמוז תשפ"ב 01.07.22
28°תל אביב
  • 27°ירושלים
  • 28°תל אביב
  • 27°חיפה
  • 29°אשדוד
  • 33°באר שבע
  • 39°אילת
  • 34°טבריה
  • 28°צפת
  • 30°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

ארבעה חודשים באוקראינה: תושבים מספרים

אוקראינה ממזרח למערב: למלחמה פנים רבות (צילומים: אלבומים פרטיים; עיצוב: אידאה)

החיים במלחמה ובשגרה דרוכה: מונולוגים אישיים מאיבנו פרנקיבסק, אודסה, קייב, חרקיב ודניפרו

דוד טברסקי

ארבעת חודשי המלחמה באוקראינה לא עברו על כל תושביה באותה דרך. יותר מאלף קילומטרים מפרידים בין חרקיב במזרח אוקראינה, עיר מגוריו של יבגני זכרצ'ינקו, שהעביר את כל ארבעת החודשים תחת הפצצות כבדות, למחוז איבנו פרנקיבסק במערבה, שאליו ברח מקייב ארסניי פיינברג עם משפחתו. חלק מהתושבים רק ראו מעל ראשיהם טילים עפים לעבר בסיסים צבאיים מרוחקים, אחרים לא יצאו ממרתף ביתם במשך חודשים. גם מאמצי השיקום והחזרה לשגרה של ערי אוקראינה המוכות משתנים ממקום למקום. אלה פני השטח, כפי שחווים אותם חמישה.

מחוז איבנו פרנקיבסק | "הלחץ והחרדה מורגשים כל הזמן"

ארסניי פיינברג (40) ברח עם תחילת המלחמה מקייב עם אשתו, שני ילדיו ושני חתוליו למחוז איבנו פרנקיבסק במערב המדינה. הוא מנהל בחברת תיירות והיי-טק וממשיך לעבוד מרחוק

ארסניי פיינברג. "מזל שהטילים לא נופלים פה, כי אין פה מקלטים והמחסנים לא מתאימים" (צילום: אלבום פרטי)

ארסניי פיינברג. "מזל שהטילים לא נופלים פה, כי אין פה מקלטים והמחסנים לא מתאימים" (צילום: אלבום פרטי)

"ארבעה חודשים עברו, ואנחנו רחוקים מהעורף, אבל שומעים טילים עפים כל הזמן, כל יום יש אזעקות נגד טילים. אבל אם לומר את האמת, אנשים הפכו לדי אדישים, הטילים לא נופלים פה וזה מזל גדול. אין פה מקלטים והמחסנים לא מתאימים.

"הילדים ממשיכים ללמוד מרחוק מול המורה שלהם בקייב, החברים לכיתה מפוזרים בכל העולם, ממערב אוקראינה עד אשדוד. אנחנו עוברים בקרוב לעיר אושגורוד, שליד הגבול הרומני, אנחנו רוצים להיות מוכנים לכך שהילדים ואשתי יוכלו לעזוב מהר אם המצב יחמיר, אבל יותר מזה – קשה לנו לחשוב שהילדים, תלמידי כיתה ב' ו-ו', ימשיכו ללמוד מרחוק ככה עוד שנה שלמה ואף יותר.

ערב ליד האגם באיבנו פרנקיבסק. "אם לומר את האמת, אנשים הפכו לדי אדישים" (צילום: NurPhoto via Reuters Connect)

ערב ליד האגם באיבנו פרנקיבסק. "אם לומר את האמת, אנשים הפכו לדי אדישים" (צילום: NurPhoto via Reuters Connect)

"הדבר הכי קשה שעבר על הילדים בחודשים האחרונים הוא הניתוק מכל המעגלים החברתיים שלהם, כבר שלושה חודשים הם רק מול המחשב ואחד מול השני. אנחנו עובדים, והילדים משתגעים.

"אנשים ממזרח אוקראינה ממשיכים להגיע לפה כל הזמן, רואים אותם בכל מקום ברחוב ובחנויות, מרגישים אותם מאוד כי זה מקום קטן. אף שאנחנו רחוקים מהקרבות, יש מקומות, בעיקר עסקים קטנים, שלא נפתחו עם תחילת הפלישה, ומורגש פה היטב המחסור בדלק.

"הלחץ והחרדה סביב המלחמה מורגשים כל הזמן, וזה ככה בכל מקום במדינה, לא משנה איפה אתה נמצא. אתה תמיד מול החדשות, תמיד בשיחות מתוחות על האיומים האפשריים ובדילמות מה נעשה אם המצב יחריף. העתיד שלנו חייב להיות ניצחון, אין לאוקראינה אפשרות אחרת, השאלה היא כמובן מתי".

אודסה | "האזעקות הפכו לפסקול חיינו"

אוקסנה דובגופולובה (53) לא יצאה מהעיר במשך כל המלחמה. היא היסטוריונית

אוקסנה דובגופולובה. "כל פעם שאיזה כלי באתר הבנייה מול הדירה שלי נופל ומשמיע בום זה מקפיץ את כל היושבים בחדר" (צילום: אלבום פרטי)

אוקסנה דובגופולובה. "כל פעם שאיזה כלי באתר הבנייה מול הדירה שלי נופל ומשמיע בום זה מקפיץ את כל היושבים בחדר" (צילום: אלבום פרטי)

"טילים נופלים בכל המחוז, אבל בעיר ההפצצה האחרונה נרשמה לפני חודש וחצי. אזעקות יכולות להימשך בין 15 דקות ל-3 שעות. האזעקה מופעלת ברגע שהרדאר קלט ירי של טיל, ולא ברור לאן הוא עף, לכן הסירנות ממשיכות כל הזמן, והפכו לפסקול של חיינו.

"אודסה מנסה לקיים שגרת חיים, אבל המלחמה מורגשת בעיקר על ידי השקט. הרבה אנשים עזבו את העיר, וזה מורגש מאוד בפקקים שאין בכבישים.

חיילים אוקראינים באודסה. "המלחמה מורגשת בעיקר על ידי השקט" (צילום: Separate Mechanised Brigade/Handout via REUTERS)

חיילים אוקראינים באודסה. "המלחמה מורגשת בעיקר על ידי השקט" (צילום: Separate Mechanised Brigade/Handout via REUTERS)

"במקום המבקרים הקבועים שהיו מגיעים לעיר בקיץ, יש הרבה מאוד פליטים ממזרח המדינה. פליטים זה גם שכנים שלנו מחרסון ומיקולאייב, מרחק שעה וחצי נסיעה מכאן. מחרסון הכבושה מגיעים אנשים בלי כלום, והעיר מספקת להם מגורים במלונות, אכסניות, פנימיות וכד'. יש הרבה מאוד מתנדבים שעוזרים להם. מספקים פעילות לילדים, לוקחים את המבוגרים לסיורים.

"בחודש האחרון נפתחו רוב המקומות בעיר אחרי שהכול היה סגור לחלוטין, פרט לבתי המרקחת וחנויות מזון. האוניברסיטה שבה אני מלמדת נסגרה לשבועיים והלימודים עברו לזום.

"הקיץ הקרוב יעמוד בסימן ניסיון להחיות את הכלכלה העירונית שוב. הממשלה מנסה ללחוץ על העסקים לפתוח מחדש – גם אם יש סכנה להפסדים. העיקר שישולמו משכורות, שתהיה צמיחה כלשהי בכלכלה שנמצאת בסכנת חורבן. אבל מה שמעניין באמת זה שהבנייה בעיר, שנמצאת בצמיחה נדל"נית כבר כמה שנים, חזרה במלוא העוצמה, ועל כל המנופים והפיגומים עובדים הפועלים במרץ. מול החלון השלי נבנה גורד שחקים, וכל פעם שאיזה כלי באתר הבנייה נופל ומשמיע 'בום' – זה מקפיץ את כל היושבים בחדר".

קייב | "העוצר הלילי הוא תזכורת למצב המלחמה"

אולגה מקסימצ'וק (35) ברחה בתחילת מרץ מהעיר וחזרה אליה לאחר חודש וחצי. היא עוזרת מחקר באוניברסיטה של קייב

אולגה מקסימצ'וק. "האזעקות מפלחות את שמי העיר שלוש פעמים ביום, אבל מראה הטילים כבר לא שכיח" (צילום: אלבום פרטי)

אולגה מקסימצ'וק. "האזעקות מפלחות את שמי העיר שלוש פעמים ביום, אבל מראה הטילים כבר לא שכיח" (צילום: אלבום פרטי)

"לקראת סוף אפריל, עם שחרור האזור ונסיגת הכוחות הרוסיים, החלטתי לחזור לעיר. הדבר הראשון שתפסו עיניי היה שובה המהיר של העיר לחיים. זה היה מראה הפוך לחלוטין מהעיר שאותה עזבתי חודשיים לפני. כמעט כל החנויות נפתחו, אפילו עמדות הקפה והקולנוע, פרט למקדונלד'ס, שהחליטו להישאר סגורים עד סוף המלחמה. הבעיה היחידה היא עדיין התחבורה שלא חזרה לשגרה. חצי מקווי האוטובוס לא עובדים, והמטרו עובד במרווחי זמן ארוכים מאוד. אבל האספקה לעיר חודשה וכל המדפים התמלאו מוצרים.

"אחד הדברים המשמחים הוא חזרתם של הפארקים, שעברו במשך שבועות בדיקות קפדניות למוקשים" (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko)

"תושבי קייב עברו בהמוניהם להתנייד באופניים. אחד הדברים המשמחים הוא חזרתם של הפארקים, שעברו במשך שבועות בדיקות קפדניות למוקשים. ילדים ומשפחות נוהרים בהמוניהם, מצטלמים עם פרחים ופסנתרים. בקיץ השמיים בהירים עד מאוחר, ילדים משחקים בכדור, אנשים מטיילים עם כלביהם, ולכן הרשויות מאפשרות לאנשים לטייל עד מאוחר. אבל ב-23:00 מתחיל עוצר, תזכורת תמידית לכך שיש מלחמה.

"האזעקות מפלחות את שמי העיר כשלוש פעמים ביום בממוצע, אבל מראה הטילים כבר לא שכיח. כולנו עברנו לעבוד אונליין, ולא הייתי במבנה של האוניברסיטה כמה חודשים".

חרקיב | "אם נגיע לחורף בלי חשמל, זה יהיה אסון"

יבגני זכרצ'ינקו (31) נשאר בעיר כדי לטפל בסבתו חולת האלצהיימר ולא עזב אותה מתחילת המלחמה. הוא היסטוריון ומרצה באוניברסיטת חרקיב

יבגני זכרצ'ינקו. "השקט חזר בתחילת מאי, אבל בשבועיים האחרונים קצב הירי התגבר" (צילום: אלבום פרטי)

יבגני זכרצ'ינקו. "השקט חזר בתחילת מאי, אבל בשבועיים האחרונים קצב הירי התגבר" (צילום: אלבום פרטי)

"החודש הראשון היה נורא, ירו כל הזמן והטילים פגעו בכל מקום. רק באפריל הצבא האוקראיני הצליח להדוף את הרוסים אחורה. השקט חזר בתחילת מאי, ואנשים לאט-לאט התחילו לחזור, אבל בשבועיים האחרונים קצב הירי התגבר ובינתיים לא מפסיק. כל לילה יש אזעקות והפגזות, כולל פגיעות ישירות במבנים בעיר ובסופרמרקט שליד הבית שלי.

"בעיר שלי גרו 1.5 מיליון אנשים ערב המלחמה, 300 אלף מהם סטודנטים. ראש העיר טען באפריל שנשארו בעיר פחות מ-800 אלף איש, אבל אנשים חוזרים, חלונות שהיו סגורים במשך הרבה זמן נפתחו, חנויות חידשו את פעולתן ומכוניות חזרו לכבישים.

הרס בכיכר המרכזית בחרקיב. "בתי עסק ובניינים שניזוקו לא נפתחו, כי בעלי העסקים חוששים שהמלחמה תשוב להיות אינטנסיבית" (צילום: AP Photo/Pavel Dorogoy)

הרס בכיכר המרכזית בחרקיב. "בתי עסק ובניינים שניזוקו לא נפתחו, כי בעלי העסקים חוששים שהמלחמה תשוב להיות אינטנסיבית" (צילום: AP Photo/Pavel Dorogoy)

"חרקיב מפורסמת בפארקים והמזרקות שלה והן פתוחות לקהל הרחב, אף שיש המלצה מהרשות המקומית לא לצאת לשטחים פתוחים. גם תחת ההפצצות הסופרים סיפקו מזון. החנויות הקטנות, בעיקר בשכונות הפחות מרכזיות, עדיין לא נפתחו, חלקן כבר לא יחזרו.

"מרכז חרקיב, שבו נמצאות רוב החנויות, ניזוק קשות. בתי עסק ובניינים שניזוקו לא נפתחו, מכיוון שבעלי העסקים חוששים שהמלחמה תשוב להיות אינטנסיבית.

"קשה מאוד לתכנן תוכניות. יש אמונה רבה מאוד בכוחות הצבאיים של אוקראינה, בכוחות ההגנה האזוריים ובתמיכה מהמערב. יש לי סטודנטים בחרסון ובדונבאס. הרשת האינטרנטית שם חלשה אבל הם משתדלים להמשיך לקחת חלק בשיעורים.

"אני חושש שהמצב הזה ימשיך לתוך הסתיו והחורף, כשיהיה קר מאוד. אם נשוב לימים ללא חשמל או חימום, זה יהיה אסון".

דניפרו | "המצב הזה בעיר יישאר כך עוד זמן"

אירינה פיבננקו (53) לא יצאה מהעיר מתחילת הפלישה. היא עצמאית

אירינה פיבננקו. "הנהגת העיר נתנה תחושת ביטחון לתושבים" (צילום: אלבום פרטי)

"אנשים יצאו מהעיר כי בשלבים מסוימים המצב היה מתוח מאוד. אני מבינה אותם, התחילה פאניקה שהתעצמה במיוחד כשהרוסים פלשו לזפוריז'יה, שנמצאת שעה נסיעה מכאן, והיה ירי על תחנת הכוח הגרעינית שליד העיר. רבים ממכריי התחילו לחזור בשבועות האחרונים, ממערב המדינה, מפולין ואיטליה.

"אנחנו לא רחוקים מאזורי הלחימה גם עכשיו, והיה דיבור לא פעם שהרוסים ינסו להגיע לפה, אבל היה רוגע מסוים שמאוד קשור בהנהגת העיר שנתנה תחושת ביטחון לתושבים. הכול היה בשליטה, התחבורה עבדה, בתי הקפה פתוחים, וזה בלי להתייחס לזה שמאוד קשה להשיג דלק והוא יקר. "מהיכרותי, רוב מי שנשאר בעיר עובד, כולל מפעלים וחברות גדולות. העיר מלאה בעקורים מאזור דונבאס, חרקיב וזפוריז'יה, וכמה שזה יישמע מוזר, אפילו מקייב.

מחנה עקורים בדניפרו. "העיר מלאה בעקורים מאזור דונבאס, חרקיב וזפוריז'יה, וכמה שזה יישמע מוזר, אפילו מקייב" (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

מחנה עקורים בדניפרו. "העיר מלאה בעקורים מאזור דונבאס, חרקיב וזפוריז'יה, וכמה שזה יישמע מוזר, אפילו מקייב" (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

"אני חושבת שהמצב הזה בעיר יישאר כך עוד זמן. כוחות הביטחון שומרים עלינו ואני בספק שהרוסים יתקרבו לכאן. דניפרו תחזיק גם אם תהיה התקפה ישירה על העיר, כי היא פשוט חייבת לעמוד".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!